חנוכה תמיד נופלת על פרשיות "וישב" או "מקץ" - הפרשיות המתמקדות בסיפור של יוסף ואחיו. בעלי הלכה הציעו מספר הקשרים בין הפרשיות האלה לחנוכה.
לדוגמה, התורה תמימה (הרב ברוך אפשטיין) מצביע על קשר בין "וישליכו אותו הברה והבור רק אין בו מים" במכירת יוסף לבין הצורך בהצבת נר חנוכה מתחת לגובה של 20 אמות על מנת שייראה.
בנוסף, ניתן גם לראות מספר חיבורים רעיוניים בין חיי יוסף הצדיק לחנוכה. הם מקנים תובנות לגבי האופן בו ה ' פועל בעולם הזה וציפיותיו מאתנו היום. לעתים קרובות הקב"ה מנהל את העולם בדרכים הכוללות את מעורבותו של האדם. לפעמים האדם הוא שליח פסיבי (למשל יונה בנינוה).
פעמים אחרות לעומת זאת, הגשמת רצונו של הקב"ה בעולם היא באמצעות שותפות עם האדם. כלומר, מעשיו של האדם הם חלק מרכזי בתכניתו של הקב"ה. בכל משבר, יהודי צריך להחליט אם לחכות באופן פסיבי לגאולה אלוהית או שמא הוא צריך לפעול באופן מעשי ולעשות את ההשתדלות הנחוצה על מנת להוציא לפועל את רצונו של ה'.
היהודים בתקופת חנוכה סבלו מהגזירות הקשות של אנטיוכוס. המכבים הבינו שהישועה תבוא מהקב"ה. הם ידעו שלפעמים הקב"ה מתערב ואנשים לא צריכים לנקוף אצבע (כמו ביציאת מצרים) ולפעמים אדם צריך להיות שותף פעיל. יוסף הוא דוגמה בולטת לשותף פעיל של הקב"ה, החל מהמודל הכלכלי שהוא מציע לפרעה, דרך התקיימותם המאולצת של חלומותיו בכך שלאחיו לא הייתה ברירה אלא להוריד את בנימין למצרים וכלה בהתעקשותו שיעקב ומשפחתו יהגרו למצרים.
שוב ושוב הוא מכיר בריבונות המוחלטת של הקב"ה (גם בפני שר המשקים וגם בפני פרעה), ולמרות זאת הוא עדיין חש מחויב לפעול בנחישות ולא להמתין לישועה שתבוא מאת ה'. הדוגמא האישית של יוסף על הצורך בהשתדלות אינטנסיבית אומצה במלואו על ידי המכבים.
ישנה גם דרך אחרת בה סיפורו של יוסף רלוונטי לאירועי חנוכה ולעולמנו כיום. חז"ל אומרים שכל אחד מאבות האומה תרם תרומה ייחודית לדנ"א הרוחני של עם ישראל. אברהם אבינו היה הראשון לקדם את קיומו של אלוהים אחד בין אומות העולם. יצחק היה הדוגמא הראשונה למסורת שהועברה מדור אחד למשנהו. יעקב אבינו ובניו (בפרט יוסף) היו הראשונים להוכיח שיהודי יכול לשמור על קשר חזק עם הקב"ה למרות אתגרים אישיים קשים, בין אם בארץ ישראל או בגלות.
יעקב עשה זאת תוך כדי התמודדות עם לחצים של עשו ושל לבן ועל אף האתגרים האישיים שהציבו בפניו סיפורה של דינה בשכם ושל מכירת יוסף. תרומתו של יוסף למורשת הרוחנית הזו הייתה לא רק בהתמודדות באתגר של מכירתו לעבדות, אלא ביכולת שלו להישאר נאמן לקב"ה למרות היותו מוביל בחיים הפוליטיים והכלכליים של מצרים, התרבות המוצלחת ביותר בזמנו.
אנו חיים בעולם שקורא תיגר על ערכי היהדות לא פחות מאשר היוונים של פעם. היכולת שלנו לעמוד באתגרים הללו תלויה באימוץ של יוסף כדמות לחיקוי. עלינו להכיר בכך שהקב"ה שולט בגורלנו, אך ההשתדלות שלנו היא חלק חשוב מהתכנית האלוקית. כמו כן, כמו יוסף וגם כמו המכבים, אנחנו חייבים לעמוד איתן בקשר שלנו למסורת שלנו למרות המשיכה של המצרים/היוונים המודרניים.