במחנה המעצר הסיבירי אליו נלקח המשפיע ר' מענדל פוטרפאס, לא היו כמובן סידורים ומחזורים. בימות השנה האסירים עוד זכרו בדרך כלל את התפילה היומיומית בעל פה, אבל כשהגיעו הימים הנוראים, בהם מרבים בתפילות ופיוטים, לצערם הרב לא זכרו הכל. כך נותרו במחנה בימים הנוראים ללא טלית, מחזור, מניין ושופר, וניסו לדלות מזכרונם קטעים מתפילות היום, ככל שעלה בידם.
ברגעים כאלה, אם מצליחים להזכר בקטע מהתפילה, מייקרים אותו ומנסים להתעמק במשמעות כל מילה. כשהגיע ר' מענדל לפיוט "וכל מאמינים", נפל בלבו לרגע הרהור: האמנם? האם כל אותם בולשביקים, יבסקים, קומוניסטים ואתיאיסטים שאני שומע ורואה לידי, וגם סובל מהם קשות מדי יום ביומו, הרומסים בשחצנות את כל הקדוש והיקר לעם ישראל ולא נראית עליהם טיפת שייכות ליהדות, הלועגים לכל דבר שריח אמונה נודף ממנו, האם אפשר לומר שכל אלה אכן מאמינים? האומנם "וכל מאמינים"? אבל ר' מענדל נזכר מיד את שלמד - קושיה על האמונה באה מצד הטומאה. כך למרות הסתירה לכאורה בין מה שראו עיניו לבין מה שנאמר בתפילה, הוא הבהיר לעצמו: אם כך כתוב בסידור, בוודאי שכך הדבר - וכל מאמינים!
עבר לו יום הכיפורים וחלפו עוד כמה לילות, עד אשר פנה ר' מענדל לישון על הדרגש העלוב במחנה. לפתע שם לב כי ברנש גדול ממדים ובעל חזות מאיימת מביט בו במבט נוקב, והחל לצעוד לעברו. ר' מענדל נבהל, הרי לחיי אדם אין משמעות רבה במחנה, מי יודע מה הוא רוצה לעולל לו. "אתה יהודי?" שאל הברנש בקול מחוספס. משהשיב ר' מענדל תשובה חיובית, אמר האיש: "גם אני יהודי. אתה יודע, אני צמתי ביום הכיפורים! לא ידעתי מתי הוא חל ואפילו לא חשבתי על זה, אבל שמעתי את אחד האסירים לוחש לחברו, למרות הסיכון הגדול, 'מחר יום הכיפורים'. כששמעתי נזכרתי ביום הקדוש, והחלטתי שהפעם, דווקא כאן במחנה, אני אצום ביום הכיפורים! עשיתי את עצמי חולה, ובגלל החזות שלי אף אחד לא חשד בי כלל שאני יהודי, וכך שכבתי כאן כל היום".
ר' מענדל זכה לראות במו עיניו - אם גם הטיפוס הזה, האחרון שניתן היה לחשוב על פי חיצוניותו שקרוב הוא לאמונה, גם הוא מאמין, בוודאי שהדבר נכון ומדוייק. אין כאן כל ספק - כולם מאמינים!
בפרשה אותה אנו קוראים השבת פותחת התורה את החומש בו נמסרו דיני הקורבנות במילים: "ויקרא אל משה". רש"י מבאר שהשימוש במילה "ויקרא" הוא לשון חיבה, הקדוש ברוך הוא מפנה קריאה של חיבה אל משה רבינו, ומבואר בעניין זה בהרחבה רבות בתורת החסידות. ידוע, שבכל יהודי יש ניצוץ מנשמת משה רבינו, וכך מובן שקריאת החיבה של הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו, מופנת לכל יהודי ויהודי, אותו הוא מלמד את סדר ה"קרבנות" - סדר ההתקרבות של האדם אל הבורא. מהחיבה העצמותית והבלתי תלויה אותה רוחש הקדוש ברוך הוא לכל יהודי, עלינו ללמוד עד כמה צריך לאהוב כל יהודי וללמד עליו זכות, וגם אם יש צורך לעורר אותו, יש לעשות זאת במלא האהבה, החיבה, הכבוד והחשיבות.
בהקדמה לחג הפורים שחל השבוע, אנו נקרא בתורה גם את פרשת זכור, בה מצווה אותנו ה' לזכור את אשר עשה עמלק ולעולם לא לשכוח. למה דווקא את עמלק מכל האויבים? כי לאחר הניסים הגדולים שנעשו לישראל ביציאת מצרים ובמתן תורה, בזמן שכולם ראו את אור ה' בגלוי, הוא פעל בקור, ניסה לקרר את ההתלהבות, להכניס ספקות באמונת בני ישראל. אבל אנחנו זוכרים: באמונה של יהודי לא נוגעים.
קריאת פרשת "זכור" היא מצווה מהתורה וישנה חשיבות מיוחדת שכל אחד, אנשים, נשים וטף יגיעו לבית הכנסת לשמוע אותה יחד. בית חב"ד קרן אור בהונגריה, כמו בתי הכנסת ברחבי העולם, פתוח לכולם ומזמין אתכם להצטרף מחר בבוקר לשמיעת פרשת "זכור".
שבת שלום ומבורך
הרב שמואל רסקין
בית חב״ד קרן אור בודפשט