יש משהו מיוחד בפורים שאין בחגים אחרים. בפורים אנו מצווים על שמחה יוצאת דופן. חז"ל הורו לנו לשתות "עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי". אמנם יש חילוקים בהגדרה עצמה, האם מדובר בציווי של "עד ועד בכלל"? קרי: להיות שיכור כלוט. או שהציווי הוא "עד ולא עד בכלל". כלומר - להפסיק לשתות רגע לפני. 



מבארים המפרשים שעיקר השמחה והמתנות הם בפורים עצמו והעניים מצפים לכך .לכן קבעו הכל רק בתאריכים י"ד וט"ו

אולם לכל הדעות צריך לשתות ולהתבשם כדבעי.  וכאן הבן שואל: מה נשתנה פורים משאר חגי השנה שנצטוינו לשתות ולשמוח בו כל כך הרבה?

השמחה מתחילה בראש חודש אדר ומגיעה לשיאה בפורים. קריאת המגילה עצמה קובעת שיא חסר תקדים ביהדות. חז"ל קובעים "שמבטלין תלמוד תורה ובאין לשמוע מקרא מגילה"  וזו הרי מצווה מדברי סופרים.  חז"ל אף אמרו שלעתיד לבוא יגנזו מספר התנ"ך: נביאים וכתובים, מלבד מגילת אסתר. זאת אומרת שבמגילת אסתר יש מסר שנשאר תמיד גם לעתיד לבוא. בנוסף לציווי השמחה מצווים אנו על מתנות לאביונים ועל משלוח מנות. אלה גם אלה נועדו להרבות שמחה ביום הפורים.  ברם, לא מדובר במצוות צדקה גרידה. מתנות לאביונים צריך לתת דוקא באופן שיוכלו ליהנות מהם בפורים עצמו.  עד כדי כך הגיעו הדברים, שחכמים לא פסקו להלכה את המשנה הראשונה במסכת מגילה. וזאת כדי שהעניים ייהנו מהמתנות בפורים דוקא. לפי המשנה קוראין את המגילה בין התאריכים: י"א י"ב י"ג י"ד ט"ו באדר. התאריכים הראשונים מתייחסים לבני הכפרים. אולם "הואיל ועיניהם של עניים נשואות למקרא מגילה כדי שיחלק להם מעות פורים אין קורין אותה אלא בזמנה". כלומר  רק בי"ד וט"ו.  מבארים המפרשים שעיקר השמחה והמתנות הם בפורים עצמו  והעניים מצפים לכך .לכן קבעו הכל רק בתאריכים י"ד וט"ו כפי שאנו נוהגים כיום.  על מצוות משלוח מנות  דומה שאין צורך להרחיב. היא משפיעה על העם אחווה הדדית, נותנת לאנשים להביע את רגשותיהם כלפי זולתם, ואף פותחת הזדמנות של פעם בשנה להתפייס אחד עם השני בלי להתבייש. שהרי כולם שולחים לכולם ואין בכך פחיתות כבוד.

מדוע אם כן נצטוינו על מצוות כאלו דוקא בפורים?

נראה איפה שהמכנה המשותף בין כל מצוות הפורים הוא שכולן משפיעות אהבה אחווה שלום ורעות בקרב העם. בפורים נעלמות

נראה איפה שהמכנה המשותף בין כל מצוות הפורים הוא שכולן משפיעות אהבה אחווה שלום ורעות בקרב העם

המחיצות. אין עשירים ועניים, אין ושונאים, אלא כולם מאוחדים בשמחת פורים.



"ישנו עם מפוזר ומפורד בין העמים"



על פניו נראה שהסיבה לגזירה הקשה של המן  היא סעודת אחשוורוש. אולם, מעיון נוסף עולה שהסיבה האמיתית היא בכלל עבודה זרה. (מגילה י"ב)



כמה עשרות שנים קודם לכן השתחוו בני ישראל לצלם הענק שבנה נבוכנצר בבקעת דורא. מלבד חנניה מישאל ועזריה שסירבו להשתחוות. נבוכדנצר מצווה להרגם והם ניצלו בדרך נס. כאן נגזרה הגזרה על ישראל. הסעודה היתה בגדר הגדשת הסאה אך לא הסיבה העיקרית. המן אף הוא הכריז על עצמו כעבודה זרה. וציווה  על כולם להשתחוות לו  מרדכי מסרב והמן כועס מאד. הוא מקים עץ גבוה לתלות עליו את מרדכי. לקינוח הוא הוגה תכנית להשמדת היהודים כולם. הכל לכאורה בשל העובדה שמרדכי סירב להשתחוות לו. מבואר שאף היהודים עצמם כעסו על מרדכי בשל כך.

כדי להבין מה קרה כאן יש להפליג אחורה למעלה מאלף שנים. יעקב מקבל את הברכות מיצחק אביו עשיו חפץ  אף הוא בברכות. יעקב בורח ממנו לבית לבן הארמי, ועשרים שנה לאחר מכן יוצא עשיו עם ארבע מאות איש כדי להתנקם ביעקב אחיו על שלקח לו את הברכות. עם בואו משנה הקב"ה את ליבו לטובה. והוא מרחם על אחיו  הצעיר ולא נוגע בו לרעה. במפגש עצמו משתחווים כולם לעשיו מלבד בנימין שטרם נולד.

אלף שנים לאחר מכן מסרב מרדכי לכרוע ברך בפני המן הרשע. "איש יהודי היה בשושן הבירה ושמו מרדכי בן יאיר בן שמעי בן קיש איש ימיני ".איש ימיני פירושו משבט בנימין שלא השתחווה לעשיו.  מעשה זה בוקע סדקים בגזירה שנגזרה על היהודים, סדקים בהם תצמח הישועה לעם ישראל. בהמשך מרדכי מעורר את העם לתשובה עד לביטול הגזרה.

"חבור עצבים אפרים הנח לו"

250 שנה קודם לכן מלך על ישראל מלך בשם אחאב. הוא מלך בכיפה כלומר על כל העולם אמנם בימיו פשתה עבודה זרה בישראל. למרות זאת לא העניש אותם הקב"ה על כך, כיוון שהיו מאוחדים. (במדבר רבה)    אמנם אחאב עצמו נענש אולם על שלקח את כרם נבות. אך על חטא עבודה זרה שהוא החמור ביותר לא נענשו. מסבירים זאת בכך שבבית דין של מעלה יש אמת מידה שונה ליחידים וציבור. לשניהם יש יתרונות וחסרונות זה על זה על כף המאזניים.

חטא עבודה זרה כמעט בלתי נסלח ליחיד. קל וחומר לציבור להם יש דין של עיר הנידחת, הנשרפת כולה. אולם כאשר עם ישראל מאוחד בארצו הקב"ה מאריך אף. כמובן שהעם אינו פטור מתשובה אמיתית.  לא כן היהודים בתקופת אחשוורוש. "ישנו עם מפוזר

יום בו שנאת חינם נעלמת מאליה שהרי שותים לחיים "עד דלא ידע" ולא מבחינים בין שונא לאוהב. יום אחד בשנה בו אנו שולחים מתנות איש לרעהו ומשלימים אחד עם השני

ומפורד" אומר המן למלך אחשוורוש. אחדות לא היתה. כאן נדרש תיקון יסודי מיד. והנה הגענו לסוד של פורים:

"ומרדכי ידע את כל אשר נעשה"

מרדכי ברוח קדשו רואה שעוד דרך ארוכה נכונה לעם ישראל. בית שני שטרם נבנה יחרב אף הוא. בגלל שנאת חינם. עומדים מרדכי ואסתר וקובעים לדורות יום אחד בשנה. יום אחד בו אנו מצווים להפסיק הכל  אפילו לימוד תורה, ומתכנסים יחד לשמוע את המגילה ולהפנים את המסר. יום בו מרבים אהבה ואחווה בין איש לרעהו.

יום בו שנאת חינם נעלמת מאליה שהרי שותים לחיים "עד דלא ידע" ולא מבחינים בין שונא לאוהב.  יום אחד בשנה בו אנו שולחים מתנות איש לרעהו ומשלימים אחד עם השני. אחדות זו מתקנת את החטא של שנאת חינם בעקבותיו יצאנו לגלות.  בכוחה של אחדות זו להציל אותנו מגזירות קשות וחבלי משיח. אם רק נשכיל להמשיך את רוח האחדות של ימי הפורים לכל השנה כולה נעמוד יחדיו מול האתגרים העומדים בפנינו ונעבור אותם בקלות.