אדוני הנשיא, אל תתבלבל. לא נבחרת כדי לקדם את פרויקט עמק השלום וגם לא סתם כדי להביא שלום, אלא נבחרת כדי להביא כבוד. זה קצת עצוב, כי זה אומר לעשות בעיקר דברים שכל חייך זלזלת בהם ולעגת להם, ולהימנע מלעשות כמעט את כל הדברים שכל חייך החשבת. אבל בגיל 84 רוב האנשים מסתכלים אחרת על השאלה מה במרכז ומה בשוליים, ובמרכז עיסוקיהם של כל האנשים בגילך נמצאים דברים שלא היו עיקר מעייניהם לפני שיצאו לפנסיה. חלקם הולכים למועדון שחמט, אחרים עושים ספורט. יש אנשים שמתנדבים באגודה למען משהו, ויש רבים שמשתלבים בסדנאות ובהרצאות בבית האבות שהם גרים בו.



רק אנא כבודו אל תתבלבל, אתה לא נשיא צרפת ולא נשיא רוסיה. לא רק מפני שמשטר נשיאותי לא מתאים לנו, אלא משום שאילו היה לנו משטר נשיאותי, אתה לא היית נבחר

יחסית לקבוצת הגיל שלך מצבך מעולה, אדוני הנשיא. ויחסית לפוליטיקאים לוזרים מצבך מזהיר ממש, כך שאין לך מה להתלונן. רק אנא כבודו אל תתבלבל, אתה לא נשיא צרפת ולא נשיא רוסיה. לא רק מפני שמשטר נשיאותי לא מתאים לנו, אלא משום שאילו היה לנו משטר נשיאותי, אתה לא היית נבחר. הדבר הזה הרי כבר נבדק פעמים רבות, הרי שוב ושוב רצת לתפקידי מנהיגות פוליטית ובכל פעם הפסדת.

נבחרת להיות נשיא כבוד אדוני, ולא מנהל פרויקטים.

דקלרציות

פירוש הדבר לשנות מקצה לקצה, אולי להפוך לגמרי את הקערה על פיה ביחסך לשני עניינים: עניין הדיבורים והמעשים, ועניין המחר והאתמול. כל כך הרבה פעמים שמענו ממך את האמירה שלא חשובים הדיבורים והעיקר הוא המעשים. כל כך הרבה פעמים אמרת בהבעת זלזול "אני לא עוסק בדקלרציות".  כל ישראלי שחי בארץ יותר משנה שנתיים יכול לגלגל איזה טייפ סמוי בתוך ראשו, ולשמוע שם את הקול שלך אומר את המילה הזו "דקלרציות" במין בוז מתנגן, מעורב בשמץ של קוצר רוח ובשאריות הקלות של מבטא זר שיש בדיבור שלך כשאתה מאבד סבלנות. ועכשיו אדוני, זה התפקיד שלך: אפס מעשים והמון דקלרציות.

אם אתה רוצה להיות נשיא, אתה חייב לשנות את יחסך לדקלרציות. לפעמים הדיבורים חשובים מאוד, והרבה פעמים הם יותר חשובים ממעשים. ועל כל פנים, כך או כך דקלרציות זו העבודה שלך היום. אל תזלזל, אתה דווקא יכול להיות טוב בזה. אתה יכול לתרום כמה משפטים שייחרתו בהיסטוריה של עם ישראל. ההכתרה שלך הייתה הזדמנות ראשונה שכבר הוחמצה, וחבל. אדרבה לך על זה. סופרים ומשוררים יעמדו בתור כדי להכין לך נאומי גטיסברג. שא נאומים מבריקים, תדבר שירה, תמציא פתגמים, אבל רק בלי פרויקטים אדוני. זה נגמר. לא פארק תעשיות רב לאומי, לא עמק השלום, ולא תעלת המחר.

המחר והאתמול

וכאן בא העניין השני כבוד הנשיא פרס והוא עוד יותר קשה, עניין האתמול והמחר. המחר, אדוני, הוא עניינם של הפוליטיקאים ואילו הנשיא עוסק באתמול. אני יודע שזה שוק בשבילך. אלף פעמים שמעתי אותך אומר שאין שום טעם לעסוק באתמול, אלא רק לצעוד אל המחר. אני יודע איזו עוצמה ענקית יש לקלישאה הזו, כי גם אני שייך למאה הקודמת. אני יודע שכל להט המהפכה נשאב ממנה, שהמעצמה הסובייטית הייתה בנויה עליה: הצבא האדום, הסוציאל דמוקרטיה וזכויות העובדים בכל העולם. אבל לגביך אדוני הנשיא, כל זה נגמר. לנשיא מדינת ישראל אין מחר.

נשיא מדינה עוסק באתמול: בן צבי חקר את ההיסטוריה של ארץ ישראל, שז"ר למד תנ"ך, חיים הרצוג הרבה לדבר על בית אביו הרב הראשי ועל מלחמת העולם השנייה, ויצחק נבון כתב וסיפר על הספרדים של ירושלים של פעם. האתמול הוא מה שמאחד את האומה ומה שמביא כבוד והדר, ואילו המחר הוא אג'נדה פוליטית ומה שמביא מחלוקת והתנצחות. אתה התמודדת על תפקיד האתמול, ולראשונה ניצחת.



אם אתה מרגיש שאתה לא יכול בלי פרויקטים עתידיים עתירי חזון, ואין מצב שתצליח להפסיק לצעוד אל העתיד עם דגל גדול ביד, אתה תמיד יכול ללכת ליו"ר הכנסת ולהגיש התפטרות

הייתי יכול לנחם אותך בזה שהאתמול הולך להיות הדבר הבא, השוס של המחר, אבל זה לא יעבוד. אתה זקן מדי בשביל חוכמות מהסוג הזה. כל מה שאני יכול לומר בכל הרצינות והכנות הוא שזה התפקיד שקיבלת על עצמך אדוני הנשיא, שמעון השני, וזה להיות איש האתמול ומר דיבורים. זה תפקיד מכובד מאוד ורב חשיבות, אבל יכול להיות שלך הוא יהיה קשה במיוחד.

רק אל תתפתה ליצרך או לכל העורבים שמקרקרים לך להפר את החוזה שלך עם מי שבחרו בך, לרמוס את החוק הכתוב והמנהגי של המדינה, ולהתחיל לקדם את האג'נדה הפוליטית של השמאל דרך בית הנשיא. הם לא רוצים את טובתך ולא שוחרים את כבודך. הם רוצים להשתמש בך ולזרוק. אל תתפתה. מספיק מרורים אכל בית הנשיא לאחרונה, אל תוסיף עליהם. ובשורה התחתונה, אתה לא חייב להיות נשיא. אם אתה מרגיש שאתה לא יכול בלי פרויקטים עתידיים עתירי חזון, ואין מצב שתצליח להפסיק לצעוד אל העתיד עם דגל גדול ביד, אתה תמיד יכול ללכת ליו"ר הכנסת ולהגיש התפטרות. דליה תקבל את התפטרותך באהדה, וכנראה גם בחדווה.