מגילות גבורה
מגילות גבורה

מ"ה שנים עברו מאז מלחמת יום הכיפורים. הסדירים שנלחמו אז מתחילים לצאת בימים אלו לגימלאות, ואנשי המילואים – חלקם כבר בבתי אבות.

ועדיין זיכרונות המלחמה הנוראית הזאת, הקשה, מלאת ההוד, שהצליחה למָצות את הטוב שבעם, את אחוות הלוחמים ואת מסירות הנפש, ולגלות את שלהבת המסורת היהודית הזורמת גם בעומק ליבם של מרבית אחינו שאינם שומרי מצוות, בוערים בקרבם של רבים מהלוחמים של אז.

שני ספרים קטנים יצאו לאור בימים אלו, שמציגים תמונות 'מיקרו' – מהלך קרבות של חטיבה אחת באחד, ורשמים על מלחמותיו של גדוד אחד בשני. אחרי המגילות שכתב ד"ר חגִי בן ארצי על ימי החשמונאים ועל ראשית הציונות ועל ימי מלחמת ששת הימים ועוד, החליט להנציח פעם נוספת (נוסף לספר המיוחד 'מכתבים לטליה') את חברו וחברותתו דב אינדיג הי"ד, בספרון 'מגילת הגבורה במלחמת יום הכיפורים' המתאר את הקרבות של חטיבת הטנקים 679.

החטיבה הצליחה בעז"ה, למרות נתוני פתיחה נחותים (מחסור קשה בציוד ובאימונים, בסיס חדש בשלבי הקמה, מח"ט חדש שלא הספיק להכיר לא את המפקדים ולא את הלוחמים ועוד), לבצע בהצלחה את כל משימותיה. במהלך מוצאי יום כיפור היא עלתה על הזחלים ממחנה 'יפתח' שמדרום לראש פינה במהירות בלתי צפויה דרך גשר בנות יעקב, ועצרה בגופה את ההתקפה הסורית על בסיס האוגדה בנאפח ואת הניסיונות הסוריים לפרוץ למרכז הגולן ומשם לגלוש ח"ו לעמקי הגליל, אמנם במחיר כבד של נפגעים רבים, בהם עשרות הרוגים, בתוכם דב ז"ל. זו הייתה אחת הפעמים הראשונות שקבוצה גדולה של בני ישיבות הסדר הייתה חלק מלוחמי הקו הראשון, ולחימתם והתנהגותם היו למופת.

את כל זה מספר המחבר בלשון גבוהה, בחלוקה לפסוקים, בצירוף מפות ותרשימים וציון הסיעתא דשמיא שנראתה בעליל פעמים רבות, כמו למשל טעות של מפקד האוגדה רפול ששלח את רוב טנקי החטיבה לגיזרת קוניטרה במקום למחנה נאפח הקורֵס, טעות שהצילה אותם מכניסה למארב סורי קטלני שחיכה להם, וגם גרמה להם להסב לסורים אבידות כבדות כאשר הטנקים של החטיבה יצרו איתם מגע אש באיחור של כמה שעות - אבל מכיוון שהם לא ציפו לו כלל.

החוברת מתארת באופן מרגש את עוז הרוח וחברות הנפש וערכי הנצח של הלוחמים בכלל וה'ביינישים' בפרט, ואת איכותם האנושית והצבאית והערכית של המפקדים בכל הרמות. לספר צורפה הקדמה נוגעת ללב של הרב חיים סבתו, ראש ישיבת 'ברכת משה' במעלה אדומים ומחבר הספר 'תיאום כוונות', שהיה גם הוא בין הלוחמים בקרבות אלו.

השני הוא חוברת בשם 'שיעור כללי לחיים' שכתב שלום וסרטיל, איש עסקים בן תורה בוגר ישיבת ההסדר בשעלבים, כהשלָמה לספר שיצא לאור לפני כמה שנים בשם 'חצי הדרך לקהיר', ובו תיאור קרבות גדוד 106 של חטיבה 164 בסיני ובמערב התעלה במהלך מלחמת יום כיפור ואחריה. הכל בספר נכון ומדויק, אבל חסר היה הפן האישי יותר של הלוחמים, הרגשות שמאחורי האנשים, ובעיקר האווירה והרוח שסבבו את ההסדרניקים שהיוו חלק משמעותי מהגדוד.

כמו דב אינדיג שהוא הגיבור הנסתר בספר של בן ארצי – גם אצל וסרטיל קיים גיבור כזה, חברו וחברותתו משה כהן הי"ד שלמד איתו ולחם עמו, והיה מההרוגים האחרונים של הגדוד. אין בחוברת הזו תיאור שיטתי של קרבות הגדוד, את זה עושה הספר 'חצי הדרך לקהיר', אבל יש בו תיאור מרגש עד דמעות של נערים בני ישיבה שיוצאים לקרב מתוך בית המדרש, כשהם נושאים את שם ה' ברמה בדיבוק אמיתי עם שאר חבריהם למלחמה, לניצחון, לדם וגם לדמעות.

יזכור אלוקים ביום הכיפורים הזה את נשמותיהם של ההרוגים במלחמה ההיא, ויעמדו לנו זכויותיהם – של המתים וגם של החיים שמסרו נפשם על קדושת השם.