בפיוט המפורסם של רבי אמנון ממגנצא נאמר: "בראש השנה ייכתבון וביום צום כיפור ייחתמון". נמשיך במשל על מנת ולהבין זאת- בראש השנה נכתב פסק הדין של כל אחד ואחת מאיתנו וביום הכיפורים נחתם אותו פסק הדין על ידי בית דין של מעלה.
בימים שבין יום הכיפורים להושענא רבא המכתבים ופסקי הדין מועברים לחתימה החיצונית- כלומר לחותם של המלכות על גבי מעטפה, לפני שפסק הדין נמסר למלאכי השרת להוצאה לפועל של פסק הדין. אנו מוצאים תהליכים מתמשכים לפסק הדין וליישום שלו הלכה למעשה. לכן, בכל תחנה ותחנה מתפללים אנו ומשפרים את מעשינו כדי שפסק הדין יהיה לחיים טובים ולשלום. בראש השנה שלושה ספרים נפתחים-ספרים של צדיקים, ספרי רשעים וספרי בינוניים.
הצדיקים נכתבים ונחתמים לחיים בראש השנה, והרשעים נכתבים ונחתמים בראש השנה למיתה. בניגוד לכך, הספרים של הבינוניים נכתבים בראש השנה וממתינים ועומדים בדינם עד יום הכיפורים ואז ביום הכיפורים, כאשר האדם מתעורר לתשובה, לתיקון ולשינוי הוא נחתם גם כן בספרם של צדיקים. אבל מיום הכיפור ועד ליל הושענא רבא שהוא היום החמישים ואחד מראש חודש אלול, שבו אנחנו אומרים "אנא ה' הושיעה נא"(נא=51)- זהו היום שבו מבקשים אנו את הישועה מהקב"ה כי ביום הזה נחתם דיננו ומוצא לפועל.
לכן, נוהגים בערב הושענא רבא להישאר ערים כל הלילה ולהתפלל ולפנות לקב"ה על מנת שגזר דיננו יהיה לטובה ולברכה. לכן, נהגו לברך האחד את השני מיום הכיפורים ועד שמחת תורה בברכת "פתקא טבא" (שפירושו פתק טוב) כדי שנזכה לגזר דין לטובה מאחר שביום זה הקב"ה מוסר ביד השליחים את הפתקים עם גזר הדין, שעוד ניתן לשנותו לטובה עד החתימה ביום זה.