שוב, השמיכה קצרה מדי. הרבה לא ראו בבית היהודי והאיחוד הלאומי כמייצגים אותם בכנסת הקודמת וחיפשו משהו אחר.
לחלק מהאנשים הפיצול של בנט ושקד מ"חללית האם" או מ"הבית הטבעי" התאים מאד, אחרים פנו למפלגה אחרת לגמרי (ליכוד? זהות? כחול לבן?) היכן היתה בעיה בייצוג של הבית היהודי מבחינת אנשים אלו? אני מהרהר לעצמי: בנט לא לגמרי מייצג אותי. הוא לא דיבר על רוב ערכיי, אלא רק על ענין ביטחון וארץ ישראל.
עם זאת, שמחתי על מנהיגותו, וזאת מפני שאני מפוכח וסובר שבעולמנו אין שלימות. אילת שקד, לא שומרת שבת, ולא יודע מה עוד. היא לא בדיוק מייצגת את ערכיי, אך היתה נהדרת בתחום שקבלה על עצמה, שמחתי על השתלבותה, היא בפועלה ייצגה אותי.
אורי אריאל, לא מאד עובר מסך, אבל ייצג כמעט תמיד את כל ערכיי. הוא איש עשיה שיחסר לי. לא מתבלבל בדעותיו ועומד כצוק איתן על ערכיי. בצלאל סמורטריץ' לא תמיד אוהבים את סגנונו, אך לא זוכר ששמעתי מפיו משהו שלא הסכמתי איתו.
הבעיה היא לעניות דעתי, (ואני באמת באמת לא מחזיק מיכולות הניתוח שלי, רק משתף הרהורים ותחושות משלי) שאנחנו ציבור יותר מדי פדנטי. מי שלא חושב בדיוק כמוני, או מסתגנן בדיוק בדיוק כמוני או שלא מסכים איתי ב-ה-כ-ל - אני לא מסוגל לחיות איתו.
בשום ציבור אחר זה לא בולט כל כך. כחול לבן הם ממש פסיפס של אישיויות, וכן הליכוד. לכן הם המפלגות הגדולות. (בליכוד מי שחושב כמו צחי הנגבי בכל זאת מסוגל להצביע לציפי חוטובלי, ומי שלא סבל את חזן בכל זאת הצביע להם, ומי שלא אוהב את הסגנון של מירי רגב בכל זאת הצביע להם).
אנחנו ציבור כל כך איכותי וכל כך מסור, וציבור גדול ממש, גם כמותית, אך עם אופי של "הכל או לא כלום".
רציתי את בנט ושקד בהנהגה, גם כשחלק מרבני הציונות הדתית ותלמידיהם לא רצו אותם ופנו לכיוונים אחרים. ואז הם (בעיקר נפתלי) החליטו שהם רוצים לוקסוס, חופש מוחלט לקבל החלטות בלי להתחשב ולהיות בלחצים מכיוונים שונים.
ואז כשהתפצלו ממפלגת הציונות הדתית היותר שורשית, בלית ברירה צידדתי בחיבור זמני טכני עם עצמה יהודית, שעם רוב דבריהם אני מסכים, אבל... הסגנון...אוי , מה אומר? עושה לי מצב רוח רע. אבל הבנתי שאם משכו לי את השמיכה לכיוון אחד, אני צריך לפחות לכסות את הרגליים.
כל הזמן האשימו את עצמה יהודית שהם מבזבזים קולות לימין. והאמת היא שהם רצו להתחבר לימין הציוני הדתי, אבל לא קבלו אותם. בעיקר בגלל סגנונם.
יש בציונות הדתית שבאמת לא מסוגלים להכיל את פועלם. עכשיו בזכותם חזרו קולות לימין, (קולות שבעבר הלכו לפח.) ובמקביל הבריחו קולות מהציונות הדתית לליכוד בעיקר (לדעתי) ודווקא "הציונות הדתית השפויה" קרי "מנהיג הציונות הדתית הנורמלית- נפתלי בנט" גרם להרבה יותר קולות להיזרק לפח.
מי שיעיין בתוצאות הקלפיות בישובי עפרה יוכל להבין זאת היטב:
- איחוד מפלגות הימין (38%)
- הימין החדש (34%)
- ליכוד (16%)
- זהות (8.9%)
בעפרה, שרובה ככולה ציונות דתית, הלכו לפח על מפלגות שבראשם עומד אדם מהציונות הדתית כמעט 47% מקולות המצביעים.
אני מתאר לעצמי שבגבעת שמואל למשל (שגם שם יש רוב לציבור הדתי לאומי) נזרקו יותר. וגם באפרת לדוגמא.
יש שיגיעו (וכבר הגיעו) למסקנה שאין יותר מקום למפלגות ציונויות דתיות וצריך להשתלב במפלגות הגדולות.
אני סבור שיש בהחלט צורך אמיתי בתנועה ציונות דתית המיוצגת בכנסת.
אלא שעלינו לחנך ל"הכלה". לדעת להתחבר יחד לקדם באומה את עיקרי ערכינו גם עם אלו שלא חובשים כיפה בצבע ובסגנון המדויק של הכיפה שלי, וגם שסגנון כיסוי הראש של אשתו (אם יש לה כזה) לא כמו זו של אשתי.