בְּשִׁגָּעוֹן וּבְעִוָּרוֹן וּבְתִמְהוֹן לֵבָב
בְּשִׁגָּעוֹן וּבְעִוָּרוֹן וּבְתִמְהוֹן לֵבָב

גם פרשת השבוע הקרובה, וגם הימים הנוראים הקרבים ובאים, מפגישים אותנו עם מושג החוזר על עצמו כמה פעמים- 'תִמְהוֹן לֵבָב'.

בפרשת השבוע, בעיצומם של דברי התוכחה שקשה כל כך לשמוע אותם, תאמר לנו התורה עוד תוכחה וקללה קשה-

  'יַכְּכָה ה' בְּשִׁגָּעוֹן וּבְעִוָּרוֹן וּבְתִמְהוֹן לֵבָב'.

בימים הנוראים כאשר נכה על החזה ונתוודה על החטא, נעשה זאת על חטאים שפירושם  ברור לנו, ורבים מאיתנו נכשלים בהם- על חטא שחטאנו לפניך בזלזול הורים ומורים..בגזל..בלשון הרע..וכדו', אבל מה הוא בעצם החטא של – 'על חטא שחטאנו לפניך בתמהון לבב' ? מה בעצם עשינו ?

אונקלוס מפרש את המילים 'בְּשִׁגָּעוֹן וּבְעִוָּרוֹן וּבְתִמְהוֹן לֵבָב' באופן הבא- 'יִמְחִנָךְ יְיָ בְּטַפְשׁוּתָא וּבְסַמְיוּתָא וּבְשַׁעֲמָמוּת לִבָּא'. לפי זה שיגעון שווה לטיפשות, ותמהון לבב פירושו שיעמום הלב.

רש"י יאמר על המילים 'בתִמְהוֹן לֵבָב'- 'אוטם הלב'.

כנראה שלא בכדי צירפה התורה את שלושת הדברים הללו - 'בְּשִׁגָּעוֹן וּבְעִוָּרוֹן וּבְתִמְהוֹן לֵבָב' למשפט אחד ולקללה אחת.

אלו הם בדיוק המאפיינים של הרעות החולות בעידן המודרני ושל תקופת 'הפוסט'.

אין אמיתות ברורות. אין קוים אדומים. לא ברורה האבחנה בין טוב לרגע, בין חכמה לטיפשות, בין צדק לרשעות, בין אור לחושך. העידן המודרני קידש את הספק לכתחילה, מפקפק בכל דבר, ויצר חברת אנשים הלוקים במחלה הזאת של 'בְּשִׁגָּעוֹן וּבְעִוָּרוֹן וּבְתִמְהוֹן לֵבָב', גם לפי פירוש אונקלוס וגם לפי פירוש רש"י.

אין לך דבר מסוכן יותר מהשילוב הקטלני של טיפשות, אטימות הלב , שיגעון ועיוורון , שילוב שתוצאתו הסופית והמוצר המוגמר שלו הוא אדם וחברה הסובלים מתמהון לבב. הסימפתום למחלה הוא ששום דבר לא ברור, שום דבר לא מוחלט, שום דבר לא קדוש. הכל יחסי, הכל שפיט, הכל נזיל, הכל לגיטימי.

זה דבר שמכים עליו 'על חטא'. תמהון לבב זה עונש וקללה.

התורה מצפה מבן אדם, שבשלב הבוגר של חייו, לאחר גיל ההתבגרות ועיצוב האישיות, ידע וישכיל לעצב את עולמו, לגבש השקפת עולם ברורה ודרך בחיים, שיהיה פיקח וערכי, שידע להבחין בין טפל לעיקר, בין זמני לנצחי, בין קודש לחול. ידע לזהות תהליכים, ללמוד מהניסיון, להציב גבולות, ולהיות אדם שאמיתות החיים נהירות לו, שיודע מנין הוא בא ולאן הוא הולך ומה תכלית האדם בעולמו, שליבו לא אטום אלא קשוב ורגיש, ושיודע להבחין בין אמת לשקר, ולא סובל מעיוורון ,משיגעון ומתמהון לבב שיוצרים לו בחייו ובנפשו עולם מבולבל של ספק ותוהו, עולם ללא ראשית וללא תכלית, ללא אמת וללא דרך.

בעולם של היצף תקשורתי, של ריבוי ערוצים וחלל אוויר מלא מלל , להג ולעג, של פוליטיקלי קורקט עטוף בצביעות, של תרבויות המסירות כל חסם וגדר בדרך לאנרכיה תרבותית וערכית, בעולם שכזה קשה לשמור על קור רוח אמוני, על יציבות ערכית, ועל קדושה יהודית. בעולם שכזה קל מאד להתדרדר למקום של 'בְּשִׁגָּעוֹן וּבְעִוָּרוֹן וּבְתִמְהוֹן לֵבָב', לאבד כיוון, להידבק בנגיף הטלת הספקות, ולהתבלבל בניווט ובכיוון של החיים.

מניעת הקללה והתפשטות החיידק הטורף הזה של 'בְּשִׁגָּעוֹן וּבְעִוָּרוֹן וּבְתִמְהוֹן לֵבָב' יכולה להיעשות רק על ידי הדבקות היהודית ההיסטורית והקלאסית:" ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום'. זה המרשם לחיות יהודית, זו הדרך למניעת התפשטות המחלה, כך ניתן לחיות חיי אמת ,בוודאות אמונית, ובשמחה יהודית גם כשמסביב העולם לוקה 'בְּשִׁגָּעוֹן וּבְעִוָּרוֹן וּבְתִמְהוֹן לֵבָב' .

המאמר יפורסם בעלון שבתון