בימים הקרובים נשמע ונקרא על גדולתו בתורה והיקף ידיעותיו העצום של מורנו ורבינו הרב דר' אהרון ליכטנשטיין זצ"ל.
קטונתי מלספר על גדולתו בכל חדרי התורה ובכל נדבכי החכמה הכללית והיו לרב תלמידים גדולים בחכמה ובתורה וקרובים ומוערכים ממני אך כמי שזכה להיות מזוטרי תלמידיו .
רציתי לספר על אנושיותו, צניעותו , גדלותו ומסירותו האין סופית לתלמידיו.
בשנת 91 למדתי כתלמיד צעיר בישיבה.
הרב נתן שיחה בבית המדרש לפני תלמידי הישיבה. בשיחה התייחס הרב לביקורת שהעבירו התלמידים על עניינים טכניים כשיפוץ הכיתות ומכון ההוראה .
במהלך דבריו חייכתי חיוך ציני שנתפס בעיניו כמזלזל . הרב פנה אלי באמצע השיחה ואמר אביעד אתה צוחק אבל אתה יודע שאני צודק. והשיחה נמשכה. באותו לילה בשעה 2300 קרא לי אחד הבחורים לטלפון הציבורי ואמר לי שיש לי טלפון דחוף מאהרון. ירדתי למטה מבית המדרש , לא ציפיתי לטלפון בשעת לילה מאוחרת ולא הבנתי מי זה אהרון.
בטלפון היה הרב ליכטנשטיין הוא ספר כי לא יכול היה לישון מכיוון שהרגיש שפגע בי בפומבי והוא מוטרד מכך. הרב ספר כי הוא מתכנן מחר לבקש סליחתי לפני כל בית המדרש מכיוון שזה היה הפורום בו הוא אמר את הדברים, וזה הפורום בו עליו להתנצל. אולם הוא לא יכול לישון כאשר הוא מרגיש שפגע בתלמיד.
נדהמתי מבקשתו זו ובקשתי ממנו שיחוס עלי ולא יתנצל לפני כל בית המדרש .
לרב לא היו שום גינוני כבוד והוא היה תמיד צנוע וענו. כאשר היה עובר ליד הטלפון הציבורי הוא היה עוצר לשמע הטלפון המצלצל מחפש את התלמידים בבית המדרש ואם צריך גם לוקח הודעות עבורם. מעולם לא נתן שתלמיד ינהג בשבילו או שיעשה משהו עבורו.
כל תלמיד בישיבה זוכר את דמותו הענקית הולכת עם ערימת ספרים לשיעור הכללי ואבוי לתלמיד שרק יחשוב לבא לעזרה.
פעם כשבא לבקרנו בטירונות בגולני הגיע הרב עם תלמיד בוגר עם זקן. כדרכו הרב נהג והתלמידים ישבו לצידו. כשהגיע הרב לשער הבסיס הבהיר המפקד כי הרב המכובד ייכנס פנימה לבסיס והנהג ימתין בחוץ...
ראש ישיבה שיש לו מאות תלמידים והוא חרד לכבודם אבל על כבודו מעולם לא חשב כזה היה רבנו.
בשנת 99 ערב יציאתו של ראש הממשלה ברק לפסגת קמפ דיוויד הוא בקש ממני לארגן עבורו מפגש עם מספר רבנים ואנשי רוח ובתוכם הרב ליכטנשטיין לפני צאתו לפגישות חשובות אלו.
בטרם הכניסה ללשכה הביעו חלק מהאנשים ביקורת גדולה על מעשיו של ברק והתנהלותו אך בתוך החדר תחת השפעת התפאורה המרשימה של חדר ראש הממשלה ונוכחות ראש הממשלה וצוותו גם גדולי המבקרים התחילו לעדן את דבריהם וחלקם אף לעגלם. כאשר הגיעה זמנו של הרב ליכטנשטיין לדבר השתררה דממה בחדר.
הרב קם ובמשך 10 דקות (לבטח אחת ההרצאות הקצרות שנשא בחייו) בקר את התנהלותו של ברק באופן ענייני ומושכל אך במילים קשות וחריפות . הרב הבהיר לראש הממשלה כי הוא חרד מהתנהלותו וחש כי הוא מקבל החלטות לא נכונות מתוך גאווה ,ללא תהליך מושכל וללא הכנה ובצורה הנוכחית נסיעתו תביא לנזק גדול למדינת ישראל.
הרב לא היה מאנשי הימין ולא ראה את עצמו כנציג של המחנה הלאומי אבל בנקודה זו הוא חש כי מעשיו של ברק מסוכנים.
ראש הממשלה ברק לא היה מהמקשיבים הגדולים לביקורת אולם בסיום הפגישה לקראת היציאה מהחדר הוא נגש לרב אהרון ואמר לו כי מכל הדברים שנאמרו הוא הושפע מאד מדבריו ומבקש להמשיך לשמוע ממנו בהמשך. בצאתנו מהלשכה ליותי את הרב לרכבו והוא עצר לפתע ואמר לי לא קל לי לומר דברים כל כך חריפים ובוטים לראש ממשלה בנוכחות אנשים רבים אבל האמת צריכה להיאמר.
כזה היה רבינו איש אמת שלא פחד מפני איש ואמר את האמת כפי שהיא.
בשנת 2003 נהלתי את חברת מעריב והגעתי להתייעץ עמו מספר פעמים. בפעם הראשונה עסקנו בהלכות עיתונות ושבת.
כלי התקשורת בישראל עובדים בשבת, הן באתרי האינטרנט ובשבתות הקיץ גם מערכות העיתונים. כשומר שבת הדבר הפריע לי מאד ושאלתי את הרב על עבודה במקום שכזה.
הרב נתן את תשובותיו בנושא במתינות אולם כאשר התייעצתי אתו על עובדים שהועסקו דרך חברת כוח אדם ולא קבלו את שכרם בזמנם והפנסיה שלהם לא שולמה כיאות. האחריות המשפטית לא הייתה של מעריב וניסיתי להסביר זאת אבל הוא קם לפתע על רגליו. וממרום קומתו הגבוהה והתחיל לצעוק ולנזוף בי "אתה צריך לקום ולמחות, אתה צריך להפוך את ישיבת הדירקטוריון, אסור לך לשתוק לרגע על דבר כזה זה לא מוסרי" ותוך כדי דבריו התחיל מצטט לא תלין שכר שכיר יצאתי מהחדר מבויש והעובדים הפכו להיות עובדי חברה.
שנה לאחר מכן התלבטתי בסוגיית פיטורי שני עובדים אשר הכו אחד את השני בתגרה בבית הדפוס של החברה. אני התעקשתי מאד על ענייני המשמעת בבית הדפוס מתוך הבנה כי המקום מסוכן ומועד לתאונות ואכן מספר התקלות והתאונות ירד משמעותית עם עלית המשמעת ולכן למרות שהיה זה שבוע לפני חגי תשרי החלטתי לפטרם במקום למען יראו כלל העובדים וייראו .ספרתי על כך לחנה בערב בחזרתי לבית.
חנה חשבה כי העונש חריף ומוגזם ועלי להחליפו בעונש אחר. במהלך הויכוח הציע חנה שאתקשר להתייעץ עם הרב אהרון. התקשרתי והתנצלתי על השעה המאוחרת הרב שמע את הסיפור ושאל כמה זמן ייקח לעובדים אלו למצוא מקום עבודה חדש בתחום עיסוקם. אמרתי לו שאני מעריך שהצעיר ביניהם ימצא עבודה תוך מספר חודשים והמבוגר שביניהם שכבר עבר את גיל 50 ספק אם ימצא עבודה. הוא חשב לרגע ואמר אשתך יותר חכמה ממך.
אמרתי לו שבשביל זה אני לא צריך להתקשר לרב. וניסיתי להסביר לו שוב את חשיבות המשמעת במפעל. הוא אמר לי תחשוב היטב האם אי אפשר להעביר מסר זה בצורה אחרת והאם הענישה היא באמת לחנך את העובדים והמפעל או לרצות כעס ואגו שלך. גם בתוך מפעל של אלפי עובדים אל תשכח לרגע את העובד הפשוט . אתה יכול בכלל להבין מה המשמעות של אדם בלי עבודה?
למחרת המרתי את העונש בעונש אחר.
מאוחר יותר כאשר עזרתי בהובלת תוכנית הבראה כלכלית בישיבה נתקלתי שוב בתכונה זו , הרב לא היה מוכן לפטר עובדים ותיקים בישיבה והציע לנו במקום זה לקצץ את עלות שכרו ולתת אותם למורים אלו כדי לא לפטרם.
יתר על כן כאשר נקלעה הישיבה למצוקות תזרים היו הוא והרב עמיטל הראשונים להציע את קיצוץ שכרם ובלבד שלא יולן שכר שכיר.
כזה היה רבינו , נטול אגו, חסר גאווה ודואג באמת לעני ולנזקק.
וזאת תורת ההסדר, תלמיד חכם ענק שבענקים וציוני אמיתי שהוא וביתו רתומים לכלל ישראל בלימוד התורה ובשדה הקרב.
ופעם אחת בעת זקנותו הגעתי אליו עם מצוקה אישית ומשפחתית. הרב הקשיב לדאגתי ובכיי ושמע ולא אמר דבר, הוא חבק אותי ודמעותיו ירדו על כתפי .
**
אבי אבי רכב ישראל ופרשיו.