"ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ קֶדֶם מִפְעָלָיו מֵאָז"(משלי ח: כב). "רֵאשִׁית תְּבוּאָתה כָּל אכְלָיו יֶאְשָׁמוּ רָעָה תָּבא אֲלֵיהֶם" (ירמיהו ב:ג).
'רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת ה' שֵׂכֶל טוֹב לְכָל עשֵׂיהֶם תְּהִלָּתוֹ עמֶדֶת לָעַד'.(תהלים קיא:י). עומדים אנו בפתח חג השבועות,חג מתן תורה, חג העצרת, חג הבכורים וחג הקציר, שכשמותיו הן סגולותיו. חג השבועות שהוא פסגת מ"ט הספירות שלאחריה יש עוד ספירה שהיא מנין הספירות ואינה נספרת וזאת בכדי להגיע לרמה לקבלת התורה.
תהליך של הדרגתיות. עליה בדרגות "ילכו מחיל אל חיל", דרגה, דרגה, יום יום. אלו כוללות את מ"ח המעלות שהתורה נקנית בהן ועוד אחת הנמנית ועוד אחת שאינה נמנית אבל מביאה את ה"תמימות".
חג השבועות-כפשוטו. שהוא סיום ספירת שבע השבועות : "שבע שבועות תמימות תהיינה" . ואמרו שהוא חג של שבועות בין הקב"ה לעם ישראל. כדרך שאמרו "מושבע ועומד מהר סיני". דהיינו, הגדרת המחוייבות של עם ישראל לתורה ולמצוותיה. וכן גם מובא בספרי החסידות על הפסוק "ועשית חג שבועות לה' אלקיך" .
חג מתן תורה, שהוא על דרך שאמרו בפרק הראשון של פרקי אבות "משה קבל תורה" , נאמר קבל ולא נאמר לבד למרות שהיה בהר ארבעים יום וארבעים לילה "לחם לא אכל ומים לא שתה", "ותחסרהו מעט מאלוקים" , ו"אחוז בכסא כבודי והחזר להם תשובה" וויכוח עם המלאכים "כלום לפרעה השתעבדתם, כלום ממצרים יצאתם?", "כלום שנאה וקנאה יש בכם" .
הלכות למשה מסיני, פרטותיהן ודקדוקיהן על כל לימודיהן. בכל זאת "משה קבל " ושם החג הוא "קבלת התורה" או אפילו אם תאמר "חג מתן תורה" משמעות אחת יש להם. מסירה, נתינה, קבלה וכיוצא באלו. מלת הלימוד לא נזכרת בתהליך הזה. כי עיקרה של התורה היא קבלת עול מלכות שמים, "לא תוסיפו על הדבר הזה ולא תגרעו ממנו") דברים ד':ב), ואידך זיל גמור.
חג עצרת . בדומה לחג שמיני עצרת של סוכות " ליום אחרון אמר לאוהבו עשה לי סעודה קטנה, כדי שאהנה ממך", (סוכה נה:( היא המסמלת את הקירבה המיוחדת שלנו לקב"ה אחרי קרבנות שבעים פרי החג. אף כאן, בסיומה של המערכת הגדולה של חג הפסח הכוללת את ספירת העמר; "עשו לי מסיבה קטנה". חג השבועות, חג שאין בו חול המועד של ממש, חוץ מתשלומי החג עד י"ב בסיון, מסמל את סיומה של מערכת זו. ועוד שחג השבועות אינו מוזכר בתורה כחג בפני עצמו שכן הוא תלוי בספירת מיום שני של פסח. וכידוע נחלקו בתאריך שלו אם חדשי אייר וסיון מלאים אז יכול והחג יחול בה' בסיון ואם הם חסרים אז בז' בו ואם אחד חסר ואחד מלא, כפי שנקבע בלוח ע"י הלל השני, אז לעולם יחול בו' בסיון.
חג הקציר – חג הבכורים: "וְחַג הַקָּצִיר בִּכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ אֲשֶׁר תִּזְרַע בַּשָּׂדֶה..." (שמות כג, טז) כמה יגיעות יגע וכמה טרחות טרח האיכר להוציא את פרי האדמה . כל כולו מושקע בחרישה, בזריעה, בקצירה ועוד מלאכות שתבאנה עד שיהא היבול ראוי לאכילה. ובלשוןה משנה: "כיצד מפרישין הביכורים: יורד אדם לתוך שדהו ורואה תאנה שביכרה, אשכול שביכר, רימון שביכר,קושרן בגמי, ואומר הרי אלו ביכורים". (ביכורים פרק ב משנה יז). יגיע הכפים של החרישה , הזריעה, הקצירה מגיעים לשיא בתקופה זאת. פסגת מאויו של החקלאי מקבלת משמעות נשגבה שמתומצתת במלים "וְעַתָּה הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לִּי ה' וְהִנַּחְתּוֹ לִפְנֵי ה' אֱלהֶיךָ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ."(דברים כו:י) .ולשון הפסוק מבטא ענווה נפלאה. פרי אדמתי לא נאמר אלא נאמר פרי האדמה. אשר ירשתי או אשר הנחילו לי אבותי לא נאמר אלא "אשר נתתה". ההבעה הפשוטה ביותר של הפסוק: "כִּי מִמְּךָ הַכֹּל וּמִיָּדְךָ נָתַנּוּ לָךְ ."(דברי הימים א כט:יד).
התובנה העיקרית המביאה לכל אלה היא ההבנה של סדר העדיפויות שבתורה. אמרנו לעיל שאצל הקב"ה התורה נחשבת ראשית כפי הנאמר: " ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ וכו". ברם, אצל האדם סדר העדיפויות הוא אחר. ענין הההמשכיות של התורה מצריכה הכרה והוקרה של התורה. יש לברך על זכות לימוד התורה. שהרי אין התורה כחכמה מחכמות המדע שלומדים חכמי אומות העולם. ואמרו ז"ל, שחרבן בית המקדש בא על ענין זה: "אמר רב יהודה אמר רב שלא ברכו בתורה תחילה " (בבא מציעא פה:) (נדרים פא.) ומה מורה ענין הברכות? אמרו חכמים, האי מאן דבעי למהוי חסידא, לקיים מילי דברכות." והיא יראת שמים.
ולפי דבריהם מצאנו כך: "ראשית חכמה יראת ה' " . כלומר שהיא ראשונה בסדר העדיפויות. שניה לה היא דרך ארץ כי כמאמרם ז"ל: "דרך ארץ קדמה לתורה". (אבות פ"ג) על דרך שאמרו במדרש: "אמר רבי שמואל בר נחמני, גדולה דרך ארץ שקדמה לתורה כ"ו דורות, שנאמר "לשמור את דרך עץ החיים". דרך, זו דרך ארץ, חיים, זו תורה" (מדרש רבה פרשת צו פרק ט).
נמצאנו למדים שישנן שתי דרישות בסיסיות ללימוד תורה. האחת היא יראת שמים והשניה היא דרך ארץ. בלי אלה המעלות תורה תהיה ח"ו מונחת בקרן זוית וימעטו הלומדים וממילא אם אין תורה ,אין דרך ארץ ואין יראת שמים. ומכאן לימד רבי עקיבא "ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה" . אביי אמר: כדתניא, "ואהבת את ה' אלהיך" שיהא שם שמים מתאהב על ידך, שיהא קורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים, ויהא משאו ומתנו בנחת עם הבריות, מה הבריות אומרות עליו? אשרי אביו שלמדו תורה, אשרי רבו שלמדו תורה.
אוי להם לבריות שלא למדו תורה, פלוני שלמדו תורה - ראו כמה נאים דרכיו, כמה מתוקנים מעשיו, עליו הכתוב אומר: 'ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר' (ישעיה מט:ג) הרי לך קבלת התורה באהבה וביראה. ויקוים בנו הכתוב "ותן בליבנו בינה להבין ולהשכיל, לשמוע, ללמוד וללמד". חג שמח.