מאז פירסום המלצות ועדת פרי לעניין השיוויון בנטל, מתחרה התשקורת החרדית בינה לבין עצמה, בהטחת כינויי גנאי בוועדה בפרט, וכמובן בממשלת "לפיד-בנט-נתניהו" (כך, ודווקא בסדר הזה).
בעמודי החדשות הופיעו כותרות ראשיות בנוסח: "ממשלת הזדון: לומדי התורה לכלא", עם גרפיקה אימתנית השמורה לאירועים דרמטיים דוגמת פרוץ מלחמת עולם. לצידן הופיעו ביטויים כמו "זעזוע ושאט נפש", "הסתה פרועה", "אות קלון", ועוד.
רוח ארסית קיצונית במיוחד פקדה את לבלרי ה'השְקוֹפֶע' (השקפה) בתישקורת החרדית. אחד מהם התפייט ברוב שיטנה: "העמלקיזם הציוני ישראלי קשה שבעתיים, ומלחמת ההשכלה תשע״ג מתאפיינת בחומרה יתירה מאשר קודמותיה בשנות הגלות", וחברו חירף: "העמלק הציוני רוצה להמיר את דתנו". ואחר כך הם עוד מעיזים להתבכיין על הסתה כלפי הציבור החרדי. הרי עצם השימוש במונח 'עמלק', הוא אֵם כל ההסתות, ויש בה התרת דמו של 'העמלק הציוני', שהרי פסק ספר החינוך, שמצוות 'מחה תמחה... מתחת השמים', מחייבת בכל עת כל יהודי.
כתבן אחר נעץ ציפורניו בתנועת המזרחי (שלא כאן המקום לציין תרומתה הכבירה להישרדותו של עולם התורה בישראל): "שכחנו את המזרחי, שבכל מערכה של דת ומדינה נוסף גם הוא על שונאינו ונעץ סכינים בכל מאבק שניהלה היהדות החרדית על קודשי המדינה". שקר נתעב מזה, באמת לא יכלו להמציא כזבנים אלה, שבעיניהם צבא-הגנה-לישראל הוא ממשיכו של צבא הצאר ניקולאי, והציבור הכללי, מבחינתם, אינו אלא אוסף עלוב של חוטבי עצים ושואבי מים. לכל היותר גויים של שבת.
הכל דיבורים
בתישקורת ובמנהיגות החרדית העדיפו להתמקד בגידופים. כדרכם בשעות הרות גורל. גידופם אומנותם. אבל היה גם מי שביקר התנהלות זו, וכצפוי לא זכה לחשיפה בערוצים החרדיים
הבעיה היא שכל הזעם, החירוף והגידוף הללו, הם בבחינת פול גז בניוטרל. העובדות שונות. ועדת פרי, ולפניה יאיר לפיד, אכן דיברו גבוהה-גבוהה על השיוויון בנטל ושאר סיסמאות שהקפיצו את הסעיף לחרדים, אבל כל מה שנעשה עד עכשיו מעיד, כי שום דבר לא יקרה בפועל, בוודאי לא בטווח הקרוב, ואחר כך ממילא תתחלף הממשלה והכל ייפתח מחדש. כך שהשמועות בעניין מותה של אסכולת 'תורתו אומנותו', פשוט מוקדמות מדי. ועדת פרי לא המליצה על גיוס מיידי, אלא על הנהגת מצב חדש רק בעוד ארבע שנים, מאוגוסט 2017, ומי יודע איזו מין קואליציה תתקיים אז.
יתירה מזו: מי שביום אישור החוק, כשיאושר, יהיה בן 22 ויותר, יזכה אוטומטית לפטור מוחלט, ואלה שביום אישור החוק יהיו גילאי 18 עד 22, יהיו זכאים לדחות גיוסם עד הגיעם לגיל 24 – ואז מן הסתם כבר יהיו אברכים נשואים ומטופלים לפחות בשניים-שלושה צאצאים, מה שיעודד מאוד את הצבא לוותר על שירותיהם. נכון אמנם שהוועדה קבעה יעדי גיוס כבר לשנת 2013, אבל לא קבעה שום סנקציה כלשהי כלפי סרבני גיוס. בקיצור, הכל דיבורים.
מעבר לכך, מסתבר ששום גורם בציבור החרדי, לא מצא לנכון לערוך עם עצמו חשבון נפש. אף אחד לא חשב שהגיעה העת לחשוב מחוץ לקופסה ומחוץ לקלישאות החרדיות הלעוסות עד לזרא, ולשאול עצמו: בשל מה בא לנו הסער הזה? אולי גם לנו חלק בהולדתה של המהומה הזו? איפה טעינו? איך מסבירים את נצחונו של יאיר לפיד, אבי סיסמת השיוויון בנטל, שסיים את הבחירות עם 19 מנדטים?
מתבדלים ומתנשאים
בתישקורת ובמנהיגות החרדית העדיפו להתמקד בגידופים. כדרכם בשעות הרות גורל. גידופם אומנותם. אבל היה גם מי שביקר התנהלות זו, וכצפוי לא זכה לחשיפה בערוצים החרדיים. זהו הרב יוסף גערליצקי, רב ושליח חב"ד בתל אביב, שמייחס את 'גזירות תשע"ג' ליהירות הציבור החרדי ומנהיגיו, להתנשאותו על הציבור הכללי.
"בזמן האחרון", הוא כותב באיגרת שהפיץ השבוע, "נכתבים בעיתונים החרדיים ביטויים של מלחמה ואיבה. קולות שבר וזעקה: 'אנטישמיות!', 'שונאים אותנו!', 'מסיתים נגדנו', וכמובן גם מיתקפות נגד, רוויות זעם ועויינות, כלפי כל מי שטרם השתכנע בצידקת טיעונינו וזכויותינו. היו שהגדילו לעשות והישוו את השנאה לחרדים כ'שנאת עמלק' (להבדיל). ממש רוצים בהכחדתנו, חלילה. לא פחות".
אך לדעת הרב גערליצקי, "לא שנאה ולא אנטישמיות יש כאן, וההיפך הוא הנכון. התוספות בכתובות (ס"ב ע"ב) אומרים, שרבי עקיבא, עוד טרם החל ללמוד תורה, היה בעל דרגה ומידות טובות, והסיבה שאמר: 'מי יתן לי תלמיד חכם ואנשכנו', היתה מפני שלא יכול היה לסבול את התנשאותם של תלמידי החכמים, את גאוותם והתבדלותם משאר חלקי עם ישראל. הוא ציפה וייחל שלומדי התורה האמונים על דרכיה דרכי נועם, יבואו לכל יהודי, יאירו לו פנים ויסייעו גם לו לטעום מן האור כי טוב, של התורה והמצוות".
ומכאן מגיע הרב גערליצקי למסקנה מקורית: "הצהרות ה'שיוויון בנטל', 'פרזיטיות', 'כפיה דתית' וכיוצא באלו, אינן אלא מסווה חיצוני לזעקתם האמיתית, מעומק פנימיות נפשם, של מיליוני יהודים כלפי אחיהם שומרי המצוות: 'למה מתבדלים אתם מאיתנו?', 'מדוע אינכם מטעימים אותנו, בשפה שנוכל להבין, את אור ועושר התורה והמצוות?'. זעקה וכאב אלה, הולכים ומתגברים כשנשמת היהודי חשה, שלא זו בלבד שמתבדלים ממנו, אלא גם מתנשאים עליו ורוחשים לו בוז ואף שנאה, כלשון התוספות על רבי עקיבא: 'שהיה סבור שמתגאין על עמי הארץ מפני תורתן, ושהיו תלמידי חכמים שונאים אותם'".
בדק בית
הרב גערליצקי מעיד מנסיונו האישי: "לא אחת אירע לי במרכז העיר תל אביב, כאשר סבבתי ברחובות על מנת לזכות יהודים במצוות, אם זה במצוות תפילין, תקיעת שופר או נטילת לולב, שנתקלתי בצעירים תל אביבים, שסירבו לקיים את המצווה בטענה: 'אתם הרי שונאים אותנו'. בחג הסוכות השתא, סמוך לשקיעת החמה, שוב נשנה העניין עם סטודנט צעיר, שאמר ישירות: 'אבל אתם שונאים אותי'. מיהרתי לתפילת מנחה, ולכן רק עניתי לו: 'אבל הקדוש-ברוך-הוא אוהב אותך'. לא עברו שתי דקות, והנה הוא רץ אחרי ומבקש בעצמו לקיים את מצוות ארבעת המינים".
מוסיף הרב גערליצקי: "לא התגוננות והקמת חומות מגן דרושות במאבק זה, וודאי שלא מיתקפות נגד המגבירות את הקיטוב והעויינות ההדדית. להיפך, כאן נחוצים בדחיפות בדק בית וחשבון נפש: האם לא ראויים אנו למיתקפה זו? וכי ציבור שומרי התורה והמצוות עשה ככל יכולתו, או אף פחות מזה, כדי לגלות אהבת ישראל אמיתית לכל יהודי? האם כואב לכל אחד מאיתנו מצבו של שכנו-אחיו היהודי, שאינו מ'אנ"ש'?
"כל עיקר זכות קיומם של הכוללים והישיבות היא בכך שהם מורים דרך לרבים, מביאים לכל יהודי בעם ישראל, את אור התורה והיהדות. לא מתוך גישה מתנשאת של 'בואו ונראה לכם את אפסיותכם ושפל ידיעותיכם, לעומת חכמת התורה ותלמידי חכמים', אלא מתוך כאב כן ואמיתי: מפני מה, אחי בשרי, נשמה יהודית בדיוק כמוני, אינו זוכה לטעם האושר האמיתי שבחיי תורה ומצוות?!"
הרב גערליצקי קורא איפוא לחשבון נפש: "עלינו לעסוק בימים אלו בחשבון נפש אמיתי ונוקב, ובשינוי כיוון מהותי בפועל. הגיע הזמן שכל יהודי שומר תורה ומצוות יהיה נר להאיר את עולמם של כל היהודים סביבו, בנר מצווה ותורה אור: תפילין, שבת, כשרות, ומצווה גוררת מצווה, עד שתהא שלהבת עולה מאליה. או אז נראה כולנו ש'ועמך כולם צדיקים', וכל יהודי הוא 'נצר מטעי מעשה ידי להתפאר', ונזכה לדור שכולו זכאי ולגאולה אמיתית ושלימה".
דִּבְרֵי חֲכָמִים כַּדָּרְבֹנוֹת, וּכְמַשְׂמְרוֹת [כמסמרות] נְטוּעִים, וראויים להישמע באזני כל שלומֵי אמונֵי ישראל, חרדים ודתיים-לאומיים גם יחד.