אי אפשר לעבור שבוע מבלי שגוף כזה או אחר יפיץ עצומה בעד או כנגד. בפעם האינסופית נמשכת מן המגירה רשימת מכובדים בעיני עצמם או מכובדים ממש החותמים על מחאה או קריאה לפטר או להחרים.
עניין שבאופנה הוא שגופים מחו"ל מחרימים את מדינת ישראל על פירותיה ועל חוקריה. לעתים קרובות, החרם על גופים ממשלתיים או פרטיים מגיע מתוך המחנה, כלומר מקרב הישראלים הגרים בישראל. ולכך יש משמעות שונה.
העצומה הנוכחית בדבר חרם האגודה לסוציולוגיה, בראשותו של פרופ' אורי רם מאוניברסיטת בן-גוריון, על אוניברסיטת אריאל איננה מפתיעה בשום פרמטר. כך נאמר בידיעה על העצומה: "האגודה הסוציולוגית הישראלית, המאגדת תחתיה מעל לאלף מרצים וחוקרים מתחום הסוציולוגיה, מתכוונת להטיל בקרוב חרם אקדמאי מוחלט על אוניברסיטת אריאל". נשיא האגודה, הפרופסור אורי רם מאוניברסיטת בן גוריון, אמר כי "המוסד הקרוי אוניברסיטת אריאל לא נמצא בתחומי מדינת ישראל, ולפיכך הוא אינו כלול בפעילות האגודה הסוציולוגית, המאגדת סוציולוגיים ומוסדות ישראליים בלבד".
זו איננה הפעם הראשונה שהאגודה בראשות פרופ' רם מאיימת בהחרמה של מוסד אקדמאי בישראל, אוניברסיטת אריאל שבשומרון. הפרט "השולי" בעניין הוא שקיימת החלטת ממשלה בדבר היותה של אוניברסיטת באריאל. הפרופ' רם וחבורתו מדברים בשם החוק אך בזים לו.
פרופ' רם איננו לבד. היה לו ממי ללמוד. למרות עברו והווייתו כאיש שמאל קיצוני, אשר ישב בכלא צבאי על סירובו לשרת במילואים בשטחי יו"ש, המבטל את תפיסת הלאומיות של התנועה הציונית, הוא למד מראשי האוניברסיטאות במאבקם באוניברסיטת אריאל. לפני יותר משנה ורבע התגוללו להם נשיאי האוניברסיטאות הנחשבות על נשיא המרכז האקדמי, כך נקראה האוניברסיטה לפני החלטת הממשלה, פרופ' יהודה דנון. למעט פרופ' משה קווה, נשיא אוניברסיטת בר־אילן לשעבר, קראו כולם להחרים את המוסד ולהתעלם מקיומו, ובעצם אמרו לו "לא תבוא בשערינו". "אין קשה כמהלומות עמיתים", הגיב בעצב נשיא האוניברסיטה הלא נחשבת. והלב נצבט. לדקור ולסובב את הסכין.
לפני כשלוש שנים הוזמנה וועדה מיוחדת מגרמניה שתבדוק את התנהלות אוניברסיטת בן גוריון בעיקר במחלקה למדעי המדינה. הוועדה קבעה שיש לשנות מן היסוד את מבנה הקורסים ואת ההרכב ההומוגני של המרצים וחברי הסגל. וזאת מפני חד-צדדיות מפחידה של תחומי המחקר. הדבר עבר בשקט יחסית. פרופ' רם היה ראש המחלקה לסוציולוגיה. אם דעתו אכן מיוצגת בקרב "1000 חברי האגודה לסוציולוגיה", אז יש להתכונן לקריאה מחודשת של וועדה מגרמניה או מיפן. תפיסת העולם הקיצונית של פרופ' רם יכולה להיות מקובלת אלמלא הקרדום לחפירות במקומות האסורים במפורש: חרם על מוסד אקדמי חוקי באישורי ממשלה ומל"ג, הוא מעשה לא מוסרי בעליל. שום נימוק לא יסייע בידו בבואו ללמד על "פלורליזם", בבואו לדבר על מוסר ועוד כהנה. התנהלותו של פרופ' רם איננה גובלת בפשיזם, אלא היא הפשיזם עצמו. איכשהו הרגשתי היא שרוב רובם של הסוציולוגים לא שייכים לכת המשתמשת בכספי המדינה אך בזים לחוקיה ולמוסדותיה הרשמיים.
למען "הגילוי הנאות", הנני מרצה מן החוץ באוניברסיטת אריאל ובעבר באוניברסיטת בן גוריון, וכמו כן סייעתי לאישורה של אוניברסיטת אריאל כאוניברסיטה מן המניין. לא רק שאיני מצר על כך, ההיפך. הנימוקים של ראשי האוניברסיטאות לאי הכרה במרכז האקדמי באריאל כאוניברסיטה היו עלובים עד אימה ביחס לנימוקי האומנים שאף הם ברוח התקופה הטילו חרם על אריאל כיישוב וקל וחומר כאוניברסיטה.
מתוך "ישראל היום"