יותר מהכוח המוגבל שהפעיל צה"ל כלפי חמאס בסבב הלחימה האחרון, היה זה ציר ההסברה הלקוי מאד שהפיל את רוחו של עם ישראל.
את מצב הרוח הזה שיקפו הסקרים שפורסמו בכלי התקשורת. רוב עם ישראל משוכנע שחמאס הוא המנצח בסיבוב האחרון. כמובן שזה בזכות האפקט השלילי של הפסקת אש מבחירה ולא מתחנונים של האויב.
ממשלת ישראל חייבת לתת תשובות כיצד אף דובר רשמי אחד לא נעמד מול המצלמות והסביר לאן אנו הולכים ומה התכנית המדינית-ביטחונית של מדינת ישראל מול המלחמה בעזה.
יותר מאותן 500 רקטות וטילים ששוגרו לעבר מדינת ישראל שפגעו בבנייני מגורים, פצעו עשרות ואף הרגו אדם, היה זה ציר ההסברה הישראלי שכלל לא היה קיים ופגע במעמדה של ממשלת ישראל ובעומד בראשה באופן ישיר.
האיש היחיד שניסה למלא את החלל ההסברתי החסר היה דובר צה"ל רונן מנליס. מנליס הוא לא גורם מדיני או ממשלתי, הוא חלק מהזרוע הביצועית-צבאית של ממשלת ישראל שדי במקרה אף פתח חשבון טוויטר אישי לפני שבועות ספורים.
ברשת החברתית הזו יש חשיבות רבה לפרסונליות. אמנם יש גם ציוצים של ארגונים או גופים גדולים אבל התשתית של טוויטר בנויה על פנייה ישירה של דמויות אמיתיות (יש גם פייקים) לעוקבים על ידי ציוצים אישיים.
מנליס הוא אדם שאמור לחיות את המדיה החדשה וגם את זו המסורתית יום-יום. הוא מפעיל (כנראה שלא הוא בעצמו) את חשבון הטוויטר של צה"ל הרשמי בעברית עם 135 אלף עוקבים. בנוסף לחשבון בעברית, לצה"ל יש גם חשבונות טוויטר בצרפתית, ספרדית וחשבון באנגלית עם קרוב למיליון (!) עוקבים.
לא ברור אם כן מדוע מנליס החליט לפתוח חשבון טוויטר אישי שמחזיק בסה"כ כ-4200 עוקבים, אם לצה"ל הגדול יש חשבון שגם ככה מעביר מסרים בתפוצה רחבה יותר.
תוך כדי הקרבות השבוע צייץ מנליס בחשבונו האישי שני ציוצים שהדגישו יותר מכל את החוסר בדובר ממשלתי או מדיני שיעמוד מול האזרחים וייתן הסברים. הראשון נגע בנושא פגיעה באזרחים: "חמאס מוביל את הרצועה לחורבן וירגיש בשעות הקרובות את עוצמת התגובה של צה״ל. עד כה תקפנו מגוון רחב של יעדים. חוליות משגרי ירי תמ״ס, מתחמים צבאיים ועמדות תצפית. הניסיון לפגוע באזרחים- לא מקובל עלינו ונמשיך להגיב בעוצמה".
טעות ראשונה. מי שאמור להגיד את המסר הזה הוא לא צה"ל, אלא דמות מדינית-ממשלתית ישראלית. חשוב לזכור: הממשלה היא האחראית להפעיל את הזרוע הצבאית שלה – "צה"ל", על מנת למנוע פגיעה באזרחים ולשמור על ביטחונם.
ציוץ שנוי במחלוקת נוסף שצייץ השבוע מנליס מחשבונו האישי היה זה: "אני שומע שורת ציוצים והצהרות שמקורם בבונקרים ברצועה. אני מציע להם להתחיל לחשוב על ציוץ שמסביר לתושבי עזה לאיזה אסון הם מובילים אותם. תושבי ישראל איתנים וצה"ל נחוש, עלינו ציוצים פחדנים לא עושים רושם". שוב, את המסר שתושבי ישראל חזקים ושהצבא שלהם נחוש לא אמור דובר צה"ל למסור אלא גורם מממשלת ישראל.
מי שלא חי את הרשתות החברתיות לא יכול להבחין בהבדל בין המסרים של צה"ל בעברית לאלה באנגלית. בעברית הצבא משדר נחישות ורוח קרב. באנגלית בדיוק ההפך. הדבר הבעייתי באמת במלחמת ההסברה הישראלית השבוע לא היה חשבון הטוויטר של מנליס עצמו, אלא דווקא חשבון הטוויטר של דובר צה"ל בשפה האנגלית.
היינו מצפים שמיליון עוקבים יקבלו את המסר שמדינת ישראל חזקה וחסונה, שצה"ל הוא הצבא החזק במזרח התיכון, שאין דבר שלא יכול לו.
אז למה אם כן הצבא החזק במזרח התיכון מעלה לחשבון הטוויטר שלו וידאו (כמעט גרפי אבל מטושטש) של ישראלית שביתה נפגע מפגיעת טיל עם הטקסט: "וידאו של מסייע ראשון שהגיע לבית שספג פגיעת טיל של חמאס" (ולא מדובר בחייל שהגיע, כן?). הוא אולי מנסה להראות לעולם – "תראו כמה אכזריים בחמאס", אבל הוא בהחלט לא מראה את החוזק של הצבא. כמה חבל.
וידאו נוסף שפרסם השבוע דובר צה''ל באנגלית מראה הפצצות של חמאס שפגעו באוטובוס, ברכב, במאפייה ובבתים. הוא נחתם במשפט- "הטרוריסטים מכוונים לאזרחים, ישראל מכוונת לטרור".
הבעיה המובנית של ההסברה הישראלית הבינלאומית נחלקת לשניים: 1. היא משדרת חולשה של העורף. כאילו הציבור הישראלי שבוי בידי הטרור. הרעיון הוא ברור- להראות לעולם שאתה לא התוקפן אלא המותקף המסכן שלא עשה כלום אבל חייב להגיב כדי לעצור את ההתקפות. 2. היא לא אמורה להיות בידי צה"ל.
תפקידו של דובר צה"ל השתנה בשנים האחרונות. אם בעשרות השנים של צה"ל, הדובר הצבאי היה אחראי על ההסברה הצה"לית לעם ישראל, הרי שבשנים האחרונות הוא תפס פיקוד גם על ההסברה כלפי חוץ. השאלה היא אחת – האם לממשלת ישראל זה נכון שיהיה גורם צבאי שיהיה אחראי על ההסברה לעולם? התשובה - לא.