המונחים המנחים את חיינו
המונחים המנחים את חיינו

בראשית, בעת שמטבע הלשון הזה נכנס לחיינו, היו אלו לימודים של ארון הספרים היהודי. איזשהו מינימום- לפחות- ברובד הרוחני של עם ישראל, שראוי שישכון בלב התלמידים והתלמידות הגדלים במערכת החינוך.

תנ"ך, היסטוריה, מולדת וידיעת הארץ, ספרות, מחשבת ישראל, היו מעיינות מים חיים שמהם, ריוו ילדי ישראל את צימאונם הטבעי, שם התחברו לדורות הקודמים. עליהם גדלו עם אהבה וערגה לעם ולארץ ולתורה שלהם. אלא, שאז קמו פוליטיקאים שהחליטו שהלב הוא דווקא חוכמות חיצוניות. מתמטיקה ואנגלית נחשבו לבסיס לחיים. והמונח עבר דירה למחוזות אחרים לגמרי. רחמנא ליבא בעי, למדונו אבותינו. אנחנו, להייטק וטכנולוגיה שמנו פנינו, קבעו מנהיגינו.

מסתבר שהמונחים שאנו משתמשים בהם נקבעים מסיבות וטעמים שונים. ובודאי לא מצד האמת שבהם. אולי דווקא מהפן ההפוך. מעולם השקר. ונמשיך בהדגמות, המלמדות על הכלל:

כבר זמן רב המונח "טרנספר" נעלם משמי החברה הישראלית. במקומו אנו שומעים את המונח "טיהור אתני". ויש להודות ביושר שהטרנספר הוא הרבה יותר אנושי. הוא אינו מדבר על השמדה ואפילו לא פגיעה. הוא מתורגם  ל"העברה". עם התוספות הידועות של טרנספר מרצון או טרנספר בהסכמה. והנה, כמה שנאה וארס הופנו כלפיו. בעוד, שגירוש (של יהודים, כמובן) זכה לליטופי חיבה תקשורתיים ופוליטיים -  תחת הכותרת  "פינוי".  . אף שלא הייתה שום הסכמה. ולמעשה היה זה גירוש, ומאוד לא עדין.

אז נשוב לטיהור האתני. וקשה להבין כיצד כל כך הרבה אנשי ציבור, עיתונאים, ופוליטיקאים אינם בושים להשתמש בביטוי הזה כלפי בני אדם. האמירה הזאת משמעותה היא שסילוק אנשים מאדמתם, - ולא משנה לעניין זה אם הם נמצאים שם על פי החוק או בניגוד לו- הוא טיהור? אם ניתן לומר שיציאת היהודים מיהודה ושומרון היא טיהור אתני, האם ניתן לומר במקביל שהשארות גויים שם היא טומאה אתנית או זוהמה כלשהי? למה לא לומר באופן ישיר: ללא בני עם פלוני. זה נשמע יותר גזעני ממונחי המקווה והאמבטיה?

כיוצא בזה דרישת הערבים שיהודה ושומרון יישארו "נקיים מיהודים". לא רק שאנו יודעים שחבלי ארץ ללא יהודים פירושם שממה ופיגור סביבתי והתפתחותי. אלא שעצם השימוש במילים הללו מעיד על תפיסה פגומה באשר ליחס ליצורי אנוש. למה לא לדבר במונחים פשוטים ונכונים יותר. כמו "ללא יהודים" או אפילו "ללא ערבים".

ומעניין לעניין באותו עניין.

אלאור אזריה עומד לדין על שירה באויב בחברון. התקשורת התוקפת  מכנה אותו "החייל היורה". כלומר, בניגוד למה שחייל אמור לעשות- לצבוע את העצים, להתאמן, לטפח ילדי שוהים בלתי חוקיים בתל אביב,  הוא, שומו שמיים, ירה. מאין הוא לקח את החירות הזו? האומנם אי אפשר היה לתת לו כותרת אחרת? כמו: החייל אלאור? הנאשם בהריגה? וכיוצ"ב. והרי המציאות היא שחייל מגויס, מאומן ולומד כדי שיידע להשתמש בנשק שהופקד בידיו. אפשר לברר אם, למה וכיצד עשה את מה שעשה. אבל הכינוי שהדביקו בו, הוא כנראה בכוונת מכוון. מעין אצבע אזהרה המונפת כלפי אנשי הצבא. חייל שיורה זו חריגה.

ונסיים בשלט משונה שראיתי על בית מידות בירושלים: "יהודה ושומרון להשכרה"   נכתב שם במודעה רבתי. אוי, סליחה. יש לי בעיית ראייה הניזונה מהתרגום האוטומטי שלי לסביבה. מה שנכתב שם היה : שטחים להשכרה. ושטחים, כידוע, הם שם שאינו מעיד על עיסתו. וזה מבלבל מאוד. לחבלי ארץ מוגדרים יש שמות מוגדרים. שטחים הם אדמת פלחה במשקים, או מרחבים במבני תעשייה.