משולש החיים

בין אם אתה (או את) בעל נטייה לבני מינך, או שאתה נמשך משיכה חזקה לבנות המין השני, זכור שאתה בנו של ריבונו של עולם והוא אוהב אותך מאוד.

הקב"ה ברא בכל אחד מאיתנו תאוות. תאוות זה לא דבר רע, פשוט כי הקב"ה ברא אותן ונטע אותן בתוכנו, כדי שנעשה בהן שימוש. ולכן אם מקוננות בך תאוות לבני מינך או לבנות גילך, אתה בסדר גמור וזה לא מעיד עליך שאתה רע.

הדברים נכונים באותה מידה גם לרגשות שלנו. הקב"ה ברא בנו גם רגשות ומכאן שהם טובים ויש להם מקום בעבודת ה' שלנו ובתפקידנו בחיים.

רגשות ותאוות הם לגיטימיים, נדרשים ועצם קיומם אינו מעיד עלינו שום דבר.

הנקודה המשמעותית והחשובה שאנו צריכים לבדוק בעצמנו, האם אנחנו שולטים בהם ומאזנים אותם בתבונה, או חלילה נותנים להם לשלוט בנו.

לכל אדם שלושה מנועים המניעים אותו לפעול: א. התבונה (השכל). ב. הרגשות. ג. התאוות. האדם השלם והשלו, לא מדחיק או מבטל אף אחד ממנועים אלה, הוא יודע לשלוט בהם ולאזן אותם. באיזון, הכוונה למצב בו שלושת המנועים המניעים את האדם יוצרים משולש שווה צלעות – 'משולש החיים', בו כל אחד מהמנועים מהווה אחד מקודקודי המשולש.

איזון נפשי - פנימי תקין, הוא מצב בו בראש משולש זה יושבת התבונה, ומאזנת את הרגשות והתאוות הנמצאים בבסיס המשולש. לא בכדי השכל יושב במקום גבוה – בראש, כיון שתפקידו לנהל את האיזון בין הרגשות לתאוות.

יציאה מחוסר איזון משמעותה, שאחד מקודקודי המשולש, בין אם זה הרגש ובין אם זו התאווה מנסים לסובב את משולש החיים, לעמוד בראשו ולתפוס שליטה, ולמקם את התבונה אי שם למטה בבסיס המשולש. במקרה הגרוע יותר, עומד המשולש הפוך על קודקודו, בו התבונה נמצאת בתחתית, והאדם נשלט לסירוגין על ידי התפרצויות רגשיות או חוסר שליטה בדחיית סיפוקי תאוותו.

מי שהרגש אצלו דומיננטי ותופס את מקומה של התבונה המאזנת, נפגע מכל דבר, מוציא דברים מהקשרם, ואינו יכול לפעול בצורה בריאה ולהתמודד עם האתגרים. גם רגש טבעי ובריא של עצבות על אדם יקר שאיבד האדם, צריך להיות מתוחם ומאוזן בשליטת ההכרה המקציבה זמן לאבל, מעודדת אותו לקום מהמיטה, לאגור כוחות, ולהמשיך הלאה בעשייה חיובית.

גם חוסר איזון של תאוות מוביל לתוצאות שליליות ולחוסר יכולת להתמודד עם אתגרים, כדוגמת החולה הסכרתי התאב לעוגה האסורה עליו והמזיקה לו שמעבירה אותו על דעתו - הכרתו השכלית, שאסור לו לטעום ממנה. בכלל זה נפילות במראות אסורים ובגלישה באתרי תועבה.

אדם הבריא בנפשו, יודע לתת ביטוי לשלושת הכוחות ולאזן אותם, ולהעמיד את ההכרה בראש 'משולש החיים' שבבסיסו נמצאים הרגש והתאווה, המופעלים במינון נכון ובתבונה. במושג 'הכרה' אין הכוונה לאתגרים אינטלקטואליים. ישנם אנשים המסוגלים להתמודד עם אגוזים מחשבתיים קשים לפיצוח, אך נכשלים באתגרי החיים.

תפקיד ההכרה בבנין הנפשי, הוא תפקיד של איזון. זהו האמצעי דרכו אפשר לשלוט ברגשות ובתאוות שיצאו מכלל איזון, ולהעמידם במקומם הרצוי ובמידה הראויה להם. במצב של חוסר איזון, בו כח אחד יוצא מגבולות הגזרה הרצויות, מסובב את 'משולש החיים' והופך להיות המנוע והמניע השולט, נוצר קושי לאדם להתמודד נכון עם האתגר העומד מולו, ולקבל את ההחלטות הנכונות. חוסר האיזון מהווה דרך סלולה לכישלון בהתמודדות עם אתגרים.

אצל האדם האידאלי הנמצא באיזון נפשי - פנימי, המוח (ההכרה) שולט בלב (רגשות) ובכבד (תאוות) והוא מ.ל.ך! מלך בוחר ומחליט מי יכנס לארמונו ומי לא. אדם מאוזן כמו המלך – שולט בעולמו הפנימי, והמחליט הבלעדי האם לאפשר לאתגרים הסובבים אותו לפגוע בו או לשתק אותו.

שליטה ואיזון נפשי פנימיים הם בסיס לעמידה באתגרים. את האיזון מובילה התבונה, אשר באמצעותה בלבד אפשר להשפיע על הרגשות והתאוות, לשלוט עליהם, ולעשות בהם שימוש במינון המתאים והרצוי. אשר על כן, הבנה ברורה של מקומם של האתגרים, חשובה מאוד, ומאפשרת להכרה לעשות את עבודתה באיזון הנפשי ולעזור לנו לשלוט בעולמנו הפנימי ולהתמודד נכון (גם אם לא תמיד בהצלחה) עם אותם אתגרים.

חז"ל ממשילים את האדם המקבל אתגר לכד עליו מקיש הקדר – המייצר את הכדים, במטרה להראות לקונים עד כמה כדיו חזקים ובלתי שבירים. על הכדים החלשים הקדר לא מכה, כי הוא יודע שהם ישברו, והקונים יברחו. הקדר מכה בכדים החזקים, שהוא יודע בהם שהם יכולים לקבל את המכה, ולהחזיק מעמד ולא להישבר.

האדם שניצב בפניו אתגר, צריך להבין, שהעובדה שהקב"ה זימן לו אתגר, מעידה בעצמה על הכוחות שלו כאדם ועל היכולת שלו להתמודד עם האתגר. אדם שאינו מסוגל להתמודד עם אתגר מסויים, לא מעמידים אותו בפני אתגר זה מלכתחילה! מפקד לא יציב אתגר לחייל מפקדה כמו ללוחם. ומובן מאליו, שהאתגרים של לוחם בסיירת יהיו מאתגרים יותר מאשר של פקיד בלשכה.

למרות זאת, יש לאדם בחירה אם לעמוד באתגר או לפחד ממנו ולתת לו לשתק אותו. המתמודד צריך לחדד לעצמו שוב ושוב את הידיעה, שיש לו את כל היכולות והכוחות הדרושים לעמוד באתגר הניצב מולו, אחרת הוא לא היה עומד במצב בו הוא נמצא.

ככל שהאתגר גדול יותר, כך צריך האדם לטפוח לעצמו על השכם, כי משמעות הדבר שהציפייה ממנו גבוהה יותר, בשל כוחותיו הגדולים ויכולותיו לעמוד באתגרים גדולים יותר, וכדברי חז"ל 'כל הגדול מחברו, יצרו גדול הימנו'. הכרה זו, כשהיא חודרת עמוק לתודעה, מאפשרת לחזור לאיזון הנפשי שהופר בהגיע האתגר, ומעוררת כוחות רדומים להתמודד איתו טוב יותר.

אמירה כדוגמת נולדתי עם תאווה או נטייה כל כך חזקה שאין לי יכולת לשלוט בה משמעותה, שהקב"ה הציב לי אתגר שאיני יכול לעמוד בו ואני מיועד לכישלון מראש. אמירה כזו פירושה, שהקב"ה חס ושלום נוהג בנו באכזריות ומכין לנו בור שנתרסק לתוכו.

ישנו אתגר כזה אחד ויחיד בלבד והוא נקרא 'אשת יפת תואר', וזו הסיבה שהתורה התירה מה שהתירה, כי ידע בוחן כליות ולב שאין ביכולת האדם לעמוד בכך, לכן לא העמיד בפניו את האתגר. אין זה אלא יוצא מן הכלל המעיד על כל שאר האתגרים שהקב"ה ציוה עלינו להתמודד איתם, כי אכן ביכולתנו לעמוד בהם גם אם הם קשים מנשוא. אדרבה, אף אחד לא מבטיח לנו דרך סלולה עם שטיח אדום פרוס עליה, כי 'אדם לעמל יולד'.

האתגר, כאמור, יכול להיות מקפצה או בור עמוק, מי שיקבע זאת זו אך ורק הבחירה שלנו, האם להתמודד ולהתעלות או ליפול. וגם אם ניפול, ובודאי ניפול בלא מעט אתגרים 'כי שבע יפול צדיק', למרות זאת, נתגבר, נקום ונמשיך הלאה, ונשתדל שהתדירות בין הנפילות תלך ותפחת.

בפעם הבאה, שתעלה על ליבך תאווה לבני מינך או לבנות המין השני, תזכור שלמרות זאת אתה בסדר גמור ואבא שבשמים אוהב אותך, אלא שהוא מציב בפניך אתגר, שמטרתו לרומם אותך. הוא נותן לך את הבחירה, והיה שמח לראותך בוחר בדרך הטובה ומתמודד נכון עם האתגר ועולה בעזרתו קומה אחת למעלה.

ואם אתה חש שהאתגר קשה מנשוא, ושרק אתה מתמודד עם קושי כזה בעוד שלחבריך החיים קלים יותר, יש בזה להעיד על כך שאתה גדול מהם וכוחותיך גדולים מכוחותיהם, לפיכך האתגרים שלך גדולים יותר. היאחז בתובנה זו, והפנם אותה היטב, כי היא תסייע לך לשלוט בעולמך הפנימי, לשמור על איזון נפשי ולהתגבר.

בהצלחה רבה!