עם הרושם שנשאר מאז שרתתי כרב חטיבה 7 אוכל לומר מקצת שבחו של אדם. את שאר השבחים על אביגדור בן-גל –"יאנוש" אשאיר למי שהכיר אותו יותר מקרוב.
מה שנאמר עליו מגלה רק את אופיו הנדיר והמיוחד של האלוף . יאנוש, בקומתו התמירה ובפעלו היה אכן אדם משכמו ומעלה. הוא היה איש של ניתוח מבריק ולמידת לקחים במהירות נדירה. יש ולא רק פעם, שמלה שלו עלתה עשרות אלפי לירות וכל לירה היתה השקעה מניבת רווחים. משפט קצר בתרגיל חטיבה או אוגדה כמו "צריכים להעביר את הטנקים מפה לשם"... עלה אלפי לירות. הוא היה אדם של צניעות וביצוע. מצב הרוח שלו התבטא במבט חודר ומרוכז ולעתים מבט של נחת רוח ושובבות נעורים. חיוך של קורת רוח וברכת לב אמיתית.
הספידו אותו והעלו קווים לדמותו וסביר שבעוד ה"שבעה" בעיצומה ועוד הרבה לאחר מכן יעלו מאמרים וסיפורים עלומים על האיש שבחייו היה לאגדה. אבל, האם למדנו מאותו האיש? האיש שהגיע מרקע של שואה ונדידה, עמד בקור רוח מול נחשולי טנקים . מפקד נחוש ובהיר מחשבה שהבין את הווית המלחמה באופן יסודי. דרש מעצמו יותר ממה שדרש מפיקודיו. בלשונו החדה ובכמעט נבואה הוא פעם התבטא על הלאומנות הערבית בקרב ערביי ישראל: "ערביי הגליל מזדהים יותר ויותר עם העניין הלאומי הערבי ומחכים להזדמנות להכות בישראל". לפחות לגבי מנהיגיהם הקולניים, זאת עובדה! זאת היתה משנתו ולאורה הלך.
יאנוש לודויג גולדלוסט, לימים האלוף אביגדור בן-גל, הילד היהודי שנולד בלודז', פולין, והתייתם מהוריו בגיל צעיר מאד ולפי כל הסטטיסטיקות היה אמור להגרר פה ושם בעבודות מזדמנות ורושם תיקים עבי כרס על בעיות משמעת היה לגיבור. ראה זה פלא, הילד עם הרקע הזה עבר דרך פולין, סיביר , טהרן ולבסוף ארץ ישראל הגיע גם לרמת פיקוד בכירה מאד-אלוף פיקוד. זכורני שאחרי מלחמת לבנון השניה הוא התבטא בצורה חריפה על ניהול המלחמה; ממש אופיינית - "חטא היוהרא" אמר. היוהרא היתה בעכרנו.
האיש הצנוע הזה, שעשה כה רבות והלך בראש חייליו חייב לשמש דוגמה ומופת לנוער שהולך לחצוב בורות נשברים. אמנם טריוויאלית, אבל גם מעניינת העובדה שהילד היתום שהיה למצביא מהולל נולד בדיוק באותו תאריך לועזי של הקמת המדינה (תאריך לידתו העברי היה כב אייר תרצ"ו).
בפרק זמן זה של 12 שנה, העם היהודי שרד שואה שאי אפשר לתאר במלים. יאנוש, בזעיר אנפין שלו, גם חווה שרידות מופלאה. הוא ניצל כדי להציל . הוא למד כדי ללמד . הוא למד היטב איך להלחם, ידע על מה לחם ולימד אחרים איך להלחם. ברוח המכבים של מעטים מול רבים ביחס ובעדיפות הוא ידע להוציא מן האדם את כוחות הנפש והתעוזה החבויים ביותר. יהי זכרו ברוך ועל זה לטוב ייזכר.
