"ויצו פרעה לכל עמו לאמר, כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו". אמרו חז"ל שאיצטגניני פרעה ראו שמושיעם של ישראל לוקה במים, וגזרו להשליך "כל הבן הילוד", כולל הבנים שלהם. אך "רבות מחשבות בלב איש, ועצת ה' היא תקום". לא זו בלבד שאי אפשר להפר עצתו, אלא שמאוחר יותר מתברר, שכל מה שעשו להפר עצתו, הם הם הגורמים שהביאו להגשמת עצתו. דווקא השלכתו למים הביאה להצלתו ולגידולו וחינוכו בבית פרעה, להכשירו למנהיגות. מכל השמות שנתכנה בהם משה, בחרה התורה דווקא בשם 'משה' שנתנה לו בת פרעה ע"ש שנמשה מן המים, ולהורות ניתן, שדווקא השלכתו למים הביאתו למלכות על ישראל. כך למדנו גם בעבר. האחים ביקשו להפר עצת יוסף, "המלוך תמלוך עלינו?" הלכו ומכרוהו לעבד. דווקא מכירה זו שבאה לבטל את החלום, היא שהביאה להגשמתו ולכך שהאחים השתחוו לו. כך אמרו חז"ל: "ויאמרו איש אל אחיו הנה בעל החלומות הלזה בא, ועתה לכו ונהרגהו וכו', ונראה מה יהיו חלומותיו". ודרשו: "רוח הקודש אומרת כן. הם אומרים ונהרגהו, והכתוב מסיים "נראה מה יהיו חלומותיו", נראה דבר מי יקום, שלי או שלכם". אף מגילת אסתר מלמדת יסוד זה. כל מה שהועיד המן למרדכי, נחל בעצמו. כל מה שהועיד לעצמו הנחיל למרדכי. ע"ז אמר שלמה "כורה שחת בה יפול, וגולל אבן אליו תשוב". שלמה עצמו חווה עיקרון זה. שני כושים סופרי המלך היו לו. פעם ראה שלמה את מלאך המוות כשהוא עצוב. שאלו על עצבותו, וענה לו שנשלח ליקח את שני הכושים. מסרם שלמה לשדים ע"מ שיעבירום למחוז לוז וינצלו. למחר ראה שלמה את מלאך המוות שהוא שמח. שאלו על כך, וענה לו: למקום שהיו דרושים לי, לשם שלחת אותם. מיד פתח שלמה ואמר: רגליו של אדם מוליכות אותו. למקום שהוא נדרש, לשם הן מובילות אותו. ונסיים באירוע שנתוודעתי לו. שני תלמידים היו לי, לפני כחמישים שנה, בתיכון בגדרה, חגי ואהוד גורדון הי"ד. אחים תאומים, מהמושב כפר מרדכי. מיד בתחילת מלחמת יוה"כ, נעדר אחד מהאחים. אחיו שירת בסיני, וכשיצאה יחידתו לפעילות, שאלם המפקד אם יש למישהו בעיה. האח סיפר למפקד שלא ידוע מה עלה בגורלו של אחיו, ומשום כך היה מעוניין להישאר במאהל. המפקד הבין ונאות לבקשתו. לאחר שיצאו פגע טיל רב ממדים במאהל, וקבר תחתיו את האח. לאחר המלחמה נמצאה גופתו של אחיו, ושניהם הובאו לקבורה במושב, בהלוויה קורעת לב. מקרה זה הוא המקרה היחיד במלחמות ישראל שבו נהרגו שני אחים תאומים. מתוך העלון "שבת בשבתו".