קמפיין חדש "מחליטים ב-50" הגיח לאוויר העולם, שמטרתו המוצהרת לדרוש מממשלת ישראל לערוך משאל עם על גורל שטחי יהודה ושומרון. לרגל שנת ה50 לכיבוש יהודה ושומרון במלחמת ששת הימים, יישאל הציבור: האם לספח שטחים אלו ולהחיל עליהם את החוק הישראלי או להיפרד מהם ולהקים על שטחים אלו מדינה פלסטינית?
מי עומד מאחורי היוזמה? ובכן על פי אתר החברה, מדובר ביוזמה אשר שותפים לה אזרחיות ואזרחים מכל חלקי החברה הישראלית.
אך התחקות אחר הדמויות שמאחורי היוזמה, מראה כי מדובר, איך לא, בארגון גג שמאגד תחתיו ארגוני שמאל קיצוני. הוגה הרעיון, לדברי העיתונאי בן כספית, הינו צלי רשף ממייסדי "שלום עכשיו". עקיבא אלדר כותב שהרוח החיה מאחורי היוזמה היא "שלום עכשיו".
ליוזמה הצטרפו ארגוני שמאל נוספים כגון "עתיד כחול לבן" שמטרתן לפנות את כל ההתנחלויות ולהקים עליהן מדינה פלסטינית. ביוזמה זו חברים אך ורק דמויות המשתייכים לשמאל כגון: אמילי מואטי ("עיר ללא גבולות"), דניאל בן סימון ("העבודה"), יולי תמיר ("העבודה") שאול אריאלי ("יוזמת ז'נבה"), ועוד.
יוזמי "בוחרים ב-50" קיבלו החלטה אסטרטגית להרחיק מהפרונט של היוזמה את ארגוני השמאל, כדי לטשטש את המטרה הסמויה מאחורי השאלה התמימה.
לכאורה היוזמה כשלעצמה היא יוזמה ניטרלית ולא מוטת אג'נדה על אף העמדות השמלאניות של חבריה. היוזמים רוצים לבדוק מה דעת רוב אזרחי ישראל על המצב בשטחים, ומבקשים מממשלות עתידיות לממש את דעת הרוב.
אך כל זאת הוא רק לכאורה. למעשה עמי איילון מראשי היוזמה, מבהיר שמטרת היוזמה היא הקמת מדינה פלסטינית על כלל שטחי יהודה ושומרון: "כל יום בו נמשכת אחיזתנו בשטחי יהודה ושומרון מקרב אותנו אל סופה של ישראל כמדינתו הדמוקרטית של העם היהודי".
"חלום השלום" הולך ומתמוסס לו. סקרים מראים כי קיימת נגיסה שהולכת ומעמיקה באמון הציבור בישראל באפשרות להגיע להסכם שלום עם הפלסטינים, ובאפשרות להקים מדינה פלסטינית שתשכון לצידה של מדינת העם היהודי. לדברי עקיבא אלדר, יוזמת "מחליטים בחמישים" באה על רקע מצוקה זו. היוזמה נועדה להחזיר לחיים את החלום המתוק של מזרח תיכון חדש, לאחר שכבר התפקח ממנו העם בישראל.
עד עתה דיברנו על הצד האפל והנסתר של היוזמה. נעבור כעת לדון על הכשלים בקונספט של היוזמה. נראה כי יוזמת משאל העם היא פעולת מלחציים שנועדה להכריח את ממשלת ישראל להיכנע לתכתיבים של "הרוב" הדמיוני.
השאלה עצמה מטעה. היוזמים יוצאים מנקודת הנחה לא מבוססת ולא מוכחת שאין כל אפשרות לשמר את המצב הקיים בשטחים ללא הגעה למצב של מדינה דו לאומית וסיום החלום הציוני. ממילא הם מציגים רק שתי אפשרויות במשאל העם: או סיפוח מיידי של כל שטחי יהודה ושומרון או היפרדות מיידית מכל השטחים.
אך במערכת הפוליטית, אף אחד לא מעלה על דעתו לספח מיידית את כל השטחים (למעט אולי משה פייגלין, שכידוע לא נבחר לכנסת), כך שהצגת האלטרנטיבה הבלעדית להיפרדות (או בשמה הפחות מכובס: גירוש רבע מיליון אזרחים יהודים מבתיהם) בדמות סיפוח מיידי של כל השטחים ואזרוח כל ערביי יו"ש, הוא מגמתי, מטעה ומוטה שמאל.
ההנחה כאילו המצב עכשיו הוא בלתי נסבל, ושני הפתרונות היחידים למצב זה הם או סיפוח מיידי או גירוש מיידי הם הצגה מעוותת ושקרית של המציאות. אנחנו זוכרים היטב כיצד אך לפני עשור השמאל הזהיר אותנו שוב ושוב שאנו נמצאים בפני שתי ברירות: או שנוותר על רמת הגולן או שנקרב את סופה של ישראל כמדינתו הדמוקרטית של העם היהודי. לשמחתנו, הציבור בישראל יותר חכם מיועצי אחיתופל שזועקים תדיר, הנה הפלא ופלא התגלה שישנה אפשרות שלישית: נשמור על הגולן ולא נקרב את סופה של ישראל כמדינתו הדמוקרטית של העם היהודי.
למעשה, באופן רשמי אף מפלגת העבודה מעולם לא התיימרה "להיפרד" מכל שטחי יהודה ושומרון, אלא עמדתה הרשמית היא פינוי התנחלויות מבודדות בלבד בתמורה לסיפוח מלא של גושי ההתנחלויות כדוגמת אריאל, מעלה אדומים וגוש עציון. לא זאת בלבד אלא שאפילו במפלגות השמאל אין קונצנזוס על פינוי גרגר אדמה כל שהוא ללא קבלת תמורה, אלא אך כחלק מהסכם שלום כולל.
נמצא אם כן שבמשאל העם "האובייקטיבי" העם ייאלץ לבחור אך ורק בין שתי אפשרויות או פייגלין או הרשימה הערבית המשותפת.
בסופו של יום, יש אבסורד בבקשה לקיים משאל עם על סוגיית היחס לשטחים. יוזמה זו מתעלמת מהעובדה שממשלות ישראל נבחרות במדינה באורח דמוקרטי כל מספר שנים, ובאופן עקבי אזרחי ישראל בוחרים פעם אחר פעם במפלגות אשר אינן דוגלות בהיפרדות משטחי יהודה ושומרון. עצם הדרישה לקיים משאל עם על נושא כזה, כאשר שאלה זו חוזרת ועולה מדי מערכת בחירות, יש בה ניסיון לייצר תחושה של עריצות מיעוט דיקטטורי ימני, על אף שמדובר במימוש רצון הבוחר.
הפתרון הנכון ליוזמה מסוכנת זו הוא תשובה בת שתי מילים: ניפגש בקלפי.