הנביא צפניה (פרק ב פסוק א) מתנבא בקריאה לעם: "הִתְקוֹשְׁשׁוּ וָקוֹשּׁוּ הַגּוֹי לֹא נִכְסָף". המילים "הִתְקוֹשְׁשׁוּ וָקוֹשּׁוּ" משמשות, בהטיה דקדוקית נדירה, אם לא יחידה.

בהקשרן, מלים אלה הן הפתיח לקריאה לעם לשוב בתשובה. תקוששו, חפשו, פשפשו במעשיכם, כמו מקושש העצים וקושו המשיכו לקושש, והציווי מודגש בכפל הלשון - הִתְקוֹשְׁשׁוּ וָקוֹשּׁוּ - לחפש את מעשיכם על מנת לתקנם, ו העם לא מעוניין "הַגּוֹי לֹא נִכְסָף", כמו שאומרים בעברית שלנו-"הוא לא בקטע בכלל".  בפסוק הבא ממשיך הנביא: "בַּקְּשׁוּ צֶדֶק, בַּקְּשׁוּ עֲנָוָה, אוּלַי תִּסָּתְרוּ בְּיוֹם אַף ה'".(שם:ב:ג) התוכחה ממש ישירה. המשימה מוטלת על העם.  

בספרו "ערפילי טוהר" (עמ' ל"ט) אומר  הרב קוק: "הצדיקים הטהורים אינם קובלים על הרשעה אלא מוסיפים צדק, אינם קובלים על הכפירה אלא מוסיפים אמונה, אינם קובלים על הבערות אלא מוסיפים חכמה. כמעט מאה  שנה חלפו מעת שדברים אלו נאמרו ועלו על הכתב על ידי הרב הדגול , הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל.

לצערנו, רבו סיפורי ההטרדה והחופשיות בה נשפך דמם של בני אדם, בעיקר בסביבות אנשי מעלה במשרות רמות-דרג ודרגות בכירות בצבא.  לצערנו, גם רבו מחזות ההטרדה של חיילים במחסומים, ביזוי הדגל ונאמני הר הבית ומחפשי האמת.  הרי המפורסמות אינן צריכות ראיה ודוגמאות כאלה יש למכביר.  סוגי אנשים האלה וכאלה נמנים על  מוסיפי הרשעה, מוסיפי הכפירה ומוסיפי הבערות!

ואם לא די בזה הרי שממש לאחרונה , והנושא כבר עלה בשיחות ובמאמרים קודמים, הרי יש את אלה שעל דגלם חרותות סיסמאות הרס וחורבן. "שוברי השתיקה" "בצלם", ו"רבנים למען זכויות האדם" ודומיהן אינם אלא אוחזי עיניים המתעטפים במעטה ההתחסדות לתיקון העולם, הממשלה והצבא. מי שמכם לשרים ושופטים עלינו? האם היה מינוי ממשלתי או שמא המלכתם את עצמכם ?

הפעולות האלה אינם באות ממקום של צדק ויושרה אלא ממקום של שנאה, קנאה וכאלה. לאט לאט מתגלים ארגונים אלה במלא מערומיהם. הרס וחורבן , ריגול והלשנה, לא כדאגה לתיקון אלא קלקול בכל צורה ובכל דרך ללא מורא וללא מורך.  הרפתקנות מסוכנת במסוה מהפכנות שקברניטי הממשלה לא העלו על הדעת. היה המרגל אברהם מרקוס קְלִינְגְבֶּרְג, שהעביר סודות לסובייטים כי האמין בשלום עולמי. היה סא"ל ישראל בַּר המבריק שרצה להרוס את טבריה. היה מרדכי ואנונו שכונה "מרגל האטום" ועל ידי תומכיו,איך לא, "המתריע הגרעיני של ישראל". היתה ענת קם הלא היא  היא ישראלית שהודתה והורשעה בריגול חמור .וַחֲבֵרָהּ אורי בלאו ועוד כאלה... מדינה דמוקרטית חושבת שזאת תופעה נסבלת ולכן יש חוקים, יש ענשים ויש קנסות. כדמוקרטיה חייבים את חופש הביטוי, חופש התנועה  חופש הכללי וכמובן בבתי הספר את ה"חופש הגדול".  הרי הבחירה היא דמוקרטית והיא מעוגנת בחוק.  

כאן נגיע לאחד מעיקרי האמונה של "ובחרת בחיים" או במונח היותר מורכב שלו "חופש הבחירה". מאמר חז"ל בפרקי אבות פרק ג משנה טו:"הכל צפוי והרשות נתונה". לכאורה תרתי דסתרי. אם צפוי אז איך הרשות נתונה ואם הרשות נתונה איך הכל צפוי? וכי הבחירה ידועה מראש? אלא מסביר הרמב"ם :

א) רשות לכל אדם נתונה. אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק הרשות בידו. ואם רצה להטות עצמו לדרך רעה ולהיות רשע הרשות בידו. הוא שכתוב בתורה: "הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע'" (בראשית ג כב), כלומר, "הן האדם" -  הן מין זה של אדם הוא יחיד בעולם ... בזה הענין שיהא הוא מעצמו, בדעתו ובמחשבתו, יודע הטוב והרע ועושה כל מה שהוא חפץ ואין מי שיעכב בידו מלעשות הטוב או הרע ... 

ב) אל יעבור במחשבתך דבר זה שאומרים טפשי אומות העולם ורוב גולמי בני ישראל שהקב"ה גוזר על האדם מתחלת ברייתו להיות צדיק או רשע, אין הדבר כן! אלא כל אדם ראוי לו להיות צדיק כמשה רבינו או רשע כירבעם בן נבט, או חכם או סכל או רחמן או אכזרי או כילי או שוע וכן שאר כל הדעות ואין לו מי שיכפהו ולא גוזר עליו ולא מי שמושכו לאחד משני הדרכים אלא הוא מעצמו ומדעתו נוטה לאי זו דרך שירצה. הוא שירמיהו אמר: 'מפי עליון לא תצא הרעות והטוב' (איכה ג לח), כלומר, אין הבורא גוזר על האדם להיות טוב ולא להיות רע ... 

ג) ודבר זה עיקר גדול הוא, והוא עמוד התורה והמצוה, שנאמר: 'ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב את המות ואת הרע' (דברים ל טו), וכתיב: 'ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה' (דברים יא כו). כלומר, שהרשות בידכם וכל שיחפוץ האדם לעשות ממעשה בני האדם עושה בין טובים בין רעים. ומפני זה הענין נאמר: 'מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי ולשמור את כל מצוותי כל הימים למען ייטב להם ולבניהם לעולם' (דברים ה כו), כלומר, שאין הבורא כופה בני האדם ולא גוזר עליהן לעשות טובה או רעה אלא הכל מסור להם. 

רבי ישראל מסלאנט, מי שכונה אבי תנועת המוסר וחי בין השנים 1810-1883 כלומר בשלהי המאה התשע עשרה, כתב את ה"13 המידות". נעסוק בראשונה ובאחרונה.  הראשונה "אמת" ואחרונה "שתיקה". באמרו "אמת" הסביר  הרב  שלא להוציא מן הפה דבר שאין הלב מעיד על אמיתותו. באמרו "שתיקה" הכוונה היא שיחשוב על התועלת שבדבריו קודם שידבר  .

והנה ראה זה פלא, אלו אשר רוממות הצדק בגרונם וחרב פיפיות בידם תרתי משמע, חרב  חדה משני צדדיה ולשון אשר דוקרת כמדקרות חרב מצאו לעצמם חברה משונה. החברה הזאת, שלנו, שדוגלת בחופש הדיבור והביטוי בשם הדמוקרטיה, משתמשת באותה חרות להזיק ולהציק לבני אדם בכל מישור ובכל מובן.  נכון או לא נכון , אמיתי או לא אמיתי. כמעט אמיתי שוה לאמת מוחלטת שאין בלתה ואין עליה עוררין.

שמא תאמר אם אין היא אמת ודאי שהאמת תצא לאור. אל תהיה כל כך בטוח. לצד השני יש עורך דין שעוד יעשה ממך שקרן שגם מכונת אמת, פוליגרף בלע"ז, חשודה בעיניו כשקרן מועד.  רק מה, הוא יאמר את זה בלשון מעודנת. המכשיר לא מכוייל. עדות פוליגרף אינה קבילה בבי"ד. יש אנשים שמתאמנים לעמוד בבדיקה זאת. הכל טוב ויפה אבל אין מכונה לבדיקה אם כוונת התביעה היא הכפשה או מציאת אמיתות העניין. פשוט אין כזאת מכונה. המכונה הזאת היא בלב האדם וכמו שאמר הרב ישראל מסלאנט "שלא להוציא מן הפה דבר שאין הלב מעיד על אמיתותו". הפוליגרף האמיתי הוא החינוך והלב.  

יש לזכור את דברי דוד המלך בשירתו בספר תהלים (פרק יח) "עִם חָסִיד תִּתְחַסָּד עִם גְּבַר תָּמִים תִּתַּמָּם: עִם נָבָר תִּתְבָּרָר וְעִם עִקֵּשׁ תִּתְפַּתָּל."  כלומר עִם חָסִיד = אדם שעושה חסד, תִּתְחַסָּד- עשה עמו חסד, עם נָבָר = איש ברור ונקי-כפיים, תִּתְבָּרָר = תנהג בדרך ישרה וברורה, וְעִם עִקֵּשׁ = עקום וערמומי, תִּתְפַּתָּל = תלך בדרכים ניפתלות.  

אם תשאל ובכל זאת איך יודעים? חזקו עלינו דברי הושע הנביא (פרק יד פסוק י) : "מִי חָכָם וְיָבֵן אֵלֶּה נָבוֹן וְיֵדָעֵם כִּי יְשָׁרִים דַּרְכֵי ה' וְצַדִּקִים יֵלְכוּ בָם וּפֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם". הדבר פשוט ומאד מצוי. ובסימן חג הפורים הבא עלינו לטובה נקיים את צווי אסתר המלכה שאמרה למרדכי היהודי "לך כנוס את כל היהודים" . ובמקום להיות עם מפוזר ומפורד נתכנס, נתאחד ונעמוד בפני אלו שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו.  שבת שלום ופורים שמח לכל עם ישראל.