רבנו אליהו מווילנא, אמר כי ישנם רק שתי מצוות שבהם האדם נכנס כולו למצווה, והם: סוכה וארץ ישראל. 
בחג הסוכות עובר האדם לדור בסוכה, מקום השכינה, והופך אותה לביתו הקבוע, שם הוא אוכל וישן, קורא ולומד, ועושה את ביתו עראי ואת סוכתו קבע, אנו יושבים בסוכות זכר לאותם סוכות שבהם ישבו אבותינו בצאתם ממצרים, וזכר לאותם ענני כבוד שחפפו על ישראל בצאתם ממצרים.
חג הסוכות מיוחד מכל החגים בריבוי מצוותיו. אכילה בסוכה, שינה בסוכה, ארבעת המינים, אמירת ההלל, חביטת הערבות, ובמקדש: קרבנות החג, ניסוך המים, שמחת בית השואבה.
מצוות האכילה בסוכה
הערב יסיבו רבבות בית ישראל מסביב לשולחן בסוכה ויקיימו את מצוות האכילה בסוכה. מצוות האכילה בליל הראשון של חג הסוכות, מקבילה למצוות אכילת המצה בחג הפסח. חובה על כל אחד מישראל לאכול בסוכה הערב, בפסח המצווה מיוחדת לסוג המאכל, וכאן למקום המאכל. בשאר ימות החג, רשות ביד האדם אם רוצה לקבוע סעודה יאכל בסוכה, ויכול גם שלא לאכול כלל, ולא להזדקק לסוכה. מנהג חסידים הוא שלא לאכול ולא לשתות שום דבר מחוץ לסוכה, אפילו מים.
מצוות השינה בסוכה
מיוחדת היא הסוכה שהיא מקיפה את כל חיי האדם. כל האדם כולו נכנס במצווה. הגאון רבנו אליהו מווילנא, אמר כי ישנם רק שתי מצוות שבהם האדם נכנס כולו למצווה, והם: סוכה וארץ ישראל. אפילו שינה בסוכה נחשבת למצוה. האדם כמובן לא רק ישן בסוכה, אלא מעביר אליה את כל פעולותיו. קורא, לומד ומשנן. הסוכה הופכת להיות ביתו העיקרי בימים אלו.
האושפיזין
האושפיזין, הכוונה לאורחים החשובים הבאים לבקר אותנו בחג הסוכות. מקובל ששבעת רועי האומה מבקרים את עם ישראל בחג הסוכות. יום ראשון כנגד אברהם אבינו, יום שני כנגד יצחק אבינו, ויום שלישי כנגד יעקב אבינו, ואחריהם לפי נוסח אשכנז והסדר הכרונולוגי יוסף משה אהרן ודוד. לפי הנוסח הספרדי וכן החסידי, משה אהרן יוסף ודוד. משום שמסמיכים את יוסף לדוד, כדי לקשר בין משיח בן יוסף למשיח בן דוד. יש הנוהגים שבכל יום מזמין אדם שהוא בעל האושפיזין, מזמין אורחים לסוכתו ועושה סעודת חג ושמחה. כגון יום ראשון אדם ששמו אברהם מזמין לסוכתו אנשים ועושה 'סעודת אושפיזין'. וכן יש המשתדלים להזמין אנשים ששמם כשם האושפיזין. ככלל חג סוכות, הוא חג של אחדות והזמנת אורחים. וכתוב שראויים כל ישראל לשבת בסוכה אחת.
מצוות ארבעת המינים
בכל יום מימי הסוכות נוטלים את הלולב. בזמן שבית המקדש היה קיים, היו נוטלים את הלולב בכל שבעת ימי החג במקדש, ובשאר חלקי הארץ ביום הראשון בלבד. לאחר החורבן התקין רבן יוחנן בן זכאי שיטלו את הלולב בכל יום זכר למקדש. כלומר יום ראשון זו מצווה מהתורה, ושאר הימים היא תקנת חכמים.
מצוות נטילת הלולב כוללת את ארבעת המינים באופן זה: לולב, אתרוג, שלושה הדסים, ושתי ערבות. את הלולב עם ההדסים והערבות הקשורים אליו, מחזיקים ביד ימין, ואת האתרוג מחזיקים בצד שמאל.
טעמי המצווה - חג הסוכות מקדים את תקופת החורף, לפיכך אנו עושים בחג הסוכות פעולות כדי לרצות לפני ה' שיבואו לנו גשמים בחורף. ארבעת המינים מסמלים צורך זה שכשם שאי אפשר להם בלא מים, כך אי אפשר לעולם בלא מים. מאותה סיבה היה גם נעשה ניסוך המים בחג בזמן שבית המקדש היה קיים.
ארבעת המינים גם מקבילים לארבעה איברים באדם. ובכך מראה האדם שהוא משעבד את כל כוחותיו לעבודת ה' (ספר החינוך), הלולב כנגד חוט השדרה, האתרוג כנגד הלב, ההדסים כנגד העיניים, והערבה כנגד הפה. כן ארבעת מינים אלו מסמלים שמחה, ואנו מראים כי את כל השמחה והשפע שיש לנו אנו מכוונים לעבודת ה'.
ארבעת המינים גם כוללים ארבעה סוגים של אנשים, יש כאלו שיש להם טעם ואין בהם ריח - כנגד הלולב. ויש כאלו שיש בהם ריח ואין בהם טעם - כנגד ההדסים, וישנם כאלו שיש בהם גם טעם וגם ריח כנגד האתרוג, וישנם כאלו שאין בהם לא טעם ולא ריח כנגד הערבה. וכך כוללים את כל חלקי החברה, כל חלקי עם ישראל.
חג הסוכות - חג השמחה
חג הסוכות הוא השלישי ברגלים, שבו היו ישראל עולים לבית המקדש. חג הסוכות נקרא גם חג האסיף, ולכן הוא זמן של שמחה. סיבה נוספת לשמחת החג, הוא משום שהוא חל לאחר יום כיפור בו נמחלו עוונותיהם של ישראל ואין שמחה גדולה מזו של מחילת העוונות. לעומת חג הפסח, שהוא מסמל את העבר והשורשים של עם ישראל, חג הסוכות מסמל את שאיפת העתיד לגאולה השלמה, ואת השמחה הגדולה על כך שמובטחים אנו שהעולם יבוא לתיקון ושלמות. חג הסוכות בעצם הסוכה מסמל את המצב השלם, בו כל חיי האדם הופכים להיות מצווה ושייכים לעבודת ה'.
שמחת בית השואבה
בזמן שבית המקדש היה קיים, היו עושים כל יום במקדש 'שמחת בית השואבה', כיום נוהגים לעשות 'זכר לשמחת בית השואבה' בפרט בחצרות החסידים הותיקות בירושלים של 'תולדות אהרן', 'תולדות אברהם יצחק', וקרלין. בכל ערב נוהגים לעשות מסיבת ריקודים של שמחה של מצווה בליווי תזמורת ושירה חסידית, ורבים מגיעים לשם להשתתף בשמחת החג. חסידי ברסלב עושים 'שמחת בית השואבה' ביום ההילולא של רבי נחמן מברסלב שחל בי"ח תשרי. ואילו בישיבות נוהגים לעשות 'שמחת בית השואבה' יום למחרת, י"ט בתשרי שבו חל יום פטירתו של הגר"א, הגאון רבנו אליהו מווילנא.
נזכה לשמחה אמיתית של מצווה ולבוא הגאולה השלמה במהרה בימינו.