ה' מסיני בא
ה' מסיני בא

בפרשת "וזאת הברכה" אותה קראנו בשמחת תורה, פותח משה את ברכתו לשבטים במילים: "ה' מסיני בא". מה צורר ראה בכך? הוא עומד עתה כארבעים שנה אחר מעמד הר סיני. רוב האנשים שנכחו בו כבר אינם, כפי  הנזכר: דברים פרק ב : (טז) וַיְהִ֨י כַאֲשֶׁר־תַּ֜מּוּ כָּל־אַנְשֵׁ֧י הַמִּלְחָמָ֛ה לָמ֖וּת מִקֶּ֥רֶב הָעָֽם.

את החשש שמקור התורה יישכח, כבר ביטא משה קודם בלשון אזהרה יחיד ומיוחד:  דברים פרק ד (ט) רַ֡ק הִשָּׁ֣מֶר לְךָ֩ וּשְׁמֹ֨ר נַפְשְׁךָ֜ מְאֹ֗ד פֶּן־תִּשְׁכַּ֨ח אֶת־הַדְּבָרִ֜ים אֲשֶׁר־רָא֣וּ עֵינֶ֗יךָ וּפֶן־יָס֙וּרוּ֙ מִלְּבָ֣בְךָ֔ כֹּ֖ל יְמֵ֣י חַיֶּ֑יךָ וְהוֹדַעְתָּ֥ם לְבָנֶ֖יךָ וְלִבְנֵ֥י בָנֶֽיךָ:  (י) י֗וֹם אֲשֶׁ֨ר עָמַ֜דְתָּ לִפְנֵ֨י יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶיךָ֘ בְּחֹרֵב֒.. עתה הוא שוב רואה לנכון להזכיר שהתורה נתנה מאת השם ולא ממנו, משה עצמו. כשם שהזהיר קודם, ביחס לאוצרות העושר :  וְאָמַרְתָּ֖ בִּלְבָבֶ֑ךָ כֹּחִי֙ וְעֹ֣צֶם יָדִ֔י עָ֥שָׂה לִ֖י אֶת־הַחַ֥יִל הַזֶּֽה:  (יח) וְזָֽכַרְתָּ֙ אֶת־יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֔יךָ כִּ֣י ה֗וּא הַנֹּתֵ֥ן לְךָ֛ כֹּ֖חַ לַעֲשׂ֣וֹת חָ֑יִל    דברים פרק ח - כן יש להזהיר ביחס לאוצרות החכמה והמוסר לבל ייחס אותם העם לעצמו. חששו של משה נראה היום בברור, כאשר אנשים נחשבים ובעלי השפעה מביעים זאת במפורש.

כך למשל התבטאה אישיות אקדמית מוערכת, שהעם היהודי הוא שהעניק לעולם את יום המנוחה השבועי, דבר שלא היה בשום עם קודם.

יש לצרף לכך דבר נוסף. החוק הראשון אשר בא להגן על בעלי חיים מהתעללות, נחקק בבריטניה רק במאה השמונה עשרה!. בעלי החיים היו נתונים לניצול אכזרי בדרכים שונות, ללא כל מחאה. שלושת אלפים שנה קודם לכן, נכתב בתורת ישראל "לא תחסום שור בדישו". כמו כן נאמר בה , "ושור או שה, אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד" כמו כן נכתב בה: "לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו". דורות רבים לפני עמים אחרים ניתנו ליהודים חוקים להגנת בעלי החיים.

העבדות הייתה קימת בעולם עוד בטרם נתנה התורה. אולם, היחס לעבד בתורה, הוא דבר שלא נמצא כדוגמתו בשום אומה ולשון. היחס לעבד ברומא היה כאל חפץ. מותר היה להטיל בו מום ואף להרגו, או לשולחו לזירה מול אריות. בארצות הברית בה נהגה עבדות עד לפני כמאה וחמישים שנה, מותר היה ונהוג היה לקטוע אצבעות רגליים לעבד שנהג להימלט. לא נשמע בשום עם כדבר המצווה בתורה,   שהמפיל שן של עבד, או כל איבר אחר, חייב להוציאו לחפשי!

אך לא זו בלבד. העבדים ששוחררו בארצות הברית, עדיין היו נתונים לאפליה בחסות החוק! זאת  גם במדינות שהתנגדו לעבדות. חרף העובדה שהיו נוצרים כלבנים!

על פי תורת ישראל, העבד הנוכרי ששוחרר, הפך יהודי לכל דבר, היה מותר לשאת אישה ישראלית ואף היה כשר לעדות. על פי המסופר במשנה, היה מקרה שבו קדשו את החודש בהסתמך גם על עדותו של כזה.

ההתעללות בבעלי חיים ובעבדים נעשתה תחת הנהגתה של הנצרות "דת החמלה". למעלה מזה . באנגליה ובצרפת עד המהפכה, בוצעו הוצאות להורג באופן האכזרי ביותר. אנשים בושלו במים ונצרבו בשמן רותח. כל זה בעוד הנצרות שולטת בכיפה.

לעומת זאת הורו חכמי היהודים, כי הצו של ו"אהבת לרעך כמוך" כולל גם את הנידונים למוות, שיש לבחור עבורם את אופן המיתה הנוח שאפשר.

ישנם רבים בקרב ה"אינטלקטואלים" אשר רעיון ה"עם הנבחר" מגונה בעיניהם כהתנשאות. אולם רעיון זה מחנך את האדם לענווה ולמחויבות. לעומת זאת השוללים אותו, מייחסים לעמם את המצאת יום

המנוחה השבועי, את המצאת היחס החומל על בעלי החיים ועל העבדים, ואת אימוצן של עוד  נורמות מוסריות שלא נודע כדוגמתן בקרב העמים. והלוא השקפה זו מביאה לידי גאווה והתנשאות "שוביניסטית" הרבה יותר מאשר אמונת העם אשר נבחר להיות מחויב יותר מכל עם אחר.

לכן  משה בבואו לברך את העם, מזכיר להם את מתן התורה מאת השם, לבל ירום לבבם לא רק למראה רכושם אלא גם לנוכח גודל אוצרם הרוחני והמוסרי.