את הכותרת שבראש מאמרי הפנו רבים אל עבר הרב יגאל לוינשטיין שליט"א. כמפורסם, תקף הרב לוינשטיין את העוברים על איסור משכב זכר בצורה חריפה, וכינה אותם בתואר "סוטים".
אמרו לו אחרים: ודאי שאין להעלות על הדעת להתיר מה שאסרה תורה, אך צריך להיזהר משימוש במילים פוגעניות, כי הן עלולות להחטיא את המטרה, ואף לפגוע באנשים שלא חטאו.
דוגמא לרבנים שמעדיפים להסתגנן אחרת, הוא הרב מדן.
כמובן שהבהיר באופן חד משמעי שאינו מתפשר ולו בחצי מילה על מה שאסרה ההלכה, אך היחס האנושי לאנשים בעלי נטיות הפוכות מדרך הטבע, צריך להיות יחס המקרבם לתורה. הוא מספר, כי הוא עצמו מכיר כמה אנשים טובים מאוד, בעלי נטייה זו, וחלקם אף צדיקים.
הכותרת לדבריו היתה "יש צדיקים הומוסקסואלים".
ואני הקט סובר, שהזהירות צריכה להיות מובהרת היטב משני הצדדים, כי אז נראה כי אין כלל מחלוקת עקרונית, וחשוב יותר, שהבהרת הדברים תציל את הציבור מבלבול.
אם עסקינן באנשים שיש להם משיכה גם לגברים, והם מתגברים עליה וניצלים מכל חטא, ודאי שיש ביניהם צדיקים המתגברים על יצרם, וכל הכבוד להם על הנסיון הקשה שהם עומדים בו ויכולים לו.
עליהם ודאי ראויים דבריו של הרב מדן.
אך באנשים שנכשלו בחטא הנ"ל, שיש בו כריתות ומיתות בי"ד, ונאמר עליו "יהרג ואל יעבור", היאך אפשר לומר עליהם שהם צדיקים או טובים? הרי ההלכה מגדירה אותם כרשעים כפסולי עדות וכו'!
הדברים הנ"ל נאמרים אפילו על מי שנכשל בעבירה באופן חד פעמי (אא"כ עשה תשובה, ויעיד עליו יודע תעלומות, שלא ישוב לזה החטא לעולם), אך מי שנכשל בה פעמים רבות, כביכול הדבר הותר לו, הרי אין גבול לרשעתו!
ואם יבואו שני חוטאים ו"ימסדו" את החטא שלהם, בפריצת כל גבול אנושי נורמלי (אני מדגיש, לא פריצת גבול תורני בלבד, אלא פריצת גבול אנושי), כביכול הוקם סוג חדש של "חתונה" או "משפחה", האין כאן סטיה מדרך העולם הנורמלית?
ואם הם "גאים" בעבירתם זו, והם מתפארים בה בפרהסיה, היש סטיה חמורה מזו?
יתכן שהרב לוינשטיין הובן שלא כהוגן, והיה מי שהבין בטעות, כי דבריו נאמרו לא רק ביחס לחוטאים, אלא גם ביחס לאנשים בעלי נטיה לחטא המתגברים על יצרם. ואכן צריכה לבוא ואף באה הדגשה על מי מדובר.
אך לא פחות חמור מכך, הוא הטשטוש לצד שני.
הביטוי "יש צדיקים הומוסקסואלים", יכולה להתפרש בטעות, כביכול יש כאן קבלה לא רק של בעלי נטיה הנזהרים מן החטא, אלא גם של החוטאים בפועל, ואולי אף של הגאים בחטאם, ורוצים למסדו ולקבל מאיתנו הכרה ב"זכותם" לחטוא.
ואמנם הרב מדן הדגיש מפורשות, שכוונתו רק אלו אלו המצילים עצמם מן החטא, ואין שום מקום להתיר ולו במשהו את מה שאסרה תורה, אך מי שאינו קורא את מלא דבריו, ורואה רק את הכותרת, עלול להבין הבנה מוטעית, שגם בין החוטאים יש צדיקים.
גם על כך נאמר "חכמים, היזהרו בדבריכם".