בתחילת שנות האלפיים שטף גל טרור פלסטיני את ישראל. מאות אזרחים נהרגו או נפצעו קשה. בשנים אלו שקד שירות הביטחון הכללי על הגברת גיוס הסייענים מקרב הפלסטינים שיסייעו לישראל למגר את הטרור.
הסייענים פעלו למעננו ביום ובלילה, מסרו לישראל מידע על פיגועי טרור מתוכננים, על מתכנני טרור ואף מסרו מידע על מיקומים של ראשי זרועות טרור ופצצות מתקתקות וסייעו בחיסולם. אין ספק כי רבים מאתנו חבים את חייהם לסייענים אלו שמנעו דם ודמעות, מוות ושכול מרחובותינו.
בה בעת, הרשות הפלסטינית – אשר התחייבה בהסכמי אוסלו לסייע לישראל במיגור הטרור – יצאה במצוד נרחב אחר הסייענים. מאות פלסטינים – גברים, נשים וילדים – נכלאו בחשד לשיתוף פעולה עם ישראל ונחקרו במרתפי הרשות הפלסטינית. חלקם הוצאו להורג ללא משפט – בירייה או בתלייה בכיכר העיר – אחרים עונו בעינויים קשים שהותירו בהם נכויות פיזיות ונפשיות קשות.
כך למשל לילה (שם בדוי), המיוצגת על ידי משרדנו יחד עם עשרות סייענים אחרים, משתייכת למשפחה שיוחס לה חיסולו של ראאד אל-כרמי בכיר בגדודי חללי אל-אקצה ומראשי התנזים. אל-כרמי היה שותף לרצח ישראלים רבים, ותכנן פיגועי-ענק אשר נמנעו עם חיסולו בינואר 2002.
בעלה של לילה נרצח על ידי הרשות הפלסטינית כמה שנים קודם לכן באשמת שיתוף פעולה עם ישראל. בעקבות חיסולו של אל-כרמי, נעצרו בנה ובתה של לילה ועונו קשות תוך האשמתם בסיוע לחיסול אל-כרמי. הבן שרד ארבעה ימים בצינוק עם מעט מים ללא כל אוכל.
הוא הוכה במוטות ברזל, נתלה כשראשו למטה וכובו עליו סיגריות בוערות. הבת – ילדה בשנות העשרה לחייה – עונתה ונאנסה במשך ארבעה ימים. לאחר מכן חוסלה בירייה. לילה נקראה ליטול את גופת בתה במו ידיה, גופה הרוויה בסימני אלימות לכל אורכה. נאסר על לילה לקיים טקס לוייה.
באותם ימים נכלאה אף אחותה של לילה – אם לשבעה ילדים. לאחר מספר ימי עינויים הושלכה גופתה אל הרחוב כשקליע בראשה. בעוד לילה מבכה את יקיריה נעצרה אף היא לחקירה ועונתה קשות, בין היתר נעקרה לה עין.
בה בעת הגיעו אנשי הרשות הפלסטינית לבית לילה ולבית אחותה והעלו אותם באש. בסך הכל, לילה – איוב בגרסה הנשית – איבדה את בעלה, אחותה ובתה, היא ובנה נותרו גלמודים ובעלי מום ובית משפחתה נשרף. 'הנה הלילה ההוא יהי גלמוד', אמר איוב.
זהו סיפור אחד על אישה אחת, שכל עולמה חרב עליה בשל עמידת משפחתה שכם אל שכם עם לוחמי ישראל במלחמתם בטרור הרצחני. כמוה יש מאות ששרדו את התופת ועשרות שלא שרדו.
בשנת 2002, במסגרת מבצע חומת מגן, כבשה ישראל את הערים הפלסטיניות ופתחה את שערי בתי הכלא לרווחה. הסייענים הכלואים נסו אל החופש, אל ישראל. עשרות מהם – לילה וחבריה האמיצים שהצליחו להתגבר על הפחד – הגישו תביעת נזיקין בישראל נגד הרשות הפלסטינית.
לפני כשנה, בפסק דין תקדימי, פסק השופט דרורי כי יש לישראל סמכות שיפוט בתביעה של סייענים כנגד הרשות הפלסטינית. במסגרת פסק דין זה קבע בית המשפט כי הרשות הפלסטינית חטפה, כלאה ועינתה חמישים ושניים פלסטינים שנחשדו בשיתוף פעולה עם ישראל וכי היא נושאת באחריות לנזקיהם.
לפני שבוע, צעד בית המשפט צעד נוסף והורה לרשות הפלסטינית לשלם ללילה ולחבריה באופן מידי שלושה עשר מיליון ש"ח – כפיצויים מידיים בגין שלילת החופש שלהם. פסק הדין הסופי שיינתן בסוף ההליך צפוי לעמוד על מאות מיליוני ש"ח ויכלול פיצויים בשל הכאב והסבל שנלוו לעינויים, בשל הנכויות שהוטלו בהם, בשל הפסדי ההשתכרות, נזקי הרכוש, פיצויים עונשיים ועוד. הרשות השופטת עמלה על עשיית הצדק.
הרשות המחוקקת אף היא פועלת לעשיית צדק עם הסייענים. במסגרת זו נחקקו שני חוקים שעשויים לסייע לסייענים לגבות את הפיצויים מהרשות הפלסטינית. על פי חוק משנת 1994, רשאי שר האוצר לקזז מכספי המסים של הרשות הפלסטינית חוב שהיא חייבת לישראל או לאדם בישראל, בכלל זה כספי פיצויים.
על פי חוק נוסף שנחקק בימים האחרונים, ישראל תקזז מכספי המסים המועברים לרשות הפלסטינית סכום השווה לסכום המשולם כמשכורת למחבלים. נראה כי אף חקיקה זו עשויה להקל לממש פסקי דין נגד הרשות הפלסטינית על ידי גבייה מהכספים המוקפאים שיצטברו.
ואולם, הרשות המבצעת – ממשלת ישראל – מפנה לסייענים עורף פעם אחר פעם. כך למשל לפני כשנה, סירב שר האוצר לפניית משרדנו לקזז מכספי המסים של הרשות הפלסטינית – העומדים על סך תשע מאות מיליוני שקלים בכל חודש – על מנת לממן חצי מיליון ש"ח שפסק בית המשפט לסייענים כהוצאות משפט לשלב הביניים.
רק לאחר שמשרדנו זימן פקידי ממשלה בכירים לחקירה בהוצאה לפועל ולאחר שניתנה הסכמה מפורשת של הרשות הפלסטינית לקיזוז, קוזזו הכספים. הייתה זו הפעם הראשונה בה השתמש שר האוצר בסמכותו לקיזוז כספי הרשות הפלסטינית והעברתם לנפגעי טרור – במקרה זה, הסייענים אותם מייצג משרדנו. גם את חוק קיזוז כספי מחבלים שנחקק לאחרונה ניסתה הממשלה ליירט, ללא הצלחה, על ידי הוספת סעיף הקובע כי הקבינט יהיה רשאי להחליט שלא ליישם את החוק מסיבות של ביטחון לאומי ויחסי חוץ.
ממשלת ישראל על זרועות הביצוע שלה, היא זו שביקשה את עזרת הסייענים כאשר היינו זקוקים להם. בשל עזרתם זו ניזוקו הסייענים בגופם ובנפשם. עכשיו הם זקוקים כי ממשלת ישראל תסייע להם לגבות את כספי הפיצויים שנועדו לאפשר להם להשתקם מנזקיהם. הפניית העורף של ממשלת ישראל אינה מוסרית, ואף פוגעת בביטחון המדינה בכך שהיא משדרת לסייענים הפועלים למעננו כעת בעומק השטח כי לא נעמוד לצדם כאשר הם יצטרכו סיוע.
'האדם הוא חבל המתוח בין חיה ועל-אדם – חבל על פני תהום', אמר פרידריך ניטשה. הרשות הפלסטינית כבר נפלה אל הצד החייתי של התהום. ממשלת ישראל עדיין יכולה לבחור האם להתנהג אל אוהביה כחיה או כעל-אדם.