בית המשפט העליון כבש את מדינת ישראל. התקשורת הישראלית בגדה בתפקידה להיות כלב השמירה של הדמוקרטיה בהסתרה ובסיוע לכיבוש מדינת ישראל על ידי בית המשפט העליון. זאת האמת והיא חייבת להיאמר ברורות: בית המשפט העליון הפסיק, תחת אהרן ברק, לעסוק ב"עשיית צדק".
מחולל ההפיכה לכיבוש מדינת ישראל, הינו נשיא בית המשפט העליון לשעבר, אהרן ברק. הוא לא הסתיר את ההפיכה, ואף הכריז עליה ברורות, בשנת 1992, כשפירסם מאמרו בשם "המהפיכה החוקתית: זכויות יסוד מוגנות". זו ההפיכה הראשונה, שנעשתה, בלי שהציבור יידע עליה. התקשורת הישראלית, יחד עם היועצים המשפטיים לממשלה ולכנסת, הסתירו אותה מהעם היהודי ומהציבור הישראלי.
הסתרת ההפיכה השלטונית, נעשתה תוך גיבוי מלא של האוניברסיטאות הישראליות כולן, במיוחד של החוגים למדעי המדינה, הרוח והחברה. האמת היא, שבית המשפט העליון פוגע מזה שנים רבות בזכויות היסוד ובכבוד האדם וחירותו, של מגורשי גוש קטיף, של יהודים בעלי רכוש בחברון, של תושבי שכונות דרומיות בתל אביב, של בעלי מרכולים ושומרי שבת בתל אביב, של מאות עצורים מינהליים יהודים ללא משפט, של תושבי מגרון, של תושבי עמונה, של תושבי בית אל, של תושבי נתיב האבות ובעוד מיעוטים יקרים, שלא היתה להם הזכות ליהנות מהגנתו או מ"חמלתו" של בית המשפט העליון.
כאשר החוק הסמיך מחוקקים ומנהיגים נבחרי ציבור, להפעיל שיקול דעת בנושא נתון, הרי שיקול הדעת הוא שלהם, ושלהם בלבד. לביהמ"ש אין סמכות להחליט ששיקול דעתו עדיף על שיקול דעתו של נושא המשרה שנבחר לכך.
ביהמ"ש העליון, ובעקבותיו גם בתי משפט נמוכים, מרשים לעצמם להחליט ללא סמכות וללא הצדקה, מה צריך להיות שיקול דעתו של נושא המשרה האחראי לכך. אין כל הוכחה לכך ששיקול דעתו של בית המשפט בנושא מסוים טובה יותר, "מידתית" יותר או צודקת יותר. מה שכן ברור הוא שזוהי השתלטות בלתי חוקית ומסכנת חיים בפעולות הממשלה, הצבא וזרועות הביטחון.
יהודים הם אמנם רוב בישראל, אך הם מיעוט קטן באזור עוין. בתוך המדינה ובסביבתה, יש מיעוט גדול המשתייך לאומה הערבית, שהיא הרוב הגדול באזור. פסקי הדין של בית משפט העליון, אינם משפטיים אלא פוליטיים ומשתייכים לאותם בני המיעוט הקולני והכוחני, המתעלמים מכך שאנו מדינה דמוקרטית יחידה במזרח התיכון המתגוננת נגד אויבים אכזריים, רוצחים ופעילי טרור, שונאי העם היהודי והמדינה היהודית. אסור לנו להתאבד ולאבד את האמצעים החיוניים להגנתנו, שרידותנו, לצורך קיום שליחותנו הייחודית כעם התנ"ך והתלמוד, הלב היהודי בקרב אומות העולם.
ללא סמכות וללא התחשבות ברשויות השלטון האחרות, המציא אהרן ברק, שכבש עם ביהמ"ש העליון את מדינת ישראל, את העקרונות של ההפיכה השלטונית: 1. הכל שפיט. 2. הפרשנות התכליתית של החוק. 3. מתחם הסבירות והמידתיות.
על פי עקרונות אלה קבע אהרן ברק כי ביהמ"ש העליון כי הוא בעל הסמכות לפסול או לאשר כל פעילות ממשלתית או צבאית וביטחונית. לפיכך, אזרחי מדינת ישראל, נדע כי החירות נגזלה מאתנו. יש כאן שלטון כיבוש, היוצר אשליה של חירות, בשיתוף פעולה עם התקשורת הישראלית, האוניברסיטאות, אישים בצמרת המשטרה והצבא, שיודעים את האמת לאמיתה.
בית המשפט העליון ביצע הפיכה שלטונית, והוא מנהל את המדינה, על פי המודל של דיקטטורה נאורה, אבסולוטיזם נאור או שלטון אליטה אריסטוקרטית. יש לנו כאן ממשלת צללים, עם ראש או ראשת ממשלה בדמות נשיא/ת בית המשפט העליון, ועם שרי צללים שהם שופטים, הסבורים שחברי הכנסת וממשלת ישראל אינם ראויים לחוקק חוקים ולמשול.
בג"צ מסתמך על חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, כדי להצדיק פסילת חוקי הכנסת, בטענה שהם מפרים זכויות אזרחיות או שאינם "מידתיים". כיום ביהמ"ש העליון יוצא מתוך הנחה שהוא רשאי לפסול כל חוק שאינו "מידתי". חוק יסוד כבוד האדם וחירותו אינו ראוי להיקרא חוק. החוק כולל 12 סעיפים הכוללים רשימת זכויות שונות שהמחוקק "מעניק" לנתיניו.
הצהרות כאלו ודומות להן מצויות בחוקותיהן של רוב המדינות הטוטליטריות בעולם. הצהרות בדבר שמירה על חירויות הפרט וזכויות האזרח מצויות במצעיהן של רוב המפלגות בישראל. חירויות הפרט וזכויות האדם נשמרו בישראל גם לפני חקיקת החוק ולא היה בכך כל חידוש.
החוק אינו מעשי ואינו בר ביצוע מאחר שחסרות בו הגדרות ברורות מה בדיוק כלול בזכויות המנויות בו, מה מהווה הפרה של החוק ומה עונשו של המפר את החוק. אילו היו הגדרות כאלה בחוק, סביר להניח שבג"צ היה מנוע מלדון בנושאים שנויים במחלוקת ולא היה פוגע בחירותם, בקניינם ובכבודם של עשרות אלפי אנשים שאינם יכולים להגן על עצמם מפגיעת בית המשפט.
החוק התקבל בכנסת בצורה בלתי ראויה לחוק יסוד שיש לו השלכות מרחיקות לכת. החוק התקבל בכנסת בצורה שאפשר להגדירה כמחטף מושחת. בהצבעה על החוק השתתפו 53 חברי כנסת, פחות ממחצית חברי הכנסת. החוק התקבל ברוב של 11 חכי"ם בלבד (32 מול 21) במחטף לילי חפוז.
האם 11 חברי כנסת ראויים לקבוע חוקה למדינת היהודים? האם על סמך חוק שהתקבל ברוב של 11 חברי כנסת רשאי ביהמ"ש העליון לקבוע שהוא "מוסמך" לבטל חוקים של בית המחוקקים? התוצאה המעשית היחידה של החוק היא מתן אפשרות לביהמ"ש העליון לפרש את הוראות החוק כראות עיניו ולהשתמש בו כמכשיר לניהול המדינה. לפיכך, יש להשעות את תוקפו של החוק עד להכנת תקנות המגדירות במדויק את מהותה והיקפה של כל זכות ואת גבולות סמכויותיו ביהמ"ש בפרשנות החוק. מינוי שופטים והעברתם מתפקידם ייעשה על ידי הכנסת. הכנסת היא הגוף היחיד המוסמך לחוקק חוקים, לשנותם או לבטלם. בימ"ש לא ידון בנושאים פוליטיים או הנתונים במחלוקת ציבורית.
שופטי ביהמ"ש העליון אינם אחראים מכל בחינה שהיא לתוצאות המעשיות של פסיקותיהם. הם לא נבחרו על ידי הציבור, הם אינם מוסרים דו"ח לציבור, ולציבור אין כל אפשרות להעבירם מתפקידם. בג"צ אינו אחראי לעלות הכספית הנגרמת כתוצאה מהחלטותיו; הוא אינו אחראי לנזק החברתי, דמוגרפי, כספי או חברתי הנגרם ע"י החלטותיו.
לעומת זאת, חברי כנסת וחברי ממשלה שאינם מתפקדים בהתאם לציפיות הציבור נתונים לביקורת ויש אפשרות להעבירם מתפקידם. את שופטי ביהמ"ש אין אפשרות מעשית להעביר מתפקידם. כדי למזער את הנזק שעלול להיגרם ע"י החלטות בלתי סבירות, סמכויות ביהמ"ש צריכות להיות מוגדרות בצורה ברורה, פרטנית ומוגבלות לנושאים שאינם פוליטיים ושאינם שנויים במחלוקת ציבורית.
הקצב המואץ של "ביטול" חוקי הכנסת ע"י בית המשפט העליון חושף לתודעת הציבור את המציאות המסוכנת שביהמ"ש העליון הוא הריבון החוקי במדינה במקום הכנסת. זה נס שמדינת ישראל חיה וקיימת, למרות הפיכה זו. בית המשפט לא הוסמך להיות ממשלת צללים, או לכפות אידיאולוגיה שמאלנית רדיקלית על העם והמדינה. יש להשיב את ההכרעה בנושאים ערכיים ונושאים שנויים במחלוקת לנציגי הציבור הנבחרים ולהשתחרר משלטון הכיבוש של בית המשפט העליון.