מכירים את הרגע בו אתם קולטים שהגעתם לצומת משמעותית בחיים שלכם? זה השלב בו קול עולה מהמציאות וקורה לכם לצאת למסע.
כשיוצאים למסע אף פעם לא יודעים איך הוא יסתיים. קשה לדעת אפילו איך הוא יתחיל. רגשות של פחד ודאגה מהעתיד מציפים את הלב אבל השכל מבין שצריך לצאת לדרך. החלק הטכני של המסע הוא קל באופן יחסי לעובדה שהולכים אל הלא-נודע.
ככל שיש לך כרגע יותר דברים ביד כך קשה יותר לצאת למסע ולאבד אותם. יש לך חברה, מעמד, מוסדות חינוך, הרגלים, סידורים טכניים ועוד דברים רבים במקום בו אתה נמצא ואת כולם אתה תאבד ברגע שהחלטת לצאת. מי אמר שבסוף המסע יהיה יותר טוב? מי אמר שלא אפול בדרך?
אברהם אבינו, מייסד האומה, מי שחי עד היום בתוכנו ואנחנו חיים לאורו – הוא יצא למסע. בפעם הראשונה שבה השם יתברך פונה לאברהם הוא מצווה אותו לצאת למסע. הקדוש ברוך הוא לא מסתיר ממנו את העובדה שזה יהיה קשה. הוא איננו מנסה להעלים את הקשיים שיש בעזיבת מקום הולדתו, "לך לך מארצך, ממולדתך ומבית אביך".
המענה לכל החששות נמצא במילה "לך". רש"י, הגדול שבענקים, מסביר את המשמעות של הפסוק "שאודיע טבעך בעולם". בחוץ לארץ אתה לעולם לא תצליח לבטא את הטבע האמיתי שלך אך בארץ ישראל הטבע האברהמי יפרוץ החוצה לעולם כולו. המסע אליו אברהם הוא יוצא הוא מסע לעצמו, מסע בו הוא מגלה מי הוא באמת.
גם אנחנו כאומה הולכים במסע הארוך לציון. יצאנו ממרוקו, תימן, פולין, אנגליה, פרס והודו למסע ארוך שעדיין לא נגמר אל עבר ארץ הקודש. אף אחד לא הבטיח שהכל יעבור חלק ולא יהיו לנו קשיים בדרך. היו הרבה נפילות כואבות לאורך הדרך ועוד יהיו. היופי במסע המדהים הזה הוא שאנחנו מגלים את עצמנו, חושפים את העוצמה המדהימה שחבויה בלב של כולנו.
בשביל העוצמה הרוחנית הגדולה של העם הזה שווה לצצאת לדרך.
בהצלחה במסע!