(הערה: המאמר הזה נטול דעה פרסונלית של הכותבת על התאמת המתמודדים לרבנות הראשות, דבר שאינה יכולה לאמוד. הוא מנתח רק את הדרך בה מנוהלת "משא הבחירות" תשע"ג)
משך כל השנה הנוכחית אנחנו רואים איך אפשר לפעול, באמצעות משרדי יחסי צבור יקרים וממולחים, בדרכים הידועות היטב לכל מי שעסק בפוליטיקה. קמפיין מתוכנן היטב התחיל בחוברות המופנות לכל הצבור, בחתימות, מכתבי תמיכה והבטחות לצבור.
כעת הגיע זמן העבודה בכנסת שמטרתה האחת צמצום מספר המתמודדים על ידי דרישות שמוציאים מתחרים מסוכנים מהרשימה ומטרתה השנייה הרחבת הגוף הבוחר באנשים שיצביעו עבור מועמד מסויים. התמודדות ישרה בוחלת בדרכים אלו, אבל משרדי פרסום חיים מהם.
טריק הצמצום נועד לצמצום אפשרויות להצלחת מתחרים. וכן עלתה ללא מחאה הצעת חוק באמצע מערכת בחירות, לא לפניה, שמנסה לצמצם את המתמודדים לתפקיד רב ראשי למי שכיהן כרב עיר או דיין. שלא לדבר על כך שזאת אומרת שהגאון רב משה פיינשטיין זצ"ל לא היה יכול להיבחר. כמו כן, מנהיג רוחני ברמה בינלאומית, פוסק הדור, ראש רשת ישיבות לא יוכלו לכהן כרב ראשי. ואם כבר, צריך לפסול רטרואקטיבית מספר רבנים ראשיים קודמים שמילאו בהצלחה את התפקיד.
מי מהח"כים שהצביעו בקריאה טרומית בעד החוק ניתח באופן אובייקטיבי את הדרישה הזאת, שמע את הצדדים לכאן ולכאן בכובד ראש? אין אחד מהם שלא הבין למה ההצעה עלתה עכשיו, הרי היא אחת המניפולציות הפוליטיות הידועות לשימצה. לא שמענו מישהו שפסל אותה רק בגלל שהיא עלתה עכשיו, לאחר שמתמודדים הגישו מועמדות מזמן. זו אינה דרישה הכרחית המוכלת בהגדרת התפקיד ובמילואו. בעתונות היא אפילו נקרא
אלא שקולות שומרי טוהר הבחירות נשמעו נגד חוק המכונה חוק אריאל-עמאר. אבל ההבדל עצום – החוק הזה מהווה תיקון, מקורו פרסונלי אבל הוא מגדיל את האפשרות להתמודד, מוריד הגבלה לא הוגנת הסותרת את הקיים בתפקידים ארציים דומים, כגון ראש ממשלה ונשיא
ה – ללא בושה – "חוק סתו". אז איפה אביגדור ליברמן? ומה קרה לחוק חופש העיסוק והלוחמים בעד זכות בסיסית זו? החוק הזה הרי לא היה עומד במבחן בג"ץ.
אלא שקולות שומרי טוהר הבחירות נשמעו נגד חוק המכונה חוק אריאל-עמאר. אבל ההבדל עצום – החוק הזה מהווה תיקון, מקורו פרסונלי אבל הוא מגדיל את האפשרות להתמודד, מוריד הגבלה לא הוגנת הסותרת את הקיים בתפקידים ארציים דומים, כגון ראש ממשלה ונשיא. וספציפית לתפקיד הזה, הוא מוסיף כבוד בהגדרה. הרי ביהדות ההערכה לרב גדלה יותר כשהוא זקן בחכמה. וזה אינו מונע מאף אחד, מרבנים אחרים מעל לגיל 70 וגם אלה שמתחת לגיל הזה להגיש את מועמדותם אם זה יעבור.
יש מניפולציה ידועה שנייה, שיועצי הפרסום בטח הגו, אלא שנראה שמלאכתם נעשתה עלידי ח"כ אלעזר שטרן - הרחבת הגוף הבוחר במי שאינו קשור לתחום הרבנות כדי לפגוע באפשרויות להצלחת מתחרים המקובלים על ידי אנשי המקצוע בתחום, הרבנים, ובעיקר לדלל את כוחם.
זהו טריק מהפסולים ביותר במערכות בחירות פוליטיות. איך מצליחים לעשות את זה? אנשי מקצוע יודעים לפרוט על המיתרים הנכונים - ובאופן אוטומטי, ארגוני הנשים, כולל זו של האשה הדתית, שומעים את המנטרה "הדרת נשים" ותומכים אינסטינקטיבית, ללא קשר להתנגדות קבוצה גדולה של רבנים דתיים לאומיים – המומחים - הדואגים לאופי התפקיד עצמו. את נשיא המדינה בוחרת הכנסת, 120 איש – את הרב הראשי יבחרו 200? אולי כדאי פריימריס בפעם הבאה?
לאחר נסיונות הצמצום וההרחבה, בא תורה של השקיפות, זאת אומרת, להודות וגם לא להודות. אנו שומעים שרב סתו לא יכל להוריד מועמדות בפני הרב אריאל כי יש תהתחייבות לתורמים, אך לא שומעים את שמות התורמים ואיזו השפעה יכולה להיות להם על החלטות אחרות. וזה עובר בשקט.
והשבת, רב ציוני מהמכובדים ביותר בדורנו פרסם בעתון גלוי דעת התומך ברב סתו אבל מי שמעיין בו רואה מחמאה ממולכדת. הרב אמר שלדעתו, הרב סתו אינו מגיע לרמת רבנים ראשיים ציוניים בעבר – אבל מאחר והוא בעצמו מודה בזה, הענווה – (דרישה חדשה לתפקיד?) – מכפרת על כך, וממילא התפקיד אינו חשוב כפי שפעם היה.
בלי להביע דעה על החלק הפרסונלי, הצבור שלנו מעולם לא ראה את תפקיד הרב הראשי בצורה זו. כיהנו בו רבנים כמו הרב קוק, הרב גורן, הרב הרצוג, הרב שפירא, האם מישהו יכול לדמיין שראש הממשלה יתאר בצורה זו את מי שימלא את התפקיד שסטנלי פישר עזב – ושזה יעבור בשקט?
אם התפקיד אינו חשוב למה להוציא עליו מליוני שקלים?
לנו חשוב שיכהן רב ציוני לא רק בשביל כיפות סרוגות ושירות צבאי שלו ו/או של משפחתו. מקובל שעולם התורה החרדי אינו מציע את רבניו הגדולים ביותר לתפקיד כי הוא אינו רואה בו את הערך שראה בו הרב קוק, אבל הצבור שלנו העמיד רבנים בעלי שיעור קומה, הרב שאר ישוב כהן והרב אריאל לשתי הקדנציות האחרונות. הם לא נבחרו בגלל כוח חרדי. אני מאמינה שהחינוך הישיבתי התורני מוציא מתוכו אנשים ממשיכי הרבנים הראשיים שלנו בעבר.
כוחם של תכנון מדוקדק של אנשי יחסי צבור והון-שלטון נראו במחוזי הרה"ר לישראל דווקא בעת הנסיון להחזיר לשם דמות ציונית דתית, וגורם לטעם מר.
לאנשי יחסי הצבור הממולחים המנהלים משך קרוב לשנה (ואולי יותר?) את מערכת הבחירות המקצועית כל כך של הרב דוד סתו לרבנות הראשית נשארה הצעת חוק אחת שטרם הוגשה ואני רוצה להציע להם אותה כעת. לפי מדד ההצבעות של השבוע שעבר, החוק לא ירתיע את הכנסת ואולי אפילו לא את הצבור שחווה קמפיין פוליטי מתוכחם ומקצועי שלא היה כמוהו לאיוש תפקיד האמור להכיל אלמנטים רוחניים – לפחות בעיני הצבור הדתי לאומי, היחיד שרואה בעצם קיום התפקיד ערך ייחודי.
זה גם לא יפתיע את מי שעקב וניתח את מה שנעשה בהדרכת אותם משרדי הפרסום עד כה, את העבודה הכל כך מקצועית שחווינו. אז הנה החוק: רב ראשי חייב להיות בעל שם משפחה קצר המתחיל עם האות "ס" ונגמר עם "ו". פשוט ואלגנטי.
יש לחוק הזה יתרון גדול מבחינת האמת. הוא אינו מסתיר שהוא נועד לפסול כל מתמודד אחר בשטח. הוא אינו מתהדר באיצטלה של נאורות או שוויון זכויות או דאגה לבחירה נאותה.
אני מציעה להעלות את חוק לדיון. דווקא יש לו סיכוי לעבור.