פותח את המחשב, עוד אירוע דקירה. על המסך מרצדות תמונות קורעות לב. ארגוני הטרור מנסים לזרוע פחד וייאוש ובראשי מהדהדים מנגד דבריו של רבי נחמן מברסלב: ״מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד״.
האם הוא דיבר גם אלינו? האם המשפט הזה עדיין רלוונטי גם במציאות שלנו, בפאתי חורף תשע״ו, רווי הדם והכאב או אולי להפך - האם המשפט הזה יכול להיות התרופה דווקא לדור שלנו, דווקא למציאות המורכבת והקשה שבה אנו חיים?
ידוע לכל שמטרת הטרור אינה רק הרג של אותם חפים מפשע. הטרור כשמו כן הוא - זריעת פחד ואימה בקרב האוכלוסייה. המילה טרור משמעה באנגלית אימה. אותו הפחד אמור להביא אותנו לייאוש. ומהי מטרת הייאוש? ויתורים. ארגוני הטרור מנסים על ידי זריעת הפחד והייאוש לגרום לרצון ״לגמור עם זה״ ולהביא לויתורים.
התשובה העמוקה לטרור עצמו, ולא רק לגילוייו החיצוניים היא האמונה וההתחזקות שלנו. עכשיו, כמה ימים לפני פורים, אפשר להיזכר בסיפור המגילה. כולם נכנעו לטרור של המן. הוא הטיל את אימתו על הציבור והכריח אותם להשתחוות לו. כולם פרט למרדכי.
מרדכי היה היחיד שעמד איתן בפני המן, לא כרע ולא השתחווה. הוא לא ״קנה״ את הסיפור של המן והאמין בטוב הנצחי. הוא ראה מציאות מעבר למציאות שנגד עיניו. הוא ראה משהו מעבר ל״טבע״.
ארגוני הטרור מנסים לגרום לנו להאמין שהמציאות מונהגת על ידי טבע. כיצד ניתן לעמוד בפני התקפות הטרור הפסיכולוגיות? התשובה, עד כמה שיכולה להישמע מפתיעה, היא שמחה. רבי נחמן מסביר שהשמחה היא התשובה לחולאים השונים ושהסיבה שאדם נופל לעצבות היא מחמת פגעי ומקרי הזמן. עצבות היא דבר נורא, הוא מסביר. להיות אטום? אפשר לשאול. האם אני צריך להיות אטום ולהתעלם מכל מה שקורה? כמובן שלא.
העצבות היא דבר נורא, אבל לב נשבר הוא דבר נפלא. מהו ההבדל? בלב נשבר אתה מלא תפילה, אתה מאמין שיש סיכוי, אתה לא מיואש. בעצבות - אתה כבר מיואש ומתלונן. בעצבות אתה מרגיש קורבן.
רבי נחמן מסביר שצריך להתגבר בכל הכוחות על העצבות. ברגע שמרגישים דכדוך אסור להכנע לו, אלא למצוא את הדרך להתגבר בשמחה.
'להתגבר בשמחה' יכול להישמע מלאכותי, שטחי ורגעי. אני זוכר שגרתי פעם בארצות הברית והיו שם אנשים שכביכול היו שמחים כל היום אבל השמחה הרגישה שטחית ומעושה. רבי נחמן דיבר על שמחה רוב היום אבל גם על לתת מקום כל יום לכאב, לחסרון, לחשבון הנפש. שעת ההתבודדות.
כאשר אדם מתגבר כל היום בשמחה ומנגד נותן לעצמו זמן כל יום להודות בקושי, לפגוש את הכאב, אזי השמחה כבר מקבלת את העומק האמיתי שלה. זאת שמחה של התעלות ולא של התעלמות.
השמחה לא אומרת שאנחנו מתעלמים מהכאב והקושי. אך כשאנחנו בשמחה אנחנו מנסים להתחבר למציאות אמונית גבוהה יותר לקבל כלים נפשיים ורגשיים להתמודד עם המצב. לכן דווקא עכשיו, דווקא אל מול גלי הטרור, עלינו לטפח את השמחה וההתגברות על הרגשות הקשים ולפנות להם את הזמן ביום לשיחה - עם חבר טוב, עם בן או בת הזוג או עם השם יתברך. רק השילוב בין השמחה לבין הלב הנשבר נותן לנו את הכוח לשאת את מאורעות החיים ולהתחבר למציאות אמונית עמוקה יותר.
המערכת הביטחונית והפוליטית אמונה על מיגור פעולות הטרור. התפקיד שלנו הוא לשמור על השמחה, כי היא ורק היא המענה העמוק לטרור. עלינו להוכיח לארגוני הטרור שהם לא ישברו את רוחנו. השמחה מרוממת ומחברת אותנו חזרה אל האמת הנצחית והבלתי משתנה. שנזכה לקיים ״מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד״ ולשאוב כוחות של שמחה ואמונה מימי הפורים.
רן ובר הוא מחבר רב המכר ״סוד הנקודה הטובה״. ספרו השלישי ״אני והאין רוכבים על אופניים״ יצא החודש בהוצאת אלומות.