דיונים בבית המשפט העליון בהרכב מורחב של תשעה שופטים, הוא עניין נדיר ויוצא דופן ונתייחד לסוגיות עקרוניות החורגות מן השגרה המשמימה.
הדיון הגלוי בדרך כלל קצר ועצבני, גם אולמו הגדול של בית המשפט העליון מאכלס בקושי ובצפיפות תשעה שופטים מלאי אגו, חשיבות עצמית ושיקול דעת שיפוטי. עיקר המלאכה נעשה מאחורי הקלעים בשיג ושיח בלשכות, בדיונים פנימיים, בניסיונות שכנוע הדדיים, ולבסוף בעשרות או מאות עמודי פסק הדין.
פסק דין כזה ניתן לאחרונה בעתירה המונחת על שולחן בית המשפט זה כעשור. שופטים באו והלכו, ניסיונות פשרה עלו ודעכו, וניכר שבלית ברירה עשו תשעת שופטי בית המשפט את מלאכתם ונתנו פסקם- גיור הנערך בארץ על ידי בית דין אורתודוקסי של קהילה מוכרת, ובלבד שהמתגייר שהה בארץ כדין, יחשב הגיור תקף לצורך הקנית אזרחות ישראלית עפ"י חוק השבות הקובע כי כל יהודי זכאי לעלות לארץ ויהודי נחשב מי שאמו יהודייה, או נתגייר ואינו בן דת אחרת.
מיהו יהודי? שאלה פשוטה לכאורה, אך מלווה אותנו מאז הקמת מדינה, בגלגולים שונים ובווריאציות שונות ומשונות שאלפי שנות גלות יצרו, יחד עם העובדה המשמחת כי פה בארץ חמדת אבות על אף הכל טוב לחיות ועל שעריה של הארץ מתדפקים יהודים למחצה לשליש ולרביע לצד מתגיירים מכל צבע ומין, הן מתגיירי אמת שחפצו לקשור את גורלם בעם היהודי ובאלוהים והן גרי אריות ועריות אהבות ואכזבות.
אם עד היום תהליך הגיור בארץ היה בסופו של יום נתון בידי הרב הראשי לישראל שהוא היחידי המוסמך לחתום על תעודת המרה, תעודה המעידה כי גוי עבר את ההליכים ונתקבל לכנסת ישראל, הרי שפסק הדין החדש מזנב בסמכות הרב הראשי ויוצר יהדות אזרחית מעורפלת במידה מדאיגה.
עשרות עמודי פסק הדין, כאשר כל שופט פורש את הגיגו והגיונותיו הם מסמך מרתק שהבולט בו הוא עד כמה מנותקים שופטי ישראל לגווניהם ולצבעיהם השונים מהמציאות.
שלוש עתירות הונחו לפתחו של בית המשפט. האחת של מרטינובה פורגצ'ובה אזרחית צ'כית שנכנסה ויצאה מהארץ חליפות. חלק מהזמן שהתה כאן כדין ובחלק אחר לא האריכה את אשרת השהייה כאן, עברה גיור בבית הדין של הרב קרליץ ולאחריו הרתה לאזרח צ'כי ובאה שוב לארץ. בג"ץ נמנע מאישור יהדותה משום שהגיור נעשה שעה שאשרת השהייה לא הייתה בתוקף.
את סימני השאלה הצצים ועולים בדבר איכותו של הגיור כפי המשתקף מקורותיה של מרת מרטינובה בג"ץ לא פתר, ואין לי אלא להשאיר לדמיונכם איזו סערה הייתה קמה אלמלא בית הדין המגייר במקרה זה נושא את שמו של הרב קרליץ עטור המוניטין.
עותרת נוספת שגויירה בבית הדין של הרב קרליץ, אזרחית אקוודור שנפרדה מבן זוגה הישראלי לדבריה לאחר שהתחזקה מהבחינה הדתית והוא נותר מאחור, כמו גם עותר נוסף קנדי שגויר בבית דינו של הרב פרנק במאה שערים (מי יודע ומי שמע על בית הדין הזה, שיקום) שבג"ץ הכשיר את יהדותם.
נקודת המוצא בפסקי הנשיאה נאור ועוד שופטים, לפיה ההכרה בגיורים פרטיים בישראל מתחייבת כדי שלא להפלות מי שגויר בחו"ל, יוצאת מהנחה לפיה קיימת לכל אדם הזכות להתגייר. בשם הזכות לשוויון ונוכח הנגיסה המתמדת של בתי המשפט בשערי הכניסה לעם היהודי פסק הדין החדש מרוקן מתוכן את המושג של גיור.
אי אפשר לומר שלפחות מקצת השופטים לא היו ערים לפרצה שהם מייסדים. כל אדם יכול להדפיס לעצמו לוגו יפה ומרשים ולהכריז על עצמו כבית דין ולגייר, כאשר הפעם הכסות החרדית החיצונית מקבלת את הכרתו של בית המשפט.
השופט ניל הנדל בפסק דינו, הלך עד למעשה בו הגיע נכרי לשמאי ובקשו לגיירו על מנת שילמדו את כל התורה על רגל אחת, ושמאי בלי למצמץ "דחפו לאותו גוי באמת הבניין שבידו" ואילו הלל נענה לאתגר כלשונו של השופט הנדל ולימדו כי מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך, זו כל התורה כולה.
הלל ושמאי יחד הם המודל למדיניות שיפוטית מאוזנת, שבה המחלוקת אינה מילה מגונה, שבה הרייטינג, התדמית האישית ועוד כמה רעות חולות אינם משחקים תפקיד.
ראשי ישיבות ההסדר לא יתחילו לגייר מעתה כפי תקוותם של שופטי העליון, ואדרבא, טריבונלים פרטיים יצוצו בשטח ובעבור חופן של דולרים יגיירו מכל הבא ליד.
הקריטריון העמום של בי"ד מטעם קהילה מוכרת כפי שקבעו בג"ץ הוא כל כך אמורפי וכל כך בלתי ניתן להכרעה שסופו אך מפח נפש ופגיעה גם אנושית וגם משפטית.
פסק הדין הכל כך מלומד, עמוס התקדימים, העקרונות והציטוטים הוא בסופו של יום עוד מעשה של עצימת עיניים הן מהמציאות ומהלכי הרוח והן מהדינמיקה של המדרון החלקלק בו יהדותה של המדינה תהפוך לכותרת ריקה מכל תוכן.
מדהים להיווכח כי בהרכב של תשעה שופטים, נעדר קולו ולו של פיקולו אחד, קול שונה מקולות המקהלה, קולות שהשינויים שבהם מתמצים בניואנסים דקים. חיפשתי בפסק הדין את הקול השפוי שמתחבר למציאות ומצאתי דברי חכמה מלומדים אבל כל כך כל כך מנותקים.
ואגב, לא בג"ץ הוא האשם, בתי הדין הפרטיים הנוטלים לעצמם את הסמכות לגייר הם אם כל חטאת והם הסיבה לכישלון, גם של שופטי הבית המפואר בואכה שיח באדר.