הלחץ והעצבים שמידי פעם מאפיינים את תקופת הניקיונות לפסח, סותרים את תחושת החירות וצובעים את החג בצבעים כהים ועצובים. פעמים שהעבודה המאומצת לפני החג מחלישה את הגוף וצוברת חסכים בשעות שינה, עד שבליל התקדש החג, עקרת הבית מוצאת עצמה מותשת, חסרת חדווה וכח.

אף שחמץ אין כאן, החמצה גדולה יש כאן. ניקיון הבית וההתקרבות לחג החירות ראויים להיעשות מתוך רעננות ושמחה, שמחה ההולכת וגוברת עם ההתקרבות לחג. וכשם שאמרו חכמינו על התפילה, שטוב מעט בכוונה מהרבה שלא בכוונה, יש לנו לומר על הניקיונות לחג, "טוב מעט בשמחה, מהרבה שלא בשמחה." וכמובן הדברים אמורים ביחס לניקיונות שנהגו להדר בהם נשות ישראל, מעבר לשורת הדין.

אך מהו תוכן השמחה הטמונה בניקיונות לפסח? נתבונן בשני חגים מופלאים, סוכות ופסח.

בסוכות מצווה עלינו להיפרד מהבית לשבעה ימים, ובפסח מצווה עלינו להתנזר מהחמץ לשבעה ימים. הבית מסמל את מבצרו של האדם – המקום המספק לאדם יציבות וביטחון. החמץ מסמל את התענוג של החיים – זה שמעבר לצרכי הקיום הבסיסיים.

בסוכות, אנו מצווים להיפרד מהבית, מבצרו של האדם - ולחסות בצל כנפיו יתברך. אנו נדרשים לעמוד ולהכריז כלפי שמיא 'אנו שמים מבטחנו בך, וחוסים בצילא דמהימנותא'. מדרגה זו לא נתבעת מאתנו באמצע השנה, אלא לאחר ימי התשובה והמלכת השם. לאחר ההתקרבות אל ד', המלכתו עלינו וההיטהרות לפניו, אנו מתרוממים למצוות חג הסוכות, בה אנו מביעים את חפצנו בקרבתו.

בפסח, אנו מצווים להיפרד מהחמץ והשאור שבעיסה, המסמלים את תענוגות החיים. בכל השנה אין אנו פורשים מתענוגות, שהרי אין בהם איסור. אך פעם בשנה נדרש הבירור הנוקב, שהתענוגים אינם מטרת חיינו, ובעצם אנו יכולים לוותר עליהם כליל. האמירה שאיננו משועבדים לחמץ היא האמירה של החירות, המאירה בחג הפסח.

אך נשאלת השאלה, מניין לנו הכוחות להתרומם לחירות זו, ולהתנתק מתענוגות שכל השנה אנו מתקשים לוותר עליהם ?

התשובה היא שהחיפוש והרדיפה אחר התענוגות, לא נובעים אלא מתוך עצבות. כאשר האדם עצוב הוא נעשה עייף וחלש, ומחפש אחר תנחומים ותענוגים שישמחו את נפשו. אך השמחה נוסכת כוחות חדשים ורעננים, שמחת הפורים הכוללת את שמחתנו בהשגחת ד' עלינו, השמחה שמהפכת ארור לברוך, היא מקור הכח שממנו אנו באים לחירות חג הפסח. משנכנס אדר מרבין בשמחה, וממשיכים להרבות בה עד חג הפסח.

הניקיונות וההכנות לחג החירות, מבטאים את גבורת החיים ורעננותם, את היכולת להיפרד מתענוגות החמץ והשאור, ולשמוח בעצם חיינו ועבודתנו לפניו ית'. ואני קרבת אלוקים לי טוב.