ארגוני הלהט"ב טוענים שהנטייה ההפוכה קיימת באלו המתמודדים איתה מעת לידתם.
לדבריהם, התכונה הזו קיימת באחד הגנים בדי.אן.אי של בעלי הנטייה (למרות שעד כה לא נתגלה גן כזה), והיא טבועה באופיו של הנמשך אחריה באופן מובהק ומוחלט. לדעתם, ישנו אחוז מסוים באוכלוסיה (קרוב לחמישה עשר אחוזים!) שהנטייה הזו קיימת בו מבלי שהוא בחר בה, מיעוטם יוצאים מה"ארון", וחלקם הגדול שומרים עליה בסוד וחיים בכאב.
אם נקבל כהנחת יסוד את התזה שמציגים ארגוני הלהט"בים, משמעות הדברים שבכל הדורות היו אחוזים ניכרים מהאוכלוסייה שסבלו מנטייה זו, אלא שחוסר הקבלה החברתית גרם להם להסתיר אותה. רק בשנים האחרונות, עקב ההתעוררות הציבורית סביב העניין, וההכרה החברתית שישנם גם אנשים שונים בעלי זכויות, גרם לגילוי של מה שהיה קיים באנושות תמיד.
אני מעריך, שרבים מהקוראים מכירים מצעירותם כמה נערים שהיו בעלי נטיות כאלו. אותם נערים לא הכריזו על כך בראש כל חוצות, אך מסיבות שונות הדברים נתגלו, והקורא יודע על פלוני ואולי גם אלמוני מחבריו, שכאשר הם היו נערים היו להם נטיות מסוג זה.
סביר להניח, שעליהם מצטרפים עוד רבים שהיו להם נטיות דומות, שאיש אינו יודע על כך. הם נשמרו מעבירה (או אפילו נכשלו בה, אך שמרו עליה בסוד), וכך הם הסתובבו בתוכנו מבלי שנדע מול מה הם מתמודדים.
מה היה בהמשך חייהם של בעלי הנטיות? האם הם הצליחו לחיות חיים "נורמלים"? לישא אישה? להקים משפחה? להוליד ילדים?
המציאות מורה שכן.
יבדוק כל אחד כיצד המשיכו חייו של אלו שהוא הכיר בנערותו, יוסיף עליהם את כל אלו שמעולם הוא לא ידע שיש להם נטיות הפוכות (חמישה עשר אחוזים מהאוכלוסייה, כבר כתבנו), ויראה שרובם המוחלט ב"ה נשאו נשים, הקימו משפחה, ויש להם צאצאים לתפארת.
מסקנת הדברים,
שבכל הדורות, אותם אלו שהתמודדו עם נטיות הפוכות, למדו להתגבר על הקשיים, ולהמשיך את חייהם, מבלי שיאבדו את כל עולמם.
אדייק בדברי,
ודאי שהיתה התמודדות מול היצר הרע, וההתמודדות היתה קשה ומייגעת, והיו אף כאלו שנכשלו בה.
אך בעת שאדם הגיע לגיל שבו הוא בונה את ביתו, גם אלו שהתמודדו עם יצר הרע בוער והפוך, הצליחו להסתדר. הם התגברו על הקשיים, נשאו נשים, הולידו ילדים, והקימו חיי משפחה.
לא אתכחש מלומר, שאולי היו גם כאלו שלא הסתדרו. מן הסתם היו כאלו שנרתעו מלישא אישה, סביר שהיו גם כאלו שלקח זמן עד שהצליחו לחיות עם נשותיהם חיי אישות, ואולי היו אף כאלו שלא הצליחו כלל. אך ביחס לכלל אוכלוסיית בעלי הנטיות, הכשלונות היו מועטים, וההצלחות היו מרובות לאין שיעור. (נזכור, לדבריהם, חמישה עשר אחוזים מהאוכלוסייה הם בעליה נטיות. מתוכם אולי אחוז או שניים נישואיהם נכשלו בכלל סיבה זו.)
מאז שבאה התנועה הלהט"בית לעולם, הם הצליחו "לשכנע" את בעלי הנטיות להכריז על עצמם ככאלו, ובכך לחסום בפניהם את התודעה ואת הדרך לחתונה נורמלית. כלומר, עבור רוב רובם של בעלי הנטיות, אירגוני הלהט"ב הרסו את החיים ואת המשכיות הדורות הבאים.
אירגוני הלהט"ב העבירו את הדיון למקום אחר לגמרי. אם עד בואם לעולם השאלה המרכזית של בעל הנטיה היתה כיצד לא להילכד ברשותו של היצר, כיום השאלה שהוא מתחבט בה היא האם אני בכלל יכול להתחתן.
כאשר אירגוני הלהט"בים העבירו את השאלה למקום הזה, הם הביאו אסון על בעלי הנטיות. אם קודם לכן בעל הנטייה יכל לחיות חיים מאושרים ובמקביל להתמודד עם היצר, הרי שכעת הוא איבד את הדבר המרכזי שבחיי האדם – נשיאת אישה והקמת בית.
אכן, ארגוני הלהט"בים לא הטיבו עם בעלי הנטיות ההפוכות, ולא דאגו להם לזכויות. אדרבא, הם הטביעו אותם בקשיים, החדירו בהם את התודעה כי הדרך לחיי משפחה מאושרים חסומה בפניהם, והובילו אותם לאבדון.
אני בטוח, שמיד נראה כאן תגובות, שאינני מכיר כלל את המציאות. ומה שאני מדבר שבעלי נטיות יכולים להתחתן כפי שהיה כל הדורות, מדובר בבעלי נטיה "קלה", אך אלו שיש להם נטיה הפוכה "קשה", באמת אינם מסוגלים לישא אישה כלל.
אשיב על כך, שטענה זו בדיוק מוכיח את צדקתו של המאמר שלי. בעבר כמעט כל בעלי הנטיות ההפוכות הבינו שנטייתם זו אינה צריכה "לתקוע להם את החיים". כאמור, בהחלט הם נזקקו להתמודד מול היצר, אך לא נמנעו מהקמת בית הכולל אישה ובנים. כעת ארגוני הלהט"ב שכנעו את כל מי שיש לו נטייה קלה, שנטייתו קשה ביותר, ואין לו שום יכולת לחיות חיים רגילים ומאושרים.
זה הנזק הגדול שהביאו ארגוני הלהט"ב על בעלי הנטיות. הם גרמו להם להאמין, שבאמת אין להם דרך אחרת אלא לשקוע בחטא. הם שכנעו כל בעל נטייה קלה, לחוש בעמקי נשמתו שנטיותו היא חמורה ביותר, ואין שום פתח מילוט ממנה. הם מרחיקים את בעלי הנטיות מהאושר הטמון בנשיאת אישה והבאת ילדים לעולם, ומובילים אותם לחיים חסרי מוצא.
דרך עבודתם של העצמת הנטייה, מביאה אסון על בעלי הנטיות. בעיקבותם, בעל נטיה קלה מרגיש שזה מרכז עולמו. בכך הם מובלים קבוצת אוכלוסיה שיש לה התמודדות ויכלה להתגבר עליה, אל חיים של אובדן דרך.