המקראות אומרים על ראובן דברים קשים: וַיְהִי בִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בָּאָרֶץ הַהִוא וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן וַיִּשְׁכַּב אֶת בִּלְהָה פִּילֶגֶשׁ אָבִיו וַיִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל".
חלק מחכמינו התנאים למדו את הנאמר בפסוקים כפשטו, וחלקם טענו, שראובן לא שכב עם בלהה, וחלילה לחשוב שיעשה כן, אלא 'בלבל יצועי אביו'. ומדוע עשה זאת? הוא תבע את עלבון לאה אמו. שהרי הדין היה נותן, שמשמתה רחל, יעביר יעקב את לאה לאוהלו, אך הוא בחר בבלהה. בא ראובן, תבע את עלבון אמו, ובלבל יצועי אביו.
יש לשיטתם של בעלי הסנגוריה על ראובן לדעתנו, ראיות מן המקראות, ולא נעסוק בכך עתה. אלא שפירושם של המלמדים זכות על ראובן מניח לפתחנו שני אתגרים:
א. מה פשר 'בלבל יצועי אביו', ומה השיג ראובן בכך? לשון אחרת: במה ימנע בלבול היצוע את עלבונה של לאה, אמו של ראובן?
ב. מה נעשה לפסוק שהבאנו, האומר במפורש 'וישכב את בלהה', ולא שבלבל יצועי אביו?
נפתח בשאלה האחרונה: לעניות הבנתי כך הוא הפירוש: חלקו הראשון של התיאור משועבד לחלקו השני. וכאילו כתוב: 'וישמע ישראל ש- וילך ראובן וישכב את בלהה'. אך באמת לא שכב ראובן עם בלהה. כיוצא בו מפורש מאמרם של חכמינו על בני עלי, שנאמר בהם:
וְעֵלִי זָקֵן מְאֹד וְשָׁמַע אֵת כָּל אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן בָּנָיו לְכָל יִשְׂרָאֵל וְאֵת אֲשֶׁר יִשְׁכְּבוּן אֶת הַנָּשִׁים הַצֹּבְאוֹת
גם שם נחלקו חכמינו בשאלה, האם בני עלי חטאו בגילוי עריות, או שרק היה זה מה שעלי שמע. אך חטאם היה קל יותר.
נשוב לראובן: אם רק בלבל יצועי אביו, איך שמע אביו, ישראל, שראובן שכב עם בלהה? אפשר שזוהי הדיבה שהביא יוסף אל אביו, שהרי חז"ל ורש"י אמרו שם, בין השאר, שאמר על אחיו שהם חשודים על העריות. אולם, האם חשוד עלינו יוסף הצדיק, שימציא דיבה כה מכוערת על ראובן אחיו?! לאידך גיסא, האם חשודים עלינו ראובן ואחיו על העריות?! איך נפלה בבית משפחת יעקב טעות כזאת, ואיך נפתרה הטעות לבסוף?!
על בסיס שאלות אלו כתבתי במאמרי על חטא ראובן תרחיש אפשרי. אציין שלא הייתי שם. אך דרכם של חז"ל בפרשנות המעשה, וכפי שהבאנוה עד כאן, מצריכה לדעתי, לנסות לכתוב תרחיש, שיבאר לנו את דרכם ואת הבנתם בשאלה, מה קרה במחנהו של יעקב
קראתי אתמול את ביקורתו של מוה"ר צפניה דרורי על דבריי על ראובן, ובהם עלה כאילו כתבתי על ראובן שהוא איש 'רע ואכזר'. ולא היא!
באותו לילה. אפשר שיש תרחיש טוב ממה שאני מציע.
וכך הוא התרחיש: בעת שהכינה בלהה את עצמה לליל כלולותיה, שבו תיהפך שפחתו של יעקב להיות האם החמישית של עם ישראל, נכנס ראובן, שתבע את כבוד אמו, הוציא אותה בכוח מן האוהל, גרר אותה למקום מרוחק כשהוא מונע ממנה לזעוק לעזרה. הוא הכניס לאוהלו של יעקב את לאה אמו במקומה של בלהה לליל ה'כלולות', ויעקב, שנכנס לאוהל מאוחר יותר, ונהג את חיי האישות שלו בצניעות יתירה, לא חש בהחלפה. 'ויהי בבוקר והנה היא לאה'. בכך שב ראובן למעשהו של לבן, אבי אמו. אלא שלבן עשה זאת כדי לכבוש את יעקב לעבד לשבע שנים נוספות, ואילו ראובן עשה זאת לשם שמים, לשם הצדק ולשם כבוד אמו. אין בהסברים אלו כדי להצדיק את ראובן, ואכן הדבר נחשב לו כחטא, אך לאור מניעיו, שהיו טהורים, ניתן להבין את מעשהו ובלא להצדיקו.
יוסף, שטיפל בשעת הלילה המאוחרת באחיו, התינוק הבוכה, שנותר באותו לילה ללא אם וללא בלהה, האם המאמצת, הציץ דרך חרכי האוהל, ראה את ראובן הנושא או הגורר בכוח את בלהה הלבושה בכתונת משכבה, ומונע ממנה לזעוק. הוא הבין את מה שכל אחד מאתנו היה מבין ממראה כזה, שראובן הולך לשכב את בלהה בעל כורחה, ואת זה סיפר למחרת לאביו. אך הסיפור לא היה נכון, וראובן חטא בחטא קל יותר, ובמטרה לשם שמים.
עדיין נותרו שאלות רבות לפתרון, ובמאמרי המקורי אני עוסק בהן. המאמר כולו מלמד זכות גדולה על ראובן, ומבאר, איך מכוחה בסופו של דבר, האמינו לו אביו ואחיו שלא חטא בניאוף עם בלהה. הדברים ארוכים, ומי מן הקוראים שירצה, אשלח לו בשמחה את המאמר כולו. כתובתי היא: [email protected].
____________
קראתי אתמול את ביקורתו של מוה"ר צפניה דרורי על דבריי על ראובן, ובהם עלה כאילו כתבתי על ראובן שהוא איש 'רע ואכזר'. ולא היא! מעשה גרירתה של בלהה מן האוהל בליל כלולותיה היה מעשה אכזרי, אך ראובן לא היה איש רע ואכזר. הוא היה איש טוב וכוונתו הייתה לשם שמיים, לשם הצדק ולשם כבוד אמו, וכמו שכתבתי. לא חלילה, "לשם שמיים" במרכאות ובאירוניה, כפי שהביא כבוד רבנו בשמי, אלא בשל מטרות טובות באמת. אך המטרה הטובה לא קידשה את האמצעים, ומראובן נשללו הכהונה, הבכורה והמלכות. שאלתי את כבוד רבנו, מדוע לא הביא את הדברים הרבים שכתבתי בזכותו של ראובן בהמשך המאמר, והוא הודה בפניי, שלא קרא את כל המאמר בעת שכתב עליו את ביקורתו.
מכל מקום, יפה כתב מוה"ר דרורי, שיש עלינו להפך בזכותו של ראובן, ואף אני בדבריי הבאתי דברים על אצילות נפשו, ברצותו להציל את יוסף, שסיפר את דיבתו וירש את בכורתו, ובכך זכיתי לאחוז בשיפולי גלימתו של מוה"ר דרורי נר"ו.
____________
מילה אחרונה: במערכה הניטשת עתה בשדה המקרא רבו המבקרים את דבריי (ואת דברי חבריי). הם עושים זאת לשם שמיים, אך הציטוטים שהם מביאים, לעתים אינם מדויקים ומנותקים מהקשרם. מסרתי לעיל את כתובתי, ואני מפציר בקוראים המעמיקים לבקש ממני את מאמריי המבוקרים במלואם ולשפוט אותם בשלמותם. לא אוכל להגיב בפומבי על כל ביקורת על דבריי. וה' יראנו בנחמות ציון!