פרשת השבוע של הציבור שלנו היא ללא ספק "ויגוע וימת אברהם בשיבה טובה, זקן ושבע, ויאסף אל עמיו".
"ויהי אחרי מות אברהם". אני חושב שכולנו מרגישים היום שהדור שלנו הופך היום ממש דף בספר דברי הימים שלו.
תוך שמצווה אברהם אבינו לצאת ממולדתו אל ארץ כנען, מובטח לו "ואעשך לגוי גדול".
ותמוה, שהרי פשוט הוא שעל בשורת הזרע הקב"ה מבטיח לו רק מאוחר יותר, 6 פסוקים אחר כך בבואו כבר לשכם אצל אלוני מורה "ויאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת". בשכם בונה אברהם מזבח ושם פירש"י, למה בנה אברהם מזבח? "על בשורת הזרע ועל בשורת א"י". אם כן מה היא הבשורה הראשונה לאברהם "ואעשך לגוי גדול"?
מסביר הנצי"ב שאכן זו ברכה אחרת והיא "שיתקבצו אליו אנשים רבים והוא יהא אב להם באמונה המיוחדת לו הנקראת על שמו".
עשרות אלפי התלמידים שהעמיד מורנו ורבנו הרב אברהם צוקרמן זצ"ל הם התקיימות הברכה "ואעשך לגוי גדול".
השבט הנפלא שהקים, המשפחה המדהימה של הרב צוקרמן ועמו יחד תולחטו"א עקרת הבית עיקרו של בית הרבנית רבקה תי', הוא התקיימות בשורת הזרע "ויאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת".
משבט זה יתד וממנו פינה לכל שדרות התורה ועושיה ברחבי הארץ כולה, תלמידי חכמים, ראשי ישיבה, מחנכים, אמני רפואה, שמחה ונגינה, טייסי קרב, ועוד ועוד.
*
בשנת ת"ש, ממש באותה שעה שבאירופה הכבשנים בוערים במלוא עוצמתם, הוקמה ע"י מורנו ורבנו הרב משה צבי נרי'ה על הגבעה כאן למעלה, הישיבה. כבר בשנה הראשונה מצטרף לצוות החינוכי כמדריך ומחנך מורנו ורבנו הרב צוקרמן, כאן נזרעה המהפכה, כאן צמחה וכאן הוציאה פירות וזמורות
יחדיו, בתחילה לבד עם 13 ילדים בני מצוה נעמדו זקופים מול הסחף. סחף נורא של עזיבה את התורה. הזמנים קשים. ההתמודדויות בלתי אפשריות. במסירות נפש פלאית ובתעוזה שאי אפשר להבינה, נעמדו ואט אט ובהדרגה בת עשרות שנים ולא רק שעצרו את הסחף, אלא בס"ד הפכו במו ידיהם את הזרם. להתקרב אל התורה, לשוב בתשובה, אלו הם מושגים שברמה הלאומית לא היו קיימים בארץ בשנת ת"ש. במידה רבה מאד מאד המושגים הללו נולדו כאן.
*
74 שנים עשה הרב צוקרמן את הדרך יום יום מביתו אל היכל הישיבה כאן, היום המתחיל בתפילה עם תלמידים צעירים ממנו, בתחילה ב-10 שנים ובאחרית ימיו ב-60 שנה. שיחרו לפתחו, פשוטו כמשמעו, מדריכים ומדריכות לקבל עצה והדרכה, והוא מקשיב להם הצעירים ממנו בלמעלה מ-80 שנה ומתחשב בדעותיהם.
*
כמה בינה ורגש, כמה נשמה ומשנה היו בשירתו התמידית בכל בוקר, בעת שנעמד אחרי התפילה לצד העמוד בסמוך לארון הקודש ושר ואנו התלמידים מצטרפים אחריו בשירת הפסוק "לוּלֵי תוֹרָתְךָ שַׁעֲשֻׁעָי אָז אָבַדְתִּי בְעָנְיִ".
ואז הרב קורא את הפסוק הראשון בחלק אחד משבעה של הפרשה של אותו יום. מסביר בטוב טעם ודעת ודורש. ואז הפסקה של כמה דקות לקריאת השניים מקרא ואחד תרגום. ואז הרב צוקרמן קורא את הפסוק האחרון באחד אחד משבעה של אותו יום ודורש אף אותו.
כמה שיטתיות. כמה גאונות של התמדה יש ללמוד מזה. כמה אלפי תלמידים למדו מכך ללמוד בכל יום בהתמידה חומש עם תרגום ורש"י בכל יום ויום גם בחיי המעשה שלהם, במקום העבודה, במקום הלימודים, במקום השירות הצבאי וכמובן בהיכל הישיבה ובתי הכנסת.
*
עוד לפני 25 שנה בישיבה נהגנו אנו התלמידים לומר כאן על שני רבותינו הענקיים שזכינו לחסות ולחיות בצל כנפיהם החמימות, שאם היו שני הגאונים הללו גרים בבני ברק ומשתייכים לציבור החרדי הם היו גדולי הדור שאין שני להם.
הרב צוקרמן אכן החל את דרכו כתלמידו של הסטייפלר, רבנו יעקב ישראל קנייבסקי זצ"ל, גיסו של החזון איש ומחותנו של הרב שלמה יוסף אלישיב. גאון ישראל.
אבל הרב צוקרמן העדיף לגור כאן על הגבעה, לחסום את הסחף ולהפוך את הזרם.
אבל אנו תלמידיו ותלמידי תלמידיו ותלמידי תלמידי תלמידיו, כולנו יודעים מי הם השניים הללו שהלכו לפנינו.
רגילים היינו התלמידים לומר שהרב צוקרמן יודע בע"פ את התנ"ך כולו ואת רש"י על התורה בע"פ כסדרו ממש, ואני לא בטוח שטעינו. אני זוכר שהר"מ למחשבת ישראל נעדר משיעור בספר הכוזרי ולא נמצא מורה מחליף. קראו בבהילות ללא אחר מאשר לראש הישבה הרב צוקרמן אל הכיתה. הרב צוקרמן שואל אותנו באיזה מאמר ובאיזה סעיף אנו אוחזים בספר הכוזרי ומיד החל אומר בע"פ את הסעיף ומסביר אותו וכולנו משתאים הלומי עוצמה.
*
כל אחד ואחת מאיתנו התלמידים, הן אלו שלמדו כאן והן אלו שלמדו מאחת מבנותיה של אם הישיבות והאולפנות, הרגיש ומרגיש את חינוכם של רבותינו אלו בכל צעד שהולך והולך.
אם אביט בעצמי כדוגמה אחת קטנה, הרי שינקתי בבית אבא את כפר הרואה. אבי שיחי' למד בישיבה בכפר הרואה. אחרי לימודיי בכפר המשכתי לישיבת בית אל, שם זכיתי ללמוד אצל מו"ר הרב זלמן מלמד, תלמידם המובהק של הרב צוקרמן והרב נריה כאן. עבדתי עם כצל'ה בכנסת, אף הוא למד והתגדל כאן. 4 שנים עסק כצל'ה בהבאת האחדות בין תנועות הציבור הדתי הלאומי, הבית היהודי והאיחוד הלאומי, ומי דוחף מלמעלה אם לא הרב צוקרמן?! ממש כאן בבית העלמין בכפר הרואה באזכרה לרב נריה אמר לנו: "רק ביחד. רק ביחד. לא אסכים שלא יהיה ביחד. אתמוך רק במי שפועל לאחדות".
בכל מקום שהולך בן הציבור הדתי הלאומי הוא מוצא דרך סלולה שכובשיה היו הרב נריה והרב צוקרמן.
*
בכל שנה הוציאה הישיבה יומן שנתי הכולל זמני תפילות. וכל כמה דפים דבר תורה. מי כתב אותם?
על ההקדמה ליומן חתום באלמוניות "המלקט". על הענווה והצניעות של הרב צוקרמן לא התפלאנו, זה כל כך תואם אותו. אי אפשר אחרת. בעולם של מוחצנות, היה הרב צוקרמן אי ונווה מדבר של פנימיות, של קדושה מבפנים.
אבל למה בחר לתאר עצמו במילה "המלקט" ולא "העורך" כמקובל או שמא "המסדר"?
נדמה לי שתואר זה "המלקט" הוא ההולם ביותר את מורנו ורבנו הרב אברהם צוקרמן זצ"ל. עצירת הסחף והפיכת הזרם היה ע"י ליקוט אחד לאחד, לא ע"י איסוף המוני.
התואר "המלקט" איננו מתייחס רק לפניני התורה הנפלאים שביומן. למעשה זה היה סוד משנתו החינוכית של זקן רבני ומחנכי הציבור הדתי הלאומי וסוד הצלחתו הכבירה. להתייחס לפרט, לכל תלמיד ותלמיד, להשקיע בכל אחד ואחד בחינת "ואתם תלוקטו לאחד אחד" (ישעיה כז, יב). "כאילו הוא עצמו צריך להיות אוחז בידיו ממש איש איש ממקומו", כדברי חז"ל אודות פסוק זה בישעיה ביחס לשיבת ציון. "והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו". תשומת לב אישית לכל אחד ואחד.
עשרות אלפי מלוקטים, שכל אחד ואחד מרגיש תלמיד קרוב ומושפע וממילא מקבל את הכל להשפיע ולהיות חלק מהזרם הרענן הפורץ דרכים ומתגבר.
בפתק השמור עמי מכ"ה בשבט ה'תשנ"ג כתבתי כך: "אמר לי הרב צוקרמן: "כשהקב"ה מוריד נשמה לעולם הוא קובע מה תהיה, מלמד או ספרא-רבה. אני מדבר. אבל כנראה שבשמים לא הכריזו עלי כעל ספרא-רבה. כתיבה זו ברכה מיוחדת – ברכת שמים מעל".
את מחסום הענווה הזה פתר חתנו של הרב צוקרמן, הרב חנוך הכהן פיוטרקובסקי, והוא הוציא לאור 2 כרכים בשם "לוחות אבן" מדבריו הכתובים הקולעים והקצרים של הרב על סדר פרשיות השבוע.
*
היה מלך הנימוסים והטאקט ותמיד הערותיו בהומור מחודד. זכרוני כי זכיתי לישב בצדו סביב שולחן בחתונה של בוגר הישיבה. על בימת התזמורת בירך אחד מן הקרובים את החתן והכלה והלה הזכיר את דברי הגמרא "הא בזיווג ראשון, הא בזיווג שני". לאחר כמה שניות היטה עצמו הרב לעבר אוזני ואמר לי 4 מילים: "לא מחכמה אמר זאת".
*
על כל כרטיס ברכה לשנה החדשה היה הרב משיב בכרטיס משלו בכתב ידו ובו אקרוסטיכון לאותיות השנה החדשה. את דף זמני השעות לתפילות ליל שבת ובבוקר תחת הכותרת "וביום השבת", הקפיד לכתוב בכתב ידו ולתלות בעצמו בלוח המודעות.
נהגנו לדבר לפחות בכל ערב ראש השנה ובכל ערב פסח. תמיד היתה לרב צוקרמן ברכה קצרה אבל גדולה ומיוחדת. בתשס"ג למשל אמר לי: "העולם חושבים שברכת פסח כשר ושמח היא שהכשרות היא על המניעה מחמץ, אבל באמת ה"כשר" נאמר על ה"חג", ואופן כשרות החג הוא בהיותנו בו בשמחה".
כל משפט היה בעל משמעות. מעט מילים. הרבה משמעות.
*
"ויגוע וימת אברהם בשיבה טובה זקן ושבע ויאסף אל עמיו". "ויהי אחרי מות אברהם".
כאמור אני חושב שכולנו מרגישים היום שהדור שלנו הופך היום ממש דף בספר דברי הימים שלו. הרבה מלאכה לפנינו אבל הדרך סלולה לנו. נפרוץ ממנה מסילות רבות שכולן המשך למסילה הגדולה שנסללה עבורנו.
*
"אברהם זקן בא בימים". מפרש הגרי"מ חרל"פ שהרב צוקרמן הפך עצמו לתלמיד המובהק והמורה הגדול של כתביו, "בא בימים" כל המשך חייו של אברהם אבינו היה בבחינת "ימים", אלו מעשיהם של צדיקים.
"ויקרא לאור יום – אלו מעשיהם של צדיקים". בא בימים, שלא נמצאה בו בחינת לילות".
נראה לי שקשה גם שלא להרגיש תחושת סיפוק היום, תחושה של הצלחה מסחררת, של עוצמה בת 74 ויותר שנות חינוך שהולידו את הדור הנפלא הזה.
תהיה נשמתו צרורה בצרור החיים ובלע המות לנצח ומחה ד' דמעה מעל כל פנים.
