הסטארט אפ החשוב של פעם
הסטארט אפ החשוב של פעם

בעת האחרונה אני מסייע ומייעץ למועצה לשמור אתרים בפעילות הקודש שלה להנגיש את ההיסטוריה והמורשת של ישראל של טרום הקמת המדינה וגם לאחריה לצבור הרחב בכלל ולדור הצעיר בפרט.

תוך כדי עיסוקי באתר הפרדסנות ברחובות הידוע בשם "פרדס מינקוב" למדתי גם משהו על ההיסטוריה הפרטית שלי.

ידעתי כי כאשר הורי עלו לארץ (אמי שנמלטה מגרמניה עם עליית הנאצים לשלטון ואבי שברח מאוסטריה מיד עם הפלישה הנאצית לארץ זו) הם עבדו בפרדסים. אמי בראשון לציון ואבי בנס ציונה. בילדותי עוד יכולה הייתה נסיעה בכבישי שתי ערים אלו ושכנתן רחובות ומבט אל הפרדסים בצידי הכביש להעלות אצל אמי זיכרונות על ימי העבודה בפרדס. נסיעה שלי היום עם נכדיי באזורים אלו יכולה, אולי, להעלות שאלות בעניין בטון אך לא בהקשר לפרדסים ולפרי העיקרי שלהם: תפוז.

עבודתם בפרדסנות של הורי מעולם לא הייתה מקום עבודה "להשוויץ" עמו. גם משום שכנראה ליקים עבודת אדמה לא נראתה כהישג יוצא דופן וגם, אולי, כי התפוז, היה הפרי העיקרי (והכמעט יחיד) של ישראל והעבודה בפרדס נראתה כדבר טריוויאלי וכשלב הכרחי להתערות החברה הישראלית. אז, הורי לא חשבו שתוך פרק זמן קצר יהפוך ענף הפרדסנות לענף היצוא העיקרי של ישראל וכי המותג JAFFA שנולד כאן אצלנו יהיה למותג המוביל בעולם התפוזים עד היום. אז למדתי שהורי היו שותפים בסטארט אפ הגדול ביותר של ישראל במאה הקודמת ולא ידעו להבטיח לעצמם (כלומר לי) אופציות שמקרה אקזיט כמקובל היום.

אצל הצעירים של היום תפוז הוא יותר אתר אינטרנט מאשר פרי. ופרדס הוא גן אירועים לחתונות ולא אחד מראשוני ומגדולי הסטארטאפים הישראלים בעת החדשה.

המועצה לשמור אתרים היא, למעשה, מרכז העצמת אופנת "הרטרו" שהשתלטה על חיינו. יש מי שמשמר כורסאות סלון, יש מי שרוכש שידות בצבע של פעם כשגם שמלות בעיצובים של תחילת המאה הפכו לטרנד הגדול של ענף האופנה בעולם. מפעילותי למען המועצה התברר לי שיש מי שעסוקים "ברטרו" להסטוריה שלנו ודואגים לשמר את המורשת שלנו כאן בארצנו.

חגיגת טו בשבט הממשמשת ובאה הזכירה לי נשכחות. שוב ראיתי עצמי הולך עם עציץ קטן ביד בשבילי גן מאיר בתל אביב בדרך לחגיגת נטיעה ושר בקול גדול:

כך הולכים השותלים

רון בלב ואת ביד

מן העיר ומן הכפר

מן העמק, מן ההר

בט"ו בשבט

בט"ו בשבט

יחד עם זיכרון טו בשבט נזכרתי גם באחד הטיולים הראשונים שלי כתלמיד בבית הספר "תל נורדאו" - טיול לפרדס. אז התפוז לא היה אתר אינטרנט, אלא ענף היצוא העיקרי של ישראל. בפרדס קיבלנו הסבר על הנטיעה ותלאות המגדל. למדנו על דרכי ההשקיה (בתעלות) , על תפקיד בית האריזה, על דרכי העיטוף והשינוע, על ההבדל בין "בררה" לתפוז ליצוא ועוד. ממש עולם שנעלם.

עד לפני שנים, לא רבות, מדינת ישראל התברכה במיליוני דונמים של פרדסים. לא כביש שלצידו אי אפשר היה לראות את הפרי הזהוב בחורף או את הפריחה הלבנה המקסימה בקיץ. את הניחוח המשכר של עצי ההדר החליף הפיתוח המואץ שדחק מנופי ארצנו את הפרדס והחליפו בבטון ובמגדלי זכוכית. כותבי התוכנה החליפו את קוטפי התפוזים והקידמה השתלטה על חיינו.

הפרדס והתפוזים, אותם סמלים כל כך מובהקים של ישראל הלכו והתמעטו ואט אט נשכחו מתודעת הציבור. מעיסוקי במועצה לשמור אתרים למדתי כי יש מי שדואג לשמר, לפחות, סימן, לאותה ישראל שהשתנתה וכמעט נעלמה.

בעניין הפרדס והפרדסנות מתברר שישנה שמורת טבע ברחובות שם על פי המיתולוגיה, נטע זלמן מינקוב את הפרדס הראשון כבר בשנת 1904.

בן משפחתו של מינקוב-פרנסיס - תורם גדול למדינת ישראל נענה לפניית המועצה לשמור אתרים ועם עיריית רחובות החליטו לשמר, לשקם ולשדרג את הפרדס הראשון בארץ ולהפכו לאתר חינוכי ותיירותי ממדרגה ראשונה. "פרדס מינקוב" ברחובות הפך לסמל "הרטרו" של הענף שנעלם מארצנו.

באתר הפרדסנות המשוקם-פרדס מינקוב - אפשר לחזור, ולו לשעות ספורות, לישראל של פעם. לראות את בית הפרדסן, לא וילה מפוארת עם בריכת שחייה אלא בית קטן מאבן מוקף חומה. לתייר בבית האריזה, זה בלי מזגן, בלי חדר קבלה מפואר ובלי חלונות זכוכית שמקיפים אותו. לצפות בתעלות השקיה של טרום עידן הצינורות ולחזות בפעולת הטרנזינות אותם מסועים פשוטים לשינוע פרי ההדר בתוככי בית האריזה.

כל אלו עמדו ביסוד ענף הפרדסנות שבשנת 1904 מועד נטיעת פרדס מינקוב היה לא יותר מסטארט אפ חסר סיכוי שנשען על רצון וחזון ונאלץ להתמודד עם חקלאים עבריים חסרי ידע, אדמה סרבנית וסוררת ומכות בצורת חדשות לפרקים. מסתבר שזלמן מינקוב היה ראשון אנשי הסטארטאפ בעת החדשה.

האקזיט המדהים מהפרדס ומענף הפרדסנות אמנם לא היה שלו (הוא נפטר בגיל צעיר) אך בלי ספק היה זה מיזם שעיצב את דמותה של ישראל למשך שנים רבות.

שם "בפרדס מינקוב" אפשר ללמוד כיצד הפך הסטארט אפ של המאה ה19 לאקזיט הגדול של המאה ה-20 והגשים את הנאמר בג'ינגל של לפני מספר שנים:

"התפוזים, התפוזים, שווים באלף אחוזים מן הזהב, מן הזהב שמחפשים אותו לשווא".