פרשיות תזריע-מצורע עוסקות בעיקר בנגעי הצרעת. ישנם שלושה סוגי צרעת: צרעת הבית - כשנראה הנגע בקירות הבית. צרעת הבגד - במלבושיו של האדם, וצרעת הגוף.
בהמשך לכך מבארת התורה את דיני הצרעת והטיפול בה. דינים אלו סתומים ביותר, והינם חורגים מן המנהג המקובל בטיפול במחלות הגוף למיניהן- ראשית, אבחון המחלה והודעת דרכי רפואתה נעשים ע"י הכהן בלבד, ולא ע"י הרופא כשאר מחלות הגוף.
בנוסף לכך, "החולה" המצורע איננו נדרש לקבל טיפול רפואי כלשהו אלא מצווה לשבת מחוץ למחנה שבעת ימים ו
אותם בני אדם שאינם שומרים על נקיות הלשון ומספרים לשון הרע הם הלוקים בצרעת! 
להתרחק מחברת בני אדם עד שירפא הנגע, וכלשון התורה: "בדד ישב מחוץ למחנה מושבו".
אכן, מסבירים חז"ל כי נגע הצרעת איננו מחלה טבעית המופיעה באדם כשאר מחלות הגוף וסיבותיהן השונות, כי אם נע
אותם בני אדם שאינם שומרים על נקיות הלשון ומספרים לשון הרע הם הלוקים בצרעת!וץ הוא בסיבה רוחנית. השם "מצורע" משמעותו- "מוציא שם רע" . אותם בני אדם שאינם שומרים על נקיות הלשון ומספרים לשון הרע הם הלוקים בצרעת!
ואמנם יש לשאול- במה חמור חטא סיפור לשון הרע משאר הפגמים והמידות הרעות הקיימים באדם, עד שהחוטא נענש בנגע הצרעת?
אכן, התשובה לדבר נעוצה בהבנת איכותו ויתרונו של האדם על פני שאר הנבראים.
בפרשת בראשית, בתיאור בריאת האדם, אומרת התורה: "וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם עָפָר מִן-הָאֲדָמָה , וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה".
מבאר שם רש"י: "אף בהמה וחיה נקראו נפש חיה, אך זו שבאדם חיה שבכולן, שנתוסף בו דעה ודיבור", אם כן, מהותו וייחודו של האדם המבדילים אותו מן הבהמה, הינם הדעה והדיבור. ממילא ה"מלכלך" את לשונו פוגע בחלק מהותי שבו, ובכך חטאו חמור משאר חטאים, ולוקה בנגע הצרעת.
כך ניתן להבין גם את דרך הטיפול במצורע- יש להרחיקו מחברת בני אדם על מנת למנוע את המשך הנזק לחברה, עד אשר יבין את גודל חטאו ויתקן את דיבורו.