צר לי להפסיק את הדיון הציבורי הער על מעשיו של משה קצב, אבל תרשו לי לפנות את הבמה להצגה "חברון" של תיאטרון הבימה, ועל זאת אני יכול להעיד:
יש בהצגה סצנות שממש מעוררות בחילה, ולאו דווקא אלה האלימות שבהן. זה 50 שנה שאני צופה בתיאטרון בארץ ובחו"ל, אבל מעולם לא שמעתי כל - כך מעט מחיאות כפיים מהקהל, למרות שהיה כולו תל-אביבי צפוני
ההצגה היתה גרועה ומשעממת, עד כי כך שאשתי שמכינה תלמידים לבגרות זה עשרות שנים שאלה במהלך ההצגה כמה פעמים: מתי הסיוט הזה יסתיים?
יש בהצגה סצנות שממש מעוררות בחילה, ולאו דווקא אלה האלימות שבהן. זה 50 שנה שאני צופה בתיאטרון בארץ ובחו"ל, אבל מעולם לא שמעתי כל - כך מעט מחיאות כפיים מהקהל, למרות שהיה כולו תל-אביבי צפוני.
כמו כל "תרבות" מגויסת, למטרה פוליטית, מבית מדרשם של הבולשביקים הסובייטים בהנהגתו של סטאלין, גם הצגה זאת הינה עלבון לאינטליגנציה של הצופים.
חיילי צה"ל מוצגים שם כאידיוטים, סדיסטים, אכזריים, חסרי לב ומצפון. האם הבנים שלכם הם כאלה?! מי שמאמין במה שמוצג על הבמה, לא ילך לשרת בצה"ל ולא ישלח את בנו להילחם.
הרוצחים הערביים מוצגים שם כל כך אנושיים, כל כך מסכנים, כל כך סובלים וכל כך אומללים, עד שממש בא לבכות. וזה כנראה בהמשך לסרט של אייל סיון שהציג את אייכמן כמלאך וקורבן ואת התובע האוזר כמפלצת.
המתנחלים מוצגים שם כהזויים בטירוף, אכזריים וחסרי כל צלם אנוש, ממש כפי שיהודים נראו בתעמולה של גבלס הנאצי. כך, שממש מתחשק לך לשלוח אותם אם לא לתאי הגזים, אז לפחות לעזאזל.
לסיכום: ההצגה היא אנטישמית, אנטי ישראלית, אנטי צה"לית שמומנה מכספי משלם המיסים הישראלי. עם הצגה זאת יוצא התיאטרון "הלאומי" לגרמניה כדי לנקות את המצפון הגרמני, בגין רצח מיליון וחצי ילדים יהודים בשואה.
א. נכון שתיאטרון אינו סרט דוקומנטארי, ולמחזאי מותר להציג מדמיונו הקודח אפילו גם שיהודי חברון משתמשים, כביכול, בדם ילדים ערביים לאפיית המצות, אבל לתיאטרון "הלאומי" הבימה ולתיאטרון הקאמרי כנראה טרם הגיעו הידיעות הבאות:
א. המחסומים ביהודה ושומרון הם אלה שמצילים את הבימה, הקאמרי, בתי הקפה של שנקין ובתי המרזח של דיזינגוף מפני מכוניות תופת.
ב. זה 12 שנה ש- 97% משטח חברון נמצא בשלטון הערבים, והוא ממש "יודן-רייך". אסור ליהודים אפילו להלך בו. ובכל זאת הערבים ממשיכים לרצוח ילדים יהודים.
ג. זה 12 שנה אין בחברון הערבית מושל יהודי, אלא מושל ערבי. המושל הצבאי היהודי אחראי רק על 3% משטח חברון.
המסר הפוליטי של ההצגה הינו חד וחלק: גרשו מיד את יהודי חברון שיושבים על אדמה יהודית מדורי דורות, ואז יהיה שלום, שלוה, אחווה ורעות, ממש כמו בשדרות, בעוטף עזה ובאשקלוןד. הם לא שמעו על טבח חברון תרפ"ט בו נאנסו נשים. אחר - כך נעקרו עיניהן במזלג, ולסיום נשחטו בסכין מטבח. אין אחד מ- 63 היהודים הילדים והנשים שנרצחו ברובה או באקדח,אלא כולם בשריפה, על פיתליה, בשבריה ובגרזן (אשר אכן מוצג בהצגה. אבל, כמובן בידי חיילי צה"ל). תמונות ופרטים מצמררים מהטבח ניתן למצוא בספרו של רחבעם זאבי הי"ד, "טבח חברון תרפ"ט".
ה. ראש העיר הערבי האחרון של חברון עד שחרור העיר ב- 1967 היה ג'אברי. הוא היה שותף פעיל בטבח חברון בתרפ"ט, ובשנת 1967 היה גאברי בטוח שהיהודים יבואו לנקום. לא עלתה בדעתו כל אפשרות אחרת. ראש עיר זה מוצג בהצגה ממש כאחד מל"ו צדיקים.
המסר הפוליטי של ההצגה הינו חד וחלק: גרשו מיד את יהודי חברון שיושבים על אדמה יהודית מדורי דורות, ואז יהיה שלום, שלוה, אחווה ורעות, ממש כמו בשדרות, בעוטף עזה ובאשקלון.
אנחנו קיבלנו אישור מהמשטרה למשמרות מחאה ליד תיאטרון אריסון, רח' סעדיה גאון 7-9 בתל-אביב (ליד בית מעריב) ביום ה' י"ט תמוז - 5 ביולי 2007, בשעה 19:30 בערב.
בואו הצטרפו למחאה.