כזה ראה וקדש
כזה ראה וקדש

אהבה ויראה. אהבת תורה לאין קץ, ויראת שמים גמורה.

זהירות שאינה ממעטת בזריזות, וזריזות שאינה פוגמת בנקיות.

כבוד לחכמי התורה ולומדיה, וכבוד לכל אדם באשר הוא.

משפחתיות למופת, ומסירות גמורה לצורכי הכלל: מן הישיבה ועד כל כלל ישראל והעולם כולו.

השתקעות גמורה בעולמה של תורה תוך שליטה בכל חדריה, והשכלה כללית רחבה ספוגה במיטב הישגיה של התרבות הקלאסית.

ענווה גמורה עד כדי ביטול עצמי, וביטחון עצמי נחוש ותקיף של מאמין שדרכו ברורה וסלולה.

נאמנות גמורה למסורת אבות וכוח יצירה וחידוש, גם בלימוד וגם בהנהגת עולם המעשה.

מחויבות למפעל הציוני, להתיישבות ולמדינה, וכבוד לערכי האדם האוניברסליים, לתקוות השלום.

הכרת הערך של המדינה, החברה הכללית, הציבור החרדי והקהילה הציונית דתית, ועיניים פקוחות לראות את הפגמים, לבקרם ולשאוף לתיקונם.

חיוב גמור ללמוד תורה וללמדה, וחובה מוחלטת לשירות האומה: בצבא, בשירות הלאומי ובשאר מערכות החיים.

מאמרים וספרים רבים מספור נכתבו כדי להסביר כיצד יכול אדם או קהילה ליישב כל אחד מצמדי הניגודים הללו.

כיצד ניתן לשלב את כל התכונות המנויות יחדיו באדם אחד, משפחה אחת או קהילה אחת – קרוב לוודאי שלא ניתן בכלל לנסח בכתב.

כשמשה רבנו לא ידע כיצד להתקין את מנורת הזהב במשכן, מקשה אחת, במשקל כיכר זהב בדיוק, נגלה אליו הקב"ה והראה לו את מראה המנורה.

כשמשה רבנו לא הבין מהו בדיוק מראה הלבנה בעת קידוש החודש, הראה לו הקב"ה את הלבנה בחידושה ואמר לו: כזה ראה וקדש.

הלך בינינו אדם חי, בשר ודם, שאפשר היה להצביע עליו ולומר – כזה ראה וקדש. אם איננו מבינים כיצד ניתן לשלב את כל התכונות הללו באישיות אחת, אפשר היה לראות את הרב ליכטשנטיין. בבית המדרש או בבית הכנסת, בחדר האוכל של הישיבה או ברחובות קריה. פשוט להסתכל, וללמוד, להידבק בו וללכת באורחותיו.

במעגל הקרוב, המשפחה והתלמידים הקרובים, למדו ממנו בכל דרכיו ובכל אורחותיו.

במעגל הרחוק יותר, תלמידים, שומעי לקחו ולומדי תורתו – התבשמו מתורתו.

ומעבר לכך – גם מי שלא זכה להכירו, ידע על קיומו.

הידיעה שיש בינינו אדם כזה. שהצירוף רב ודוקטור אינו סתירה, אלא השלמה מפרה ובונה. שקיים ראש ישיבה שמחנך את תלמידיו לכך ש"הסדר לכתחילה". שבשיחה בסעודה שלישית מצטט גם ממיטב השירה האנגלית, והדבר אינו מחלן את השיחה אלא מרומם אותה.

וגם בפרטים הקטנים, לא רק באידיאות הגדולות. עוד ייכתב ספר המעשיות, למבוגרים ואף לילדים: כדוגמת הסיפור על בני הישיבה המשחקים כדורסל וצועקים לאהרן שכשל במסירה, והרב אהרן טועה לחשוב שמתכוונים אליו ומתנצל, ובמקביל, אותם בני ישיבה חוששים לגשת אליו בשאלה בזמן הסדר, מיראת הרוממות. או הסיפור על הרב שהיה שותף להקמתה של ישיבת הר עציון במרכזו של גוש עציון במוקד ההתיישבות המתחדשת ביהודה ושומרון, אשר עצר בדרך מירושלים לגוש עציון לשתי ערביות טעונות סלים, יצא מן המכונית, העמיס את הסלים למכונית והסיען למחוז חפצן.

מכללת הרצוג שהיה בין מקימיה ומוביליה, ינקה מתורתו ומחכמתו, הודרכה בחכמתו ובעצתו, אבל מעל לכול, ראתה בו דוגמת מופת לחנך לאורה את תלמידיה.

חז"ל שאלו איך אפשר לקיים את המצווה להידבק בה', שהוא "אש אוכלה", והציעו – להידבק בתלמידי חכמים.

פירוש: בתיאוריה, המפגש עם הא-להי הוא בלתי אפשרי. למעשה, תלמיד חכם אמיתי הוא הייצוג הקרוב ביותר האפשרי מבחינתנו למפגש עם הא-להי בעולם הזה.

היה איש כזה בינינו, עד היום. נגנז ארון הקודש.