ידועים ומפורסמים דברי רש"י בפירושו על הפסוק הראשון בתורה, שבהם הוא כותב מעין "הקדמה" לתורה:
"אמר רבי יצחק: לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מ"החודש הזה לכם", שהיא מצווה ראשונה שנצטוו בה ישראל. ומה טעם פתח בבראשית? משום "כוח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים". שאם יאמרו אומות העולם לישראל: לסטים אתם, שכבשתם ארצות שבעה גויים, הם אומרים להם: כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה, ונתנה לאשר ישר בעיניו. ברצונו נתנה להם, וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו".
על דברי רש"י אלו התבססו רבים וטובים בקביעת זכותנו על הארץ. הנה, רש"י כתב כאן את היסוד לכל: זכותו של רבש"ע שברא את העולם, לקבוע איזו ארץ תהיה שייכת לאיזה עם. וריבונו של עולם אכן קבע! קבע שארץ ישראל שייכת לעם ישראל. ממילא, אם מאשימים אותנו כי גזלנו את הארץ מן הכנענים, הרי תשובתנו כי אלוקים נתן לנו את הארץ.
אבל, האמת היא, שאין צורך בדברי רש"י לשם כך. הן פסוקים ערוכים הם בתורה עצמה.
בפעם הראשונה בה פונה הקב"ה לאברהם אבינו הוא מצווה אותו ללכת אל הארץ: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ" (בראשית י"ב, א'). ומייד כאשר מגיע אברהם אבינו לארץ, נאמר לו: "לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת" (בראשית י"ב,ז).
שוב, כאשר לוט נפרד ממנו, נגלה אליו ה' ואומר לו: "כִּי אֶת-כָּל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-אַתָּה רֹאֶה לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ עַד-עוֹלָם" (בראשית י"ג,ט"ו).
בברית בין הבתרים הדבר חוזר ומתבסס: "בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת ה' אֶת אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר, לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת, מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת" (בראשית ט"ו,י"ח).
בברית המילה נאמר: "וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֵת כָּל-אֶרֶץ כְּנַעַן לַאֲחֻזַּת עוֹלָם" (בראשית י"ז,ח').
כשעל כל האמור יש דגש ברור: "כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע" (בראשית כ"א,י"ב), ועל כן "לֹא יִירַשׁ בֶּן-הָאָמָה הַזֹּאת עִם בְּנִי עִם יִצְחָק" (שם פסוק י'). כאשר ליצחק עצמו נאמר: "כִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל וַהֲקִמֹתִי אֶת הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיךָ" (בראשית כ"ו, ג').
מבניו של יצחק, ברכה זו הונחלה ליעקב בלבד: "וְיִתֶּן-לְךָ אֶת בִּרְכַּת אַבְרָהָם לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ לְרִשְׁתְּךָ אֶת-אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֲשֶׁר-נָתַן אֱלֹקִים לְאַבְרָהָם" (בראשית כ"ח,ד').
מיד אח"כ נגלה האלוקים אל יעקב בחלום הלילה, ושם הוא מבטיח לו: "הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ" (בראשית כ"ח,י"ג).
ושוב נגלה ה' ליעקב בבואו מפדן ארם ומבטיח לו: "וְאֶת-הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לְאַבְרָהָם וּלְיִצְחָק לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֶתֵּן אֶת-הָאָרֶץ" (בראשית ל"ה,י"ב).
ועוד רבות בפסוקים, הן בהבטחת הארץ לאבות ולזרעם, והן בציווי על ירושת הארץ לבנים: "כִּי אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן לָבֹא לָרֶשֶׁת אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֵיכֶם נֹתֵן לָכֶם וִירִשְׁתֶּם אֹתָהּ וִישַׁבְתֶּם בָּהּ" (דברים י"א,ל"א).
הבעלות על הארץ מצד בורא עולם ברורה: "וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת-הָאָרֶץ וִישַׁבְתֶּם-בָּהּ, כִּי לָכֶם נָתַתִּי אֶת-הָאָרֶץ לָרֶשֶׁת אֹתָהּ" (במדבר ל"ג,נ"ג).
וגם גבולותיה ברורים: "כָּל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר תִּדְרֹךְ כַּף רַגְלְכֶם בּוֹ לָכֶם יִהְיֶה. מִן הַמִּדְבָּר וְהַלְּבָנוֹן מִן הַנָּהָר נְהַר פְּרָת וְעַד הַיָּם הָאַחֲרוֹן יִהְיֶה גְּבֻלְכֶם" (דברים י"א,כ"ד).
היוצא מפסוקים כה רבים בתורה עצמה, כי אין אנו זקוקים לרש"י הראשון בתורה כדי להוכיח את זכותנו על הארץ. כאמור, זה כתוב אין ספור פעמים בתורה עצמה. לא לשם כך כתב רש"י את דבריו.
אם כן, מה בכל זאת למדים אנו מרש"י?
לשם כך צריך להתבונן ברש"י היטב.
על איזו שאלה בא רש"י לענות?
רש"י לא בא להשיב על השאלה מניין שארץ ישראל שלנו.
רש"י מתייחס כאן לשאלה אחרת: מדוע התורה האריכה בכל חומש בראשית, ובכרבע מחומש שמות? הן המצוות שנצטוו ישראל מתחילות רק מ"החודש הזה לכם"!
ועל כך משיב רש"י, שהתורה האריכה בכל זה, כדי שנדע לעמוד על זכותנו בארץ ישראל.
כלומר, כותב לנו רש"י כאן, שהתורה האריכה בחומש ורבע – ארבע עשרה וחצי פרשיות – אלף שמונה מאות ושמונה עשר פסוקים – בשביל ארץ ישראל.
בוא וראה כמה חשובה היא ארץ ישראל בשביל הקב"ה!
כמה גופי תורה לא נכתבו אלא ברמיזה, ונלמדו מאות יתירה או גזירה שוה, ואילו עניינה של ארץ ישראל מוזכר בהרחבה יתירה.
כבר בתורה עצמה אנו רואים את החשיבות העצומה של ארץ ישראל. שהרי שהתורה חוזרת על עניינה של ארץ ישראל אין ספור פעמים. מוסיף ומחדש לנו רש"י בדיבורו הראשון לתורה, שגם מה שלא בהכרח נראה כקשור לארץ ישראל - כל חומש בראשית, ועוד שתיים וחצי פרשיות מחומש שמות, נועדו בשביל שנדע לעמוד על זכותנו על הארץ. אם עומדים אנו מול מציאות, בה אומות העולם מנסות לגזול מאיתנו את ארצנו, ומעמידות את כל אמצעי הלחץ שלהם על כף המאזניים, הרי שארבע עשרה וחצי פרשיות בתורה עומדות בכף שניה, ומחזקות אותנו שלא נעזבנה בידם.
כל חומש בראשית וכרבע מחומש שמות נועדו למטרה הזו: לשמור על ארץ ישראל.