ראש חודש אב חל השבוע ביום ששי שעבר. האבלות, לשיטות רבות, עברה לשלב נוסף, חמור יותר, מאשר שלשת השבועות. שיא האבלות (השנה) יהיה בעשירי באב, כשנצום יום שלם על חורבן הבית.
ננסה בהמשך לדברינו על פרשת פנחס לברר עוד יותר את המושג "בית" בכתוב.
לאחר משל כבשת הרש ופסק דינו של דוד המלך בנושא, פנה נתן הנביא אל דוד המלך בתוכחה ישירה:
"וַיֹּאמֶר נָתָן אֶל דָּוִד אַתָּה הָאִישׁ כֹּה אָמַר יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אָנֹכִי מְשַׁחְתִּיךָ לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל וְאָנֹכִי הִצַּלְתִּיךָ מִיַּד שָׁאוּל: וָאֶתְּנָה לְךָ אֶת בֵּית אֲדֹנֶיךָ וְאֶת נְשֵׁי אֲדֹנֶיךָ בְּחֵיקֶךָ וָאֶתְּנָה לְךָ אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה וְאִם מְעָט וְאֹסִפָה לְּךָ כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה"(שמואל ב י"ב ז-ח).
נחלקו חכמים בשאלה מה פירוש הביטוי בֵּית אֲדֹנֶיךָ.
הרד"ק במקום מפרש על פי שיטתו לעיל (שמו"ב פרק ט' פסוק ז) שהכוונה: "כמו שכתבנו, כי דוד זכה בנחלת שאול אחרי מות איש בשת", כיון שאיש בושת היה מורד במלכות. גם האברבנאל פירש כך.
לפי זה, בית פירושו בית אבנים. 'חורבן הבית' משמעו גם חורבן פיזי של המבנה המיוחד והמפואר שעמד בהר, במקום אשר יבחר ד'. אומנם, מצאנו גם בית במשמעות של 'אשה': "אמר רבי יוסי: מימי לא קריתי לאשתי אשתי ... אלא: לאשתי ביתי" (שבת דף קיח ע"ב).
לפירוש שכזה צריך להסביר, כי הביטוי: בְּחֵיקֶךָ מחובר לשני הדברים בֵּית אֲדֹנֶיךָ ו-נְשֵׁי אֲדֹנֶיךָ. כך משמע גם מהסוגיא בסנהדרין: "רבי יהודה אומר: נושא המלך אלמנתו של מלך, שכן מצינו בדוד שנשא אלמנתו של שאול, שנאמר ואתנה לך את בית אדניך ואת נשי אדניך בחיקך" (דף יח ע"א). החולקים על רבי יהודה (ולדעתם אסור גם למלך לשאת את אלמנתו של המלך הקודם) הסבירו: "תניא, אמרו לו לרבי יהודה: נשים הראויות לו מבית המלך. ומאי נינהו - מירב ומיכל" (שם, דף יט ע"ב).
(אומנם קשה על דעה זו כיצד ניתן למנות את מירב כאחת מנשותיו של דוד והרי היא רק נתקדשה לדוד ולא נשאה לו. וצ"ל שאולי גם בגלל זה נקטו חכמים בלשון 'הראויות' שמשמעותו מותרות גם אם זה לא מומש, לגבי מירב).
לפי זה נסביר, כי חורבן הבית פירושו - חורבן וירידת הרמה בקשר המיוחד שיש בין כנסת ישראל וקודשא בריך הוא. כפי שכבר הזכרנו "זכו שכינה בינהם", יכול להתפרש במובן הפרטי של כל איש ואישה שמקימים בית בקדושה ובטהרה.
הוא יכול להתפרש גם במובן הלאומי, כקשר בין הקב"ה וכלל ישראל. קשר זה מתואר בפרוטרוט במגילת שיר השירים, אותה קראנו בחג הפסח, חג הגאולה. תחתיה נקרא בתשעה באב, במגילת איכה, היא מגילת החורבן. שם כנסת ישראל מתוארת כאלמנה שאיבדה את בעל נעוריה.
כדאי במסגרת חשבון הנפש שעל כל יהודי ויהודיה לעשות, במיוחד בימים אלה - ב"שלשת השבועות", לזכור כי חורבן הבית הוא תוצאה של שנאת חינם, ההפוכה מ"וְאַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתִּיךְ עַל כֵּן מְשַׁכְתִּיךְ חָסֶד" (ירמיהו ל"א ב). כל פגיעה של יהודי ביהודי אחר, פוגעת בקשר בין כנסת ישראל וקודשא בריך הוא.
עוד נזכור דווקא בימים אלה, כי כל ניסיון להרוס את המבנה המיוחד והמקודש של המשפחה היהודית, איש ואשה הבונים יחד בניין עדי עד, עם ילדיהם, משמעותו חורבן הבית.
נמשיך לעודד הקמת בתים נאמנים בישראל ונזהר בלשוננו, בדברי הביקורת שלנו, להשתדל להרבות אור ואהבת חינם ולא, ח"ו, להרבות בשנאה בין אחים שהיא בהגדרה 'שנאת חינם".
מתוך העלון "חמדת הימים"