שמיטה למהדרין?

שבע אפשריות שונות עומדות בפניינו:

1. איסום שישית - דברים שגודלו לפני שנת השמיטה.

2. אוצר בי"ד - דברים שגדלו בקדושת שביעית בצורה מותרת בשליחות בית הדין.

3. גידולי מצע מנותק - שאין בהם דין של שמיטה.

4. גידולי ערבה דרומית - מאזור שלא חלה בו קדושת שביעית.

5. היתר מכירה - שגודל בהיתר בשנת השמיטה בקרקעות שנמכרו לנוכרי.

6. יבול חו"ל - מייבוא.

7. יבול נוכרי - שגודל בארץ בשנת השמיטה על ידי ערבים.

לכל דרך יש יתרונות והחסרונות, נסקור אותם בקצרה:

איסום שישית - פתרון מצוין הקרוב לפתרון שנתנה התורה. הבעיה שאין באפשרות זו כדי לספק את כל צורכי מדינת ישראל, ובפרט שאין פירות וירקות רבים שניתן לשומרם לזמן ממושך.

אוצר בי"ד - לכאורה, דרך זו טובה וראויה (גם צמצום בעלותו של החקלאי על הקרקע וגם רווח של קדושת שביעית בפירות), אך יש פוסקים הסוברים שחז"ל כלל לא התכוונו לסוג כזה של "עסק" (שכולל עבודת אדמה בשליחות בית הדין), אלא התירו רק חלוקה מסודרת של פירות ההפקר שנשארו בשדות לאחר שמי שרצה כבר לקח מהם לעצמו. בעיה נוספת היא בירקות שביעית, מאחר שלדעת שיטת הרמב"ם ירקות אלו יהיו אסורים באכילה מדין של ספיחי שביעית, וכאן, כנגד הרמב"ם, יש לסמוך על שיטת הר"ש שמתיר אותם.

מצע מנותק - גידולים על מצע מנותק מהווים פתרון מצוין, אך מבחינה הלכתית חייבים לגדל אותם דווקא בתוך חממה. דין זה מצמצם בצורה משמעותית את סוגי הירקות שניתן לגדל בצורה שכזו [ובפרט שיש פוסקים שסוברים שגם החממה אינה נחשבת כגג, ויש צורך בקירוי ממשי ושלם]. זאת ועוד, גידולים אלו לא נותנים מענה לכל גידולי השדה (תפו"א, גזר, בצל).

ערבה דרומית - לפי פוסקים רבים, אזורים אלו לא נכבשו על ידי עולי מצרים, ולעניין שמיטה דינם כחוץ לארץ ומותר לגדל בהם ירקות ופירות ולצרוך מהם כרגיל. אולם, הואיל ויש פוסקים החולקים על כך, אין בכך פתרון הולם לכל השיטות.

היתר מכירה - כשמו כן הוא - "היתר" ואינו מעיקר הדין. גם הפוסקים שחידשו את ה"היתר מכירה" (שתי שמיטות לפני שהגיע לארץ הרב קוק זצ"ל, שביסס את ההיתר שהשתמשו בו עוד לפניו) ראו בו היתר זמני שהתבסס על מצב המשק בשנים עברו, כשהיה בכך מצב של פיקוח נפש ממש כלפי אנשי היישוב החדש. אין ספק שכיום המצב שונה, ולו בשל העובדה שאחוז החקלאים בארץ קטן מאוד. ובכל זאת, גם בשנת השמיטה הזו פסקה הרבנות הראשית לישראל שאפשר להשתמש בהיתר המכירה.
יבול חו"ל - בדרך זו אין כלל בעיות של שנת שמיטה, אך החסרון הגדול שבה הוא הפגיעה בחקלאות הארצישראלית, שכאמור לעיל, טרם זוכה לשפע הברכה שהבטיחה התורה ואינה יכולה להוות אלטרנטיבה לייבוא מחו"ל.

יבול נוכרים - מסחורה של ערבים הגרים בארץ ישראל. על פניו זהו פתרון מצוין, מאחר שעליהם לא חלים איסורי שביעית ומותר להם לגדל תוצרת חקלאית ומותר להם למכור לנו אותה. ובכל זאת, יש כאן פגיעה קשה בחקלאים היהודים שזקוקים בשביל פרנסתם להשתמש עדיין בהיתר המכירה, בצד השלכות קשות נוספות בחיזוק אחיזת הערבים בארצנו הקדושה בין על ידי ערביי מדינת ישראל ובין על ידי ערבי יו"ש ועזה. זאת ועוד, דרך זו מנוגדת להעדפת הקניה מיהודים דווקא כדי לקיים את הציווי "וחי אחיך עמך".

לסיכום, יש בנושאים אלו דיונים רחבים ועמוקים, וקיצרנו כאן מאוד בהצגת הנושאים.

ולמעשה, לפי דעת הרב אליקים לבנון, נשיא כושרות, כל האפשריות המוצגות כאן מותרות מבחינת ההלכה, אך סדר העדיפויות שהובא בראש המאמר הוא הסדר המועדף מבחינה הלכתית.