זמן מסוגל



חודש אייר הוא החודש המחבר בין חודש ניסן לחודש סיוון, בין פסח לשבועות, בין קרבן העומר למנחת שני הלחם, חיבור שאינו קיים בין שאר חודשי השנה שכן רק חודשי ניסן, אייר וסיוון מתחברים בתורה על ידי ספירת העומר

ידוע הכלל הגדול "זמן קא גרים" - הזמן גורם, דהיינו: לכל זמן, תקופה, במעגל השנה ישנו תוכן, אופי, הגורם למאורעות בעלי אותו אופי ותוכן לחול בו, אלא שפעמים רבות איננו מסוגלים לזהות את המהות של אותו זמן, ועל כן עלינו להיעזר ב"סיפוריה" של התורה ביחס לאותו הזמן ועל ידי כך ללמוד את אופיו ותוכנו.

ייחודו של חודש אייר

כשאנו מתבוננים במתואר בתורה על עניינו של חודש אייר אנו מגלים שתי נקודות מרכזיות:

א. חודש אייר הוא החודש המחבר בין חודש ניסן לחודש סיוון, בין פסח לשבועות, בין קרבן העומר למנחת שני הלחם, חיבור שאינו קיים בין שאר חודשי השנה שכן רק חודשי ניסן, אייר וסיוון מתחברים בתורה על ידי ספירת העומר.

ב. חודש אייר הוא החודש היחיד בשנה שמצד אחד לא חל בו מועד על ידי ציווי של ה' כבחודשי תשרי, ניסן וסיוון, אך מאידך חל בו מועד שיזמו בני ישראל הטמאים שלא היו יכולים לחוג את חג הפסח וקיבלו תמורתו את פסח שני החל בי"ד באייר (כמובן, ישנם דברים נוספים המתוארים בתורה ובנ"ך, כגון: התחלת נסיעתם של ישראל במדבר לאחר מעמד הר סיני בכ' באייר, חנוכת המקדש בחודש זיו הוא חודש אייר וכו').

מהי משמעות הדברים?

"ראייה" ו"שמיעה'"- בזמן ובנו

השם משמואל (ויקרא עמ' כ"ח) מסביר בשם הזוהר הקדוש ששניים עשר החודשים הם כנגד שניים עשר השבטים ושניים עשר המזלות: ניסן כנגד ראובן ומזלו טלה, אייר כנגד שמעון ומזלו שור, סיוון כנגד לוי ומזלו תאומים. כל עניינו של חודש ניסן הוא ראובן, 'ראו בן' בבחינת ראייה, ואילו עניינו של חודש אייר הוא שמעון בבחינת שמיעה. מה ההבדל בין הראייה לשמיעה? הראייה היא מצד אחד ודאית, מה שאני רואה נמצא הווה וקיים, אך מצד שני היא שטחית וחיצונית. השמיעה לעומתה היא בדיוק ההיפך. מצד אחד היא נתונה בספק כי לא תמיד האדם שומע ברור, אולם מאידך כשהוא מעמיק את שמיעתו הוא מגיע להכרה ולזיהוי פנימי נסתר יותר גם ברובד החושי וגם ברובד השכלי.



כל עניינו של חודש ניסן הוא ראובן, 'ראו בן' בבחינת ראייה, ואילו עניינו של חודש אייר הוא שמעון בבחינת שמיעה. מה ההבדל בין הראייה לשמיעה? הראייה היא מצד אחד ודאית, מה שאני רואה נמצא הווה וקיים, אך מצד שני היא שטחית וחיצונית

"לראות" דבר בשכל הכוונה לראייתו באופן השטחי אך "לשמוע" דבר בשכל פירושו לרדת לעומקו של דבר ולהבינו על בוריו, וזהו בדיוק ההבדל בין חודש ניסן לחודש אייר. בחודש ניסן ראינו את ה' באופן גלוי וברור ביציאת מצרים ובקריעת ים סוף, אך זה לא הצריך אותנו להעמיק את מבטנו "לשמוע" את ה' גם כשהוא לא נראה אלינו, גם כשהוא מסתתר ונדרשת מאיתנו שמיעה עמוקה עד כדי ההבנה מה ה' רוצה מאיתנו ונקיטת מצוה מעשית בפעולתנו בעצמנו. אך בחודש אייר, בו כביכול 'נעלם' הקב"ה מעינינו, אנו נדרשים למדרגה גבוהה יותר, לגלות את ה' בעצמנו מתוך עומק הבנתנו ואמונתנו את דרכי הנהגתו בהיסטוריה, וכלשונו שם "עניין הטיית אוזן (השמיעה) הוא להיות רודף את עומק הכוונה ולא יסתפק בשטחיות העניין כמו מי שהוא מטה אוזן לשמוע היטב לבל יאבד ממנו שום הגה ושום הברה למען ישכיל על עצם הכוונה.

וכך הוא בחודש הזה (אייר) שצריך האדם להשכיל על הכוונה. שהמבוקש מהאדם איננו כשהוא רואה את האלקות בעיניו, שלדבר זה לא היתה צריכה הנשמה לרדת לזה העולם. אם כן כל כוונת הניסים וההארות הגדולות של ניסן הוא הכנה לימי ההסתר והחושך (של חודש אייר)...".

פסח שני

מכאן גם ברור עניינו של פסח שני שהרי אותם הטמאים לנפש האדם שלפי חז"ל (ספרי בהעלותך) נטמאו על פי ההלכה (למת מצוה, לנדב ואביהוא או לארונו של יוסף) היו פטורים מלקיים את הפסח שהרי העוסק במצוה פטור מן המצוה, ואונס רחמנא פטריה. ואם כן על פי 'ראייתם' - הבנתם השטחית אין להם צורך כלל לחוג את חג הפסח. אך אותם הטמאים 'כהלכה' העמיקו את מבטם והבינו ב'שמיעתם ' הפנימית שאומנם נכון שפטורים הם מלקיים את מצות חג הפסח, אך לא היו מוכנים לוותר על אותו השפע האלוקי החל בישראל בחג הפסח שהוא התמצית הפנימית של המצוות המעשיות החלות בו. ועל כן ניגשו למשה וביקשו ממנו לפתור את בעייתם, בעייה שבאה על פתרונה בפסח שני. אם כן פסח שני החל בי"ד באייר הוא אות וסימן עקרוני על חובתנו לשמוע את ה' על ידי עומק הבנתנו את דרכי הנהגתו והתגלותו בעולם ומכוח זה לפעול ברוח ובחומר במציאות.

חטיבת שלושת החודשים



ואם כן רק על ידי הוצאת שמעון מראובן, הוצאת השור מהטלה, הוצאת אייר מניסן אנו יכולים להגיע אל לוי - המחבר את שניהם כתאומים (שאינם זהים) אנו מסוגלים לקבל את התורה באמת בשלמות בחודש סיוון

מכוח הראייה של חודש ניסן החלה מלמעלה למטה, מה' אלינו, נדרשים אנו לשמוע בחודש אייר מלמטה למעלה על ידינו ועל ידי מעשינו. מכאן גם ברור מדוע מזלו של חודש ניסן הוא טלה ושל אייר שור. הטלה הוא בהמה דקה חסרת עמוד שדרה שאין לה יכולת עמידה משל עצמה, וצריכה הנהגה של רועה. רועה צאן במצב זה היינו אנו עם ישראל בחודש ניסן, ועל כן ה' פעל עלינו בניסים גלויים מלמעלה. אך בחודש אייר שמזלו שור, בהמה גסה, המסוגלת ללכת בכוחות עצמה 'הלוך ילך', לקחת אחריות ולנקוט יוזמה עצמאית ללא תלות ברועה, התקדמנו ואנו כבר מסוגלים מכוח פעולת ה' עלינו לפעול בעצמנו.

ואם כן רק על ידי הוצאת שמעון מראובן, הוצאת השור מהטלה, הוצאת אייר מניסן אנו יכולים להגיע אל לוי - המחבר את שניהם כתאומים (שאינם זהים) אנו מסוגלים לקבל את התורה באמת בשלמות בחודש סיוון.

יום העצמאות, ל"ג בעומר ויום ירושלים

בחודש אייר בו חלים יום העצמאות, ל"ג בעומר - יום הילולת רשב"י, ויום ירושלים אנו זוכים לגלות ברוחניות ובלאומיות, על ידינו ובמעשינו ברוחניות ובגשמיות, את כוחו של עם ישראל מכוח הופעת ה' העליונה עלינו של גאולת מצרים בחודש ניסן.

נזכה בעזרת ה' להעמיק את מבטנו על מציאותנו המורכבת ל"שמוע" את ה' דרך כל המחיצות וההסתרים ולגלות את קדושתו של חודש אייר על כל צדדיו הרוחניים והמעשיים לאומיים מתוך הראייה של חודש ניסן, ועל ידי כך לקבל את התורה בשלמות בגאולתנו השלמה והמלאה באמת.

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו