בתחילת השבוע התבשרנו על החלטת בג"צ לדחות את בקשת המדינה לדחיית הרס הבתים בשכונת האולפנה בבית-אל, המשמעות המצערת היא כמובן עוד גירוש, חורבן והרס.

לפני כשנה גיבשה הממשלה את מדיניותה החדשה בנוגע למאחזים ביו"ש ולפיה "ככלל, בנייה בלתי חוקית אשר ממוקמת על קרקע פרטית - תוסר, ובמקביל, הונחו הדרגים המקצועיים המתאימים לפעול להסדרת המעמד התכנוני של מבנים המצויים באדמות מדינה". פנינו בשדולת ארץ ישראל בכנסת לרוה"מ בדרישה לשנות את המדיניות הזו המובילה להרס רחב-מימדים.

כמו כן לאחר הרס 3 הבתים במגרון, הגברנו את המאמצים ושלחנו מכתב לרוה"מ, חתום ע"י 40 שרים וחכ"ים שדרשו למצות כל פתרון חוקי אפשרי על מנת להבטיח שלא יהיו עוד הריסות מבנים בהתיישבות ביהודה ושומרון, לשנות את הכללים המנחים ולפיהם כל בית שנבנה על קרקע פרטית – יהרס ולגבש פתרונות המושתתים על פיצוי לבעלי הקרקע, כמקובל בישראל ובעולם כולו.

עמדתנו זו גובתה בחוות דעת משפטיות שהוגשו על ידה לראש הממשלה ולצוות השרים שפעל על ידו. בין היתר הוגשו חוות דעת חתומות ע"י עו"ד ד"ר יעקב ויינרוט, עו"ד ד"ר ארנון הראל, ופרופ' שלום לרנר. כך למשל,  נכתב בחוות הדעת של פרופ' לרנר ביחס למדיניות ההסרה: "לא ברור מה עומד בבסיס המדיניות המבחינה בין אדמות פרטיות לבין אדמות מדינה, ומדוע דינה של כל בניה בקרקע פרטית להיה

מדובר בקואליציה יציבה ורחבה מאד, שמייצגת את הרוב העצום של הציבור בישראל. לא יתכן שממשלה רחבה כ"כ תהפוך להיות קבלן ההריסות של "שלום עכשיו", שהייצוג שלהם הוא היום בשולי האופוזיציה

רס.

אם הבסיס למדיניות זו הוא רצונה של המדינה למנוע פגיעה בזכויות קניין של ערבים תושבי איו"ש, החלתה באופן גורף, וללא הפעלת שיקול דעת פרטני, עלולה להוביל לפגיעה של ממש בזכויות קניין של יהודים וערבים כאחד....מדיניות זו נוגדת את עקרונות דיני הקניין החלים בישראל, וגם את הדינים המקבילים באיו"ש." והוא מפרט: "כאשר נעשתה בניה על קרקע פרטית בתום לב, לא תמיד עומדת לבעלים זכות לתבוע את סילוק הבניה.

במקרים שונים מי שבנה מבנה בתום לב על קרקע זולתו, זכאי לקבל את הבעלות במקרקעין, והבעלים המקורי זכאי לפיצוי כלכלי מאת הבונה תם הלב". הוא מזהיר: "הפעלה דווקנית של מדיניות זו ללא הפעלת שיקול דעת קונקרטי ופרטני עושה פלסתר את עקרונות דיני הקניין," ומסיים: "אנו פונים אליכם על מנת שתפעלו לעיצוב מחדש של מדיניות ההסרה כפי שמפורט לעיל".

במסגרת פעילותנו בשדולת ארץ ישראל לא אמרנו די ואף נקטנו בצעדים של חקיקה, והעברנו בהנהלת הקואליציה החלטה על חופש הצבעה בנוגע לחוקים להסדרת המאחזים. למעשה, לאור חוות הדעת המשפטיות האלה, לא היה אפילו צורך בחקיקת חוק ההסדרה. משום שלפי החוק הקיים היום – אפשר ואפילו חייבים להימנע מהריסת גבעת האולפנה (ומקומות נוספים דומים שנבנו בתום לב). מדיניות ההסרה נוגדת את דיני הקניין – למעשה היא-עצמה אינה חוקית.

חשוב להבין כי ישנו פתרון משפטי שכן לא מדובר בגזילה, אלא בתום לב מוחלט. ושבעולם הנאור כולו ישנם פתרונות חוקיים למקרים כאלה, והם אינם פתרונות של הריסה. גם בישראל: כך למשל, כשהמדינה בנתה בטעות שכונה שלמה על קרקע של משה זר בברקן, היא הודיעה לבית המשפט כי "למעלה מעשור מבוצע שימוש במקרקעין אשר לכאורה התובעת הינה בעלת הזכויות בהם כאשר במהלך תקופה זו נבנו עשרות יחידות דיור בשטח זה המהווה כיום מרכז חייהם של עשרות משפחות ברי כי הסעד המבוקש של סילוק יד איננו ישים לאור אופי התביעה וזהות התובעת הסעד העיקרי במקרה דנן הוא תשלום דמי שימוש ופיצויים"

הממשלה עצמה, נוקטת בגישה של הסדרה ככל שמדובר בבדואים בנגב. אין סיבה שהמתיישבים ביהודה ושומרון יקבלו יחס גרוע יותר. לאור התוצאות העגומות בבג"צ, אני וחברי שדולת ארץ ישראל בכנסת מתכוונים להגביר את מאמצינו. אנו מאמינים שעכשיו גם הממשלה עצמה תבין שאין עוד מנוס ותחוקק את החוק להסדרת המאחזים.

דווקא הקואליציה החדשה נותנת יותר תקווה לחוק זה. מדובר בקואליציה יציבה ורחבה מאד, שמייצגת את הרוב העצום של הציבור בישראל. לא יתכן שממשלה רחבה כ"כ תהפוך להיות קבלן ההריסות של "שלום עכשיו", שהייצוג שלהם הוא היום בשולי האופוזיציה.