התבשרנו לאחרונה כי עיריית רייקיאוויק, בירת איסלנד, העבירה החלטה להחרים מוצרים ישראליים לבל יכנסו לתחומה.
קדמו לעירייה נואלת זו, גורמים מרכזיים באירופה המבקשים לסמן מוצרים המיוצרים בהתנחלויות. ככלב השב על קיאו כך חוזרת אירופה הארורה על איוולתה. כבר בתקופת טרום השואה ובמהלכה, סימנו את חנויות היהודים כדי להחרימם. השלב הבא היה ביזת החנויות ע"י הפורעים.
השלב השלישי התבקש - רצח שליש מהעם, בחינת "רצחת וגם ירשת". הגרמנים כמו הגרמנים היה פרפקציוניסטים, אף את שיני הזהב מפי הנרצחים עקרו. אף את הנעליים אספו. את שיער המתים גזזו, שכן יש לנצל עד תום את המומתים, חבל על כל "חומר גלם".
אומות אירופה בחלקן הגדול, שיתפו פעולה מלאה עם מכונת רצח מפלצתית זו. האחרות מחאו כפיים, סוף סוף ימומש "הפתרון הסופי" לבעיית היהודים. מעטים היו חסידי אומות העולם. מעטות האומות אשר נחלצו לעזרתנו בעת זוועתית זו. זכיתי לגדול בצילה של אימי ז"ל. על זרועה השמאלית חרוט היה מספר אישי אשר קועקע על זרועה באושוויץ. המתחיל בסימון מוצרים סופו שיסמן אנשים האמת ניתנת להיאמר כי אנחנו "עם מסומן".
אנחנו מסומנים משחר ההיסטוריה. שנאת עולם לעם עולם. "הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב". שנאו ושונאים אותנו כי אנחנו קפיטליסטים, שונאים אותנו כי אנחנו סוציאליסטים, שונאים אותנו כי אנחנו קיבלנו תורה בסיני, בורא העולם סימן אותנו כעם הנבחר. שונאים אותנו כי אנחנו מאמינים, שונאים אותנו כי אנחנו כופרים חס ושלום.
שונאים אותנו כי אנחנו עשירים, שונאים אותנו כי אנחנו עניים טפילים. הצלחתם להתבלבל? התשובה האמיתית לשנאה הגלויה והכבושה כלפינו, נעוצה בעובדה כי אכן בורא העולם בחר בעמנו, כדי להעביר את המסר האלוקי לעולם ע"י עם שלם, ע"י עם ישראל.
עמנו הוא הדינמו הרוחני בעולם. השנאה העיוורת כלפינו מונעת מאי השלמת האומות עם בחירה אלוקית זו. כל השאר רק תרוצים חיוורים. במדרש הקדום "פרקי דרבי אליעזר" (פרק כ"א) מובא: "והיו אדם וחוה יושבים ובוכים ומתאבלים עליו (על הבל שנרצח) ולא היו יודעים מה לעשות להבל, שלא היו נהוגים בקבורה. בא עורב אחד שמת לו אחד מחבריו, לקח אותו וחפר בארץ וטמנו לעיניהם. אמר אדם, כעורב אני עושה. מיד לקח נבלתו של הבל וחפר בארץ וטמנה". במדרש מוסיפים כי העורבים קיבלו צל"ש מהבורא, על היותם אנשי "חברא קדישא" הראשונה בעולם".
ברם, בהקדמה ליומן השואה אשר כתב האדמ"ור מויזיניץ בהיותו פליט שואה. יש הסבר הפוך לדברי המדרש. האדמ"ור מצטט מקורות מהם עולה כי העורב הוא עוף אכזרי. עניינו להמשיך את החיים בלי לזכור כלל את העבר. הוא מתאכזר אף לבניו. הוא "קובר" את חבירו תרתי משמע, כלומר: אינו רוצה לזכור, מעוניין הוא לשכח ולהשכיח. נגד מגמה שלילית זו יוצאת התורה ומצווה: "זכור את אשר עשה לך עמלק...לא תשכח". מצווים אנו לזכור את אשר עוללו לנו אומות העולם.
אל לנו לשכח, עוון הוא לשכח. ממשיך האדמ"ור ומסביר "העורב הוא בתוכנו, הוא מקונן בלב ומבקש לעבור לסדר היום, על אף הדברים הנוראיים אשר עוללו לנו. כבר לפני כ-50 שנה הוא זועק, הכיצד אפשר לחזור ולגור באירופה? כיצד ניתן להעלות על הדעת ללקק מילקי בברלין? כיצד מעדיפים חופשה שנתית במעוזי האנטישמיות, על פני נופי ומלונות הארץ, גם אם חוסכים בכך כמה שקלים? גם אם מצאנו דיל מוצלח? האם גאוותנו ירדה לשפל חסר תקדים?
האם איננו מבינים כי אנטישמיות פושטת צורה ולובשת צורה חדשה של שנאת מדינת היהודים? עוברים אנו בכך על הציווי של "זכור את אשר עשה לך עמלק....לא תשכח".
נשתדל בעזרת ה' כולנו, לארגן חופשות נוספות תוצרת "כחול לבן", לא נרעיף פרנסה על מחרימינו ומבקשי נפשנו. על מוסדות האו"ם כבר דיברנו?
