את הדברים הבאים שמעתי מהרב חנן פורת שליט"א באחת מ"שבתות שדרות" בשנים האחרונות. דברים שהיו יפים וחשובים אז, אך לא פחות חשובים ואף יותר היום.



באופן פשוט, וכך ביאר רש"י (במקום): אהרון פונה אל ריבונו של עולם בתפילה לרפואתה של מרים אחותו, ואומר "אל נא תהי כמת" - "אחותנו זו, שהמצורע חשוב כמת", דהיינו: מרים המצורעת נחשבת כמתה

הנושא האחרון שבו עוסקת פרשתנו הוא צרעתה של מרים בדברה לשון הרע על אחיה, משה רבנו. והנה, כשאהרון רואה אותה מצורעת הוא פונה למשה ואומר לו: "בי אדוני אל נא תשת עלינו חטאת אשר נואלנו ואשר חטאנו, אל נא תהי כמת אשר בצאתו מרחם אמו ויאכל חצי בשרו". באופן פשוט, וכך ביאר רש"י (במקום): אהרון פונה אל ריבונו של עולם בתפילה לרפואתה של מרים אחותו, ואומר "אל נא תהי כמת" - "אחותנו זו, שהמצורע חשוב כמת", דהיינו: מרים המצורעת נחשבת כמתה. ומכוח זה פונה אהרון אל ה' להצילה מצרעתה-מיתתה.

אך הרשב"ם (במקום, וכך גם משמע מהמשך רש"י), מסביר כפשוטם של מקראות שאהרון לא פונה אל ה' אלא אל משה, כנאמר: "ויאמר אהרון אל משה בי אדוני..." ואומר לו "אל נא תהי כמת" - אל נא תהיה אתה בעצמך (משה) כמת שהרי אשר בצאתו מרחם אמו מי שהוא נולד ממעיו מרחם אמו של אחיו שהוא חי הרי נאכל בשרו של חי", דהיינו: אל נא תהיה כמו מת. שהרי אם אחותך שיצאה מאותה רחם שאתה יצאת ממנה מצורעת, זה אומר שאתה מצורע. אם היא כמו מתה, זה אומר שאתה כמו מת שהרי 'נאכל בשרו של חי', בשרך שלך שאינך מצורע, כך עליך להרגיש ומכוח כך לפעול כאילו אתה עצמך מצורע ולא אחותך.



אין ספק שתמיד ובכל זמן, ובפרט בשנים האחרונות, אנו עדים למצוקות, קשיים וייסורים של אחינו בשרנו עמך ישראל אם בענייניו הפרטיים כמחלות וכו' ואם בעניינים כלליים, כמו: המלחמה בשדרות ובעוטף עזה וכו'

אין ספק שתמיד ובכל זמן, ובפרט בשנים האחרונות, אנו עדים למצוקות, קשיים וייסורים של אחינו בשרנו עמך ישראל אם בענייניו הפרטיים כמחלות וכו' ואם בעניינים כלליים, כמו: המלחמה בשדרות ובעוטף עזה וכו'. ציוויו של אהרן "אל נא תהי כמת" מופנה אלינו. עלינו לצאת מהאדישות, מאי האכפתיות, מחוסר הרגישות, מהאגואיזם שלנו, לא להיות כמתים ביחס למצוקותיהם של אחינו בשרנו עם ישראל שהרי מאותה רחם אנחנו, אֵם אחת לכולנו. ועל כן אם יש אדם או קבוצה בעם ישראל ש"נאכל בשרם", עלינו להבין, לחוש ולעשות למענם, ולהיחלץ לעזרתם כל אחד כפי כוחו שהרי "נאכל בשרו של חי" בשרנו שלנו שאולי לא תמיד מודע ומרגיש את העובר על חברו הנמצא בסך הכל במדרכה ממול, ולפעמים אף בדלת שממול...

נמשיך להתחזק ביחד זה מזה וזה עם זה, ומתוך כך נזכה לחיים שלמים ומתוקנים לכלל ולפרט בענייני הרוח ובענייני החומר עד לגאולתנו השלימה.

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו