"לא ניתן להחזיר את הגלגל לאחור".

מי מאתנו לא שמע את המשפט הזה? שמע ולפעמים גם חווה. הֶעָבַר אַין – "את הנעשה, אין להשיב". בכל זאת, בפרשת השבוע אנו פוגשים קומץ אנשים המנסה ומצליח להפריך את כלל הברזל הזה: "וַיְהִי אֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם וְלֹא יָכְלוּ לַעֲשֹׂת הַפֶּסַח בַּיּוֹם הַהוּא; וַיִּקְרְבוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וְלִפְנֵי אַהֲרֹן בַּיּוֹם הַהוּא וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים הָהֵמָּה אֵלָיו: אֲנַחְנוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם, לָמָּה נִגָּרַע לְבִלְתִּי הַקְרִיב אֶת-קָרְבַּן ה' בְּמֹעֲדוֹ בְּתוֹך בְּנֵי יִשְׂרָאֵל?".

ספר במדבר מלא וגדוש בסיפורי תלונות (חלקם אף מופיעים בפרשתנו), למתבונן, תלונה זו של האנשים הטמאים, חריגה ומופרכת בהרבה מתלונות נוסח "זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם". בדיני קרבן פסח יש נוהל קבוע: טמא לא יכול להקריב קרבן. המדהים הוא, שאותם אנשים שהיו טמאים, כלל לא מנסים לכפור בכלל הזה, שכן הם בעצמם אומרים "אֲנַחְנוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם". כלומר: אנחנו מודעים לכך שאנחנו לא יכולים להקריב קרבן פסח.

"אז מה אתם רוצים? מה מביא אתכם לעמוד לפני אהרון ולפני משה, אם בעצם גם אתם מבינים שאין כאן שום שאלה?". התשובה: "לָמָּה נִגָּרַע?!" – אנחנו לא יכולים בלי קרבן פסח.

שום שאלה הלכתית סבוכה לא נשאלת פה, ובכל זאת, משה רבנו מחליט שיש כאן נושא שבורא העולם בכבודו ובעצמו צריך לטפל: "עִמְדוּ וְאֶשְׁמְעָה מַה יְצַוֶּה ה' לָכֶם", הוא מבטיח להם.

מה הולך פה? כל אחד שקצת מרגיש תחושת החמצה על מאורע שהפסיד יכול לגשת למשה רבנו ולבקש "עוד הפעם"? ועוד לקבל תשובה נוסח "הועבר לטיפולו של בורא העולם"? ברור שלא.

חג הפסח הוא הלידה של עם ישראל. אנו רגילים להזכיר ואף לציין עובדה זו, אבל פרשת השבוע מתארת קבוצת אנשים שזכתה להרגיש (!) את זה. אין להם וויכוח על פרט הלכתי כזה או אחר, טענתם היא "למה נגרע?". כלומר: אי אפשר לקחת מאתנו את הלידה. אם אין לנו את הלידה שלנו, אז אין לנו את עצמנו. אותם אנשים, כשהתקשרו אליהם מאיזשהו פרויקט עיתונאי ושאלו אותם "מה זה בשבילך פסח?", הם ענו: "אני!"

משה רבנו לא מחפש שאלות קשות הדורשות עיון רב כדי לדעת אם יש צורך לגשת למלכו של עולם. מה כן? משה מחפש טענה אמתית. טענה המגיעה מעומק הלב. זה מה שהדהד באוזניו כששמע אותם אומרים "נכון, אנחנו טמאים, אבל למה נגרע?".

התשובה כידוע, מפתיעה עוד יותר: כן, אפשר להחזיר את הגלגל לאחור! "אִישׁ אִישׁ כִּי יִהְיֶה טָמֵא לָנֶפֶשׁ... וְעָשָׂה פֶסַח, לַה', בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם" (פסח שני). אין לכך תקדים בכל התורה כולה. מי שלא צם ביום כיפור, למשל, כי הוא היה חולה מסוכן, הגם שמדובר במצווה חשובה ונדירה, הוא ייאלץ להמתין בסבלנות (ובבריאות) ליום הכיפורים הבא. אבל על פסח, על לידה, אי אפשר לדלג.

זהו חידוש לא רק משמח אלא בעיקר מאתגר: הפרשה הזו של פסח שני איננה "תורה למשה מסיני". משה לא הוריד אותה מהשמיים יחד עם כל מצוות התורה, אלא היא נתגלתה על ידי בני אדם שחשו חיבור עצום למצוות. שהרגישו שמצוות התורה הן חלק בלתי נפרד מעצם הווייתם. זאת הייתה טענתם ואת הניצחון העל-טבעי שלהם אנו מציינים מידי שנה בשנה בפסח שני. להזכיר לנו: התורה היא חיינו!

שבת שלום!