מי חייב לשלם על נזק של שיכור?
מי חייב לשלם על נזק של שיכור?

שאלה: אדם השתכר במסיבת פורים, ובמהלך המסיבה הוא שבר את משקפיו של חברו, האם השובר חייב לשלם?

תשובה: המזיק חייב לשלם. נדגיש, המזיק לא צריך לשלם לחבר שווי משקפיים חדשות, אלא המזיק צריך לשלם את שווי המשקפיים כפי שהיו בעת השבירה.

נימוקים: האדם אחראי על ההשלכות והתוצאות של מעשיו ופעולותיו. אין שום פטור גורף למזיק בגלל שמחת הפורים כפי שנוכיח לקמן. אל לו לאדם להביא את עצמו למצב של שכרות בו הוא לא שולט על מעשיו, וכדברי הרמב"ם (הלכות יום טוב פרק ו הלכה כ): "שהשכרות והשחוק הרבה וקלות הראש - אינה שמחה אלא הוללות וסכלות, ולא נצטוינו על ההוללות והסכלות אלא על השמחה שיש בה עבודת יוצר הכל... ואי אפשר לעבוד את השם לא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך שכרות".

המזיק בלא כוונה בדרך שמחה

במשנה במסכת סוכה דף מה עמוד א מובא: "מיד תינוקות שומטין את לולביהן, ואוכלין אתרוגיהן". כלומר מותר לאנשים גדולים לחטוף מהילדים את הלולבים ביום שביעי של סוכות. רש"י הוסיף: "ואין בדבר לא משום גזל, ולא משום דרכי שלום, שכך נהגו מחמת שמחה".

התוס' (ד"ה מיד) כתבו: "ויש ללמוד מכאן, לאותן בחורים שרוכבים בסוסים לקראת חתן, ונלחמים זה עם זה, וקורעין בגדו של חבירו, או מקלקל לו סוסו - שהן פטורין, שכך נהגו מחמת שמחת חתן".

מדברי המשנה משמע, שאין חיוב על גניבת אתרוגים מילדים קטנים בשביעי של סוכות. התוס' הוסיפו: אין חיוב נזיקין למי שמזיק בשעת שמחת חתונה. הטעם לכך הוא מפני המנהג, כלומר היה קיים מנהג לפטור מזיקים שלא בכוונה, אלא תוך כדי השמחה.

הדרכי משה בסימן שעח ס"ק ה כתב בשם המרדכי (מס' סוכה סימן תשמ"ג): בחורים הרוכבים לפני חתן וכלה, ונלחמים זה עם זה, וקורע איש בגדי חברו - פטורים, שכך נהגו מחמת שמחת חתן וכלה.

הרא"ש (סימן ד) הביא את דברי התוס', אבל בתשובות (כלל קא סימן ה) הרא"ש פסק באדם שעבר עם סוסו ופגע בסוס החתן, יש להחשיבו כמזיק בגופו, שכן הוא רוכב על הבהמה ומנהיג אותה.

לכאורה פסק הרא"ש בתשובות, בו הוא חייב את המזיק בשעת שמחה, סותר את דבריו במסכת סוכה, שם פטר מזיק בשעת שמחה? הב"ח הסביר: הרא"ש חייב את המזיק בגלל שבאותו מקום לא היה נהוג המנהג שהובא בדברי התוס', לפטור את המזיק שלא בכוונה תוך כדי שמחה, אומנם במקום שנהגו לפטור, אכן יש לפטור.

הרמ"א (אורח חיים סימן תרצה סעיף ב) פסק: "ויש אומרים דאם הזיק אחד את חבירו מכח שמחת פורים - פטור מלשלם. (ת"ה סימן ק"י). ועיין בחו"מ בדיני נזיקין".

לכאורה ע"פ דברי הרמ"א, יש לפטור את המזיק מלשלם על נזקים שנעשו במהלך שמחת הפורים. אבל הפוסקים הביאו מספר ההסתייגויות כפי שנבאר:

א)- תרומת הדשן כתב: למרות שמדינא, המזיק את חברו בשעת שמחה, פטור מלשלם, בכ"ז בכדי שאנשים לא יכוונו להזיק בזמני שמחה - יש לקנוס את המזיק, גם כאשר יש רק אומדנא ואין עדות ברורה. וכ"פ הרמ"א.

ב)- הבית יוסף (או"ח סימן תרצ"ה סעיף ב) כתב בשם תרומת הדשן (סימן קי): בחורים שלוקחים מאכל אחד מהשני בימי הפורים שלא ברשות - אין בהם משום גניבה או גזלה, "ואין להזמינו לבית הדין, ואין חוששין עליו, ובלבד שלא יעשו שלא כהוגן". הבית יוסף סיים: "ונ"ל דהיינו לדידהו שהיו נוהגים הבחורים כך, אבל אנו שלא נהגו כן - אין חילוק בין פורים לשאר ימות השנה לענין זה".

ג)- המשנה ברורה בס"ק יג כתב: "בב"ח מחלק בין היזק גדול לקטן, בין בגוף בין בממון, דבהיזק גדול - מקפידין ואין מנהג לפטור בהיזק גדול".

ד)- עוד כתב המשנה ברורה בס"ק יד: גם במקום שנהגו לפטור, מדובר רק במזיק שלא בכוונה בשעת שמחה, אבל אם התכוון להזיק - חייב לשלם. וכ"פ המ"א בס"ק ח.

ה)- ערוך השולחן (או"ח סימן תרצ"ה הלכה י) כתב: "ועכשיו בעוונותנו הרבים, ערבה כל שמחה, ואין אנו נוהגים לשמוח כל כך, עד שיבוא לידי היזק. ולכן עכשיו, כשהזיק - חייב לשלם, ואפ' בזמן הקדמון - חייב בנזק הגוף". (יש לציין שבחו"מ, ערוך השולחן כתב בסעיף כא, שיש לפטור במקום שנהגו לפטור מזיק בשעת שמחת חתונה, ולא הביא את ההסתייגות כפי שכתב באו"ח).

לסיכום, לאור ההסתייגויות המבואות בפוסקים נראה לומר, שהיום אין מנהג לפטור בצורה גורפת כל מי משזיק במהלך סעודת פורים, כך שיש חובה על המזיק לשלם, אם מדובר על היזק בסכום כספי גדול.

לשאלות בדיני ממונות - ניתן לשלוח מייל אל: [email protected]