מי היה הרב אלישע וישליצקי? אם היינו שואלים אותו היה ודאי אומר 'איש פשוט מירושלים', לעולם לא החזיק מעצמו, לעולם לא אמר את המילה 'אני'.
תלמיד חכם בהיקף אדיר, כתב ספרים הרבה [ושמו נכתב עליהם בהסתרה שבהסתרה...] ותורתו נשמעה בכל רחבי הארץ במסירות אין קץ. גדולת אישיותו המיוחדת, מידותיו וענוותו ובכל זאת פשר החידה הנקראת הרב אלישע מתבטא במילה אחת: 'שליחות' או בשתי מילים: 'הבריח התיכון'. שמואל הנביא של הדור, כתת רגליו ממקום למקום, בעיר ובספר, בישיבות ובגרעינים, בתנועות הנוער ובישובים. לא בשביל ללמד אחרים אלא בשביל לחיות עם האחרים את תורת החיבורים, תורת חבלי משיח, תורת הגאולה.
המושג 'שליחות' במובנו ה המקובל הוא שיש לאדם חיים פרטיים [וזה בסדר...] ויש לו מן הצד עוד כמה משימות ושליחויות בחייו. או אפילו שאדם מסור לענייני הכלל אך עדיין ה'אני' שלו נמצא בראש סולם סדרי העדיפויות של חייו. אצל הרב אלישע השליחות משמעותה להרגיש שאתה עבד, שאין לך מעצמך כלום. ללא גבולות. אתה שליח של ריבונו של עולם, אתה לא עושה את זה בשביל עצמך, אתה בכלל לא בעסק...
באהבה ובגבורה גדולה אתה מכתת רגלך בכל הארץ מצפון, לדרום ולמרכז ולא מוותר לעצמך וגם אם אתה חולה ובקושי הולך, ובקושי נושם אך זו שליחותך בעולם ואם יש מישהו מבית שאן או דימונה או שדרות או גוש קטיף שמחכה לך שתחבר אותו, שתרוממם אותו, שפשוט תהיה איתו אז אתה כבר בדרך ואתה מגיע וכאשר אתה שם, כולם ממציאים את עצמם מחדש, מתרעננים בכוחות מחודשים מגלי האהבה שהרעפת עליהם. שליחות ברמה כזו יכולה להתקיים רק כאשר האדם ניחן בענווה עצומה והתבטלות למשלח ולמען שאליו השליחות מיועדת.
הרב אלישע ראה עצמו כ'בריח התיכון' במשכן אשר חיבר את כל הקרשים, בלי להתבלט ובלי לקבוע כיצד ינהגו אחרים וכך נאמר על ידו באחת מסעודות הפורים [חוברת הבריח התיכון]:
'מה עושה ה'בריח התיכון'? אומר לקרשים: 'אני איתכם... אני לא אבלוט. הבריח התיכון תמיד נמצא מאחורי הקרשים, הוא לא הקרש בעצמו, הוא לא המזבח, הוא לא הארון, הוא לא הכרובים, אבל הוא ממש מוכן להיות משמש את פעולתו... הבריח התיכון כל הזמן בעמדה של מסע, לכן הוא התנאי של יכולת התנועה בו, מפני שאי אפשר לנוע אם לא ישרים, אם לא מוכנים לשרת את השכינה ולנסוע בהתחדשות הדורשת תסיסה, הדורשת לא להיות מפונקים, הדורשת לא להיות פאסיביים... וככה בסבלנות... תלך לעוד קרש ועוד קרש. אם צריך לנסוע - תיסע.
אתה הרי לא כזה רב גדול שכולם באים אליו לשתות בצמא את דבריו, לך אין כלום לתת. אז מה, מי אמר שבאת לעולם בשביל להיות המשכן, אולי נולדת בשביל להיות קרש. מי אמר שנולדת להיות קרש, אולי נולדת בשביל להיות המילימטר האחרון ב'בריח התיכון'. ואם תעשה את תפקידך שבשבילו נולדת – 'אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ'.
גם בתוך חבריך בישיבה, בצבא, בחקלאות, בהתיישבות, בכל מקום, בכל תפקיד אפשר להיות שייך ל'בריח התיכון'... אתה עייף, הגוף שלך עשה הרבה דברים חשובים, אתה רוצה ללכת לישון. זה דבר מאוד חשוב, דבר אנושי. אבל באיזה מקום נמצאים אנשים שעכשיו ברגעים האלה כדי להיות 'בריח תיכון' של עצמם הם צריכים שתבוא אליהם. קח את העייפות שלך איתך, שים אותה באיזה תיק צד על הכתף ותיסע. אם אתה 'בריח תיכון' של עצמך אתה יכול להיות גם 'בריח תיכון' של אחרים'.
נסיים בסיפור שמדגיש את רוח המסירות והשליחות של הרב אלישע לנושא הזה, להיות 'בריח תיכון' של אחרים ולעזור כמה שיותר לאחרים לדייק את עצמם, ועד כמה זה היה בנפשו. בקיץ האחרון לחייו היו קשיים במימון הנסיעות של הרב אלישע במונית לכל רחבי הארץ למילוי משימת חייו להיות 'בריח תיכון', המצב הגיע למבוי סתום וחבר הודיע לרב: 'מיום חמישי הקרוב אין יותר מוניות'. ומרטיטה היתה תגובתו של הרב אלישע: 'טוב אז אני מבין שגמרתי את תפקידי בעולם...'.
עד כמעט יומו האחרון המשיך לחבר ולהתחבר את העם שכל כך אהב לאבינו שבשמיים. נזכה בעז"ה מכוחו להמשיך ביתר שאת וביתר עוז ובענווה גדולה, את שליחותו בעולם.