בישיבה בה למדתי, לקחו אותנו במוצאי שבת אחת, להרצאה של אומן באחד מן הקיבוצים החילונים שבעמק. האמן הציג יצירות אומנות על שקופיות, ולפתע עלתה יצירה שאינה צנועה בכל קנה מידה.

הובכנו. הרבנים לא זעו. כולם הזיזו מבטים ואחרי שתי דקות ההרצאה המשיכה.

כשחזרנו לישיבה, אחד מראשיה דפק על הסטנד ועצר לפתע את הסדר. הוא הבהיר לכולם שמדובר היה בתקלה גדולה ושבית המדרש הפתוח שלנו אינו יכול להכיל דבר שכזה. ועדיין, יש לציין שהרבנים לא הפסיקו את המרצה באמצע דיבורו. אולי כדי שלא לבייש אותו, או משום שעצם העצירה היתה מאדירה עוד יותר את הסיטואציה הבעייתית.

ביום העצמאות ברמת גן, לא היה מדובר במקרה של חוסר צניעות אלא במצב הנחשב כרגיל במקומותינו. קיימות דעות הלכתיות שונות סביב סוגיית קול אישה, החל מכוונת האיסור ועד לאופנים בהם הוא בא לידי ביטוי במציאות ימינו. ברור לי שיש הרואים איסור מובהק בשירת אותה נערה, אך כשהוא מתנגש עם חשש להעלבה של אדם, האם לא ראוי לסמוך על דעת המקילים?

והרי רבנים גדולים וחשובים ישבו באירועים בהם נשים שרו באופן מתוכנן. יתרה מכך, האם מצד המסר שלנו ביחס לערך הצניעות, לא עדיף היה לתת לזה לעבור במקום "לעשות מזה סיפור"? ואולי דווקא החמרה יתרה בסוגיה זו עלולה להביא את האדם למחשבות מיותרות, גם כשאין לכך כל סיבה?

ידידיה מאיר כתב על המקרה ועסק בדילמות הקשורות במקומה של המדינה המסבסדת. הדבר באמת מורכב משום שלגיטימי לתת מקום למי שיש עולם ערכי מסויים, ומאידך, בכספי ציבור יש לשמור על כללים ציבוריים. זו דילמה עמוקה המצריכה עיון רב בכל מדינה דמוקרטית. ואולם, למקרה זה אף אחד לא התכונן. זה קרה.

האמנם חומרה או הקפדה בדין דרבנן גוברת על חשש להלבנת פנים?

נניח לרגע שבאירוע לימוד תורה בעיר בית שמש, היתה מתקיימת במה המיועדת להביא קול של תרבות חרדית. והנה המנחה קולט לפתע בקהל רבנית ידועה ובשמחה רבה מזמין אותה לעלות ולומר דבר ברכה קצר. והנה אותה רבנית חרדית עולה וכבר תופסת את המיקרופון. אלא שאז היה מגיח אדם נחמד לבמה ואומר בשקט ש"זו במה חרדית" ושהיא אינה יכולת לשאת אפילו מילה.

את אותם טיעונים שהביא ידידיה אפשר לטעון כעת. הרי אכן בקהל יש אנשים חרדים שמאמינים באמת ובתמים שדבר תורה שנושאת אישה - הוא דבר אסור ולא רק מטעמי צניעות. וברור כמובן אותה רבנית מבינה היטב את תפיסתם של אותם אנשים. ועדיין, האם אכן נכון לעצור לאחר שכבר העלו אותה?

אלא שהצבת קול אישה מעל ערכים אחרים שבתורה, הינה עיוות הלכתי לא פחות, גם אם היא נעשית בדרך של בקשה נעימה ובנחמדות.

בשולי הדברים, וללא קשר לאמירה הערכית שביטאנו מצד נאמני תורה ועבודה, אציין שקשה לי עם העברה של אדם מתפקידו. איני בקיא בפרטי הפרטים וגם אם הנסיבות לכך קשורות בדיווח על מה שקרה ולא בעצם מה שהיה על הבמה, עדיין, מותר לאנשי עשייה לטעות.

תרבות העברת אנשים מתפקידם, גם אם לתפקיד אחר, אינה בהכרח תורמת לתיקון העולם אלא בעיקר מעודדת הקטנות ראש. יתרה מכך, היא זו שעלולה לתת את הרושם כאילו יש כאן משחק כוחנות פוליטי, ולא מחלוקת אמיתית על קדימויות בעולם של ערכים מתנגשים.