גֵּר וְתוֹשָׁב אָנֹכִי עִמָּכֶם
גֵּר וְתוֹשָׁב אָנֹכִי עִמָּכֶם

בפרשת חיי שרה, אנו קוראים בתורה שאברהם אבינו קנה את מערת המכפלה מעפרון החיתי בארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר.

רבים ראו במעשהו של אברהם אבינו כיוון דרך בגאולת הארץ: למרות שארץ ישראל ניתנה לאברהם אבינו מאת בורא עולם, הוא לא נמנע מלשלם עליה לעפרון. כך גם אנו, בניו, אע"פ שארץ ישראל מגיעה לנו מצד הדין, נוהגים אנו לפנים משורת הדין, וקונים את אדמותיה.

אמנם, יש לציין, שאברהם אבינו עשה זאת קודם שהארץ ניתנה לו בפועל.

הנה, במריבה בין רועי מקנה אברם לבין רועי מקנה לוט, מדגישה התורה "וַיְהִי רִיב בֵּין רֹעֵי מִקְנֵה אַבְרָם וּבֵין רֹעֵי מִקְנֵה לוֹט וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי אָז יֹשֵׁב בָּאָרֶץ". ומסביר רש"י מה היתה המריבה, ומדוע הפסוק מדגיש שבאותה השעה הכנעני והפריזי ישבו בארץ, וזה לשונו: "לפי שהיו רועיו של לוט רשעים, ומרעים בהמתם בשדות אחרים. ורועי אברם מוכיחים אותם על הגזל. והם אומרים נתנה הארץ לאברם, ולו אין יורש, ולוט יורשו, ואין זה גזל. והכתוב אומר  "והכנעני והפרזי אז יושב בארץ", ולא זכה בה  אברם עדיין." כלומר, הסיבה שרועי לוט נחשבים לגזלנים, תלויה בכך, שעדיין לא זכה אברהם אבינו בארץ. משמע, שמשעה שעם ישראל יורש את ארץ ישראל, אין בדבר גזל.

אך למרות שאברהם אבינו שילם לעפרון קודם שזכה בארץ בפועל, ואינו דומה הדבר לדידן שכבר ניתנה לנו הארץ מאת ה', עדיין רבים נהגו לשלם לערבים על האדמות שעיבדו, מפני דרכי שלום.

אך יחד עם זאת, יש לזכור היטב את מלא דברי אברהם אבינו כפי שמופיעים ברש"י בפרשתנו.

כותב רש"י על הפסוק "גֵּר וְתוֹשָׁב אָנֹכִי עִמָּכֶם-...ומדרש אגדה, אם תרצו הריני גר, ואם לאו אהיה תושב ואטלנה מן הדין, שאמר לי הקב"ה לזרעך אתן את  הארץ הזאת".

כלומר, כל נכונותו של אברהם אבינו לשלם על מערת המכפלה, בנויה על הסכמה של עפרון למכור אותה. ובמקרה כזה, אברהם אף התעקש לשלם ולא לקבלה במתנה. אך אילו עפרון החיתי היה מסרב ליתנה לאברהם, כותב רש"י, שאברהם אבינו היה לוקחה מן הדין, על סמך הפסוק "לזרעך אתן את הארץ הזאת".

תמיד יש לזכור, שאף אם משלמים לערבי על אדמה שרשומה על שמו, אין זו חובה מן הדין. כפי שכותב הרש"י הראשון בתורה, שהתשובה לטענת "ליסטים אתם" איננה ששילמנו וקנינו,  אלא שרבש"ע שברא את העולם נתן לנו את הארץ. ממילא, אם הערבי מוכן למכור את האדמה, אנו נכונים לנהוג לפנים משורת הדין ולשלם לו עליה. אך אם הוא מתעקש שהאדמה תישאר בבעלותו, אזי נאמר לו כדבריו של אברהם אבינו, כי אנו יכולים ליטלה מן הדין.

*

אנו עומדים כעת במאבק ציבורי מול טענת "קרקע פלסטינית פרטית". ההכרה בבעלות  ערבית פרטית על הקרקע, הביאה לחורבן מיגרון, בתי האולפנה, בית הכנסת בגבעת זאב, ועוד אין ספור מקומות שלא נבנו מחשש לפגיעה בבעלותו של הערבי על הקרקע. וכעת עמונה, נתיב האבות, תשעת הבתים בעופרה ומי יודע עוד כמה מקומות עומדים בסכנה מסיבה זו.

רבים מסתמכים על דברי הרב צבי יהודה זצ"ל, כבסיס עקרוני לעמדה שלא להתיישב על קרקע ערבית פרטית. הרצי"ה התבטא, שאין לנו מאבק עם מוסטפה ומוחמד, אלא עם האומה הערבית. כאמור, רבים מבינים את דבריו, שאין לנו רצון לפגוע בבעלותם הפרטית של מוסטפה ומוחמד, אלא לפעול למען ריבונות של עם ישראל על ארץ ישראל.

אך תמיד צריך לזכור, שדברי הרב צבי יהודה נאמרו כאשר מוסטפה ומוחמד באים כאנשים פרטיים, ומבקשים שנבנה את ישובינו בקרקעות הסמוכות ולא אלו שבבעלותם הפרטית. אך כאשר הם משתמשים בטענת "קרקע פרטית" לשם מאבק לאומי, כאשר המטרה איננה לקבל תשלום על אדמתם אלא הם רוצים להחריב ישוב יהודי, ובסופו של דבר יעדם המוצהר הינו לנשל את הריבונות של עם ישראל מחבלי מולדתנו, אזי "מוסטפה ומוחמד" אינם אנשים פרטיים, וקרקעותיהם אינם "פרטיות" אלא משמשות כנשק למאבק לאומי.

במקרה זה צריך לומר להם את דברי רש"י הנ"ל על הפסוק "גר ותושב אנוכי עמכם". אם אתם מוכנים למכור לנו את הקרקעות, כך שנבנה את ארצנו, אנו מוכנים לפנים משורת הדין אף לשלם לכם. אך אם אתם רוצים להשאיר את אדמת הארץ בידכם, וקל וחומר אם מטרתכם למנוע את אחיזתנו בארצנו, הרי שניטול את קרקעותיכם מן הדין, שנאמר "לזרעך נתתי את הארץ הזאת".

*

ממשלת ישראל הבינה זאת בהקמת אין ספור קיבוצים, מושבים ושכונות, שנבנו באדמותיהם של כפרים ערבים. היא אף הפקיעה אדמות פרטיות של ערבים כדי לבנות את כרמיאל, נצרת עילית והרבה מצפים נוספים. אמנם מאז ראשית ההתיישבות בארץ  עסקו רבים ברכישת אדמות. והרב קוק אף תמך בכך מדין "דרכי שלום".

אך מעולם לא היה זה מתוך הכרה אמיתית בבעלות הערבית על הקרקעות, אלא מתוך העדפה לרשת את הארץ בדרך של שלום. ואכן, אילו דרך השלום-דרך הקנייה נדחית, מצוות ירושת הארץ מתקיימת בדרכים אחרות.

ממשלת ישראל עשתה זאת בגליל ובנגב, בשפלה ובמישור החוף. השאלה היא, האם אנו המתנחלים מסוגלים לתבוע מן הממשלה לנהוג כך גם ביש"ע.