עו"ד שלום וסרטייל
עו"ד שלום וסרטייל צילום: דוברות ציפחה

בימים הנוראים שחלפו ביקש האדם רחמים, כי הגם שחטא לבוראו, הרי יסודו אינו אלא מעפר וסופו לעפר, בנפשו יביא לחמו, משול כחרס הנשבר... כאבק פורח וכחלום יעוף. ועוד הוסיף, הנשמה לך והגוף פועלך, חוסה אפוא על עמלך, ובסדר הושענות זעק, הושע נא אדם ובהמה, בשר ורוח ונשמה, גיד ועצם וקרמה, דמות וצלם ורקמה... זיו ותואר וקומה...

בשבת סוכות קרא את שמצא החכם מכל אדם, שהאלוקים עשה את האדם ישר, אך בני האדם בקשו חשבונות רבים, וסיים ב'סוף דבר' הכל נשמע את האלוקים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם'.

לבסוף, משזכה בחיתום הדין לסליחה וכפרה, בזכות החרטה, הווידוי, הקבלה לעתיד ותחינותיו כי יסודו מעפר וסופו לעפר, נדרש האדם הנקי מחטא להתחיל את העבודה מבראשית ובתנאי שתהא מתוך שמחה, ולא שמחה סתמית עליה אמר שלמה המלך 'לשמחה זו מהי עושה', אלא לשמחה לפני ה', ככתוב באופן ייחודי לשבעת ימי חג הסוכות, 'וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹקיכֶם' כאורח חיים, כי כך הוא רצון יוצרו. כך הוא רצון קונו, כי נפש האדם אינה קניינו, אלא קנין הבורא, ככתוב ביחזקאל 'הנפשות לי הנה', כפי שמביא הרמב"ם בהלכות רוצח, ומוסיף, שמכאן שאין אומרים שהודאת בעל דין כמאה עדים היא כבדיני ממונות, כי ממונו של האדם הוא שלו, אבל נפשו אינה שלו, כי בצלם אלוקים עשה את האדם.

אולם, מה היו 'הנחיות היצרן' בראשית, לאותו אדם, לאותה יצירה מופלאה המחברת עליונים עם תחתונים, גוף ונשמה, כאבק פורח וכבעל זיו, תואר וקומה?

ההנחיה הראשונית - מצוות 'פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ וגו', וכל כך לשם מה? כדי לעשות! להשלים את 'אֲשֶׁר ברָא אֱלֹוקים לַעֲשׂוֹת' – לעשות, כתוב ולא עשה, כלומר מכאן ואילך, שהניח בהם כח לעשות, כלשון הרד"ק. ומחדד זאת הרב מרדכי הכהן מצפת, מתלמידי אחד מגורי האר"י, בספרו שפתי כהן, שלא תושלם העשייה אלא על ידי בשר ודם... הניחה לבשר ודם להשלימה.

ומה טיב אותה עשייה? עשה ולא תעשה. – 'מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל, וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל וגו'': אכול לשובע נפשך אך רק פרי אחד, הישמר מאכילתו. ולצד אלה באה ההנחיה הכללית – 'וַיִּקַּח ה' אֱלֹקים אֶת הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ'. לפני יצירת האדם לא היה מי שיכיר בטובתם של גשמים, ואם אין מי שהתפלל להורדתם, לא היה טעם בהמטרתם.

על האדם 'לעבדה' וכדברי התנא שמעיה במסכת אבות, עליו אף לאהוב את המלאכה, ומסכת אבות דרבי נתן מרחיבה, שכשם שהתורה ניתנה בברית כך המלאכה נתנה בברית שנאמר ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך ויום השביעי שבת לה' אלקיך. באותו ציווי שנאמר לשמור את השבת, 'לשמרה', ששה ימים מצווה האדם 'לעובדה'. שאם לא עשה מלאכה כל ששה, סופו שיעשה מלאכה כל שבעה. כאותו אדם שישב כל ימות השבת ולא עשה מלאכה ולערב שבת לא היה לו מה לאכול, הלך ונפל בין הגייסות ותפשוהו ועשו בו מלאכה בשבת.

קולע הוא שם הספר על קיבוץ חפץ חיים 'לעבדה ולשמרה' שכדומיו אהבו חבריו את המלאכה, ועבדו הם את עבודת האדמה תוך הקפדה לשמור על שבת הארץ ועל שבת האדם כאחד.

וברגע שהאדם הראשון חטא ב'לא תעשה' היחידי שצווה, נשמעה בחלל שאלת השאלות של יוצר האדם לאדם – אַיֶּכָּה? אין זו שאלה על נ.צ. מטרתה להציב מצפן יומי לאדם הפרטי, לישראל ולאנושות כולה. אַיֶּכָּה בפעולותיך ובמעשיך בעולם הזה כנזר הבריאה שזכה לצלם אלוקים? אַיֶּכָּה בקיום הציווי לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ? אַיֶּכָּה בתיקון העולם לו נדרש האדם, לו נדרשים בני עם ה', הקרויים אדם, ולו נדרשת האנושות בשמירת הקיים, מאז הנפילה בחטא, כל אחד בתחומו.

לצד עונשו קיבל האדם גם ברכה מיוחדת, ככלי עזר בדרכו למדרגתו שלפני החטא, והיא הבושה ועמה כותנות העור. אומר הרש"ר הירש: בחסד ה' על האדם נתן בליבו את רגש הבושה... המודיעו תמיד על נחיתות עצמו, כי כך נעשה האדם אפוטרופוס ושומר עצמו. ומוסיף, הבושה קרובה לענווה ולצניעות. הענו מכיר בנפשו האם תוכו כברו, האם מתאים הוא לתפקידו. האם מקיים כראוי את ייעודו 'לעבדה ולשמרה' בשמחה לפני ה'.

אך הבה נזכור שיש גם 'לשמרה' כפשוטו. בשבת בראשית לפני 48 שנה היינו לראשונה על אדמת מצרים אחר חציית התעלה במלחמת יום כיפור. אז עסקנו ב'לשמרה'- בשמירה על ארצנו מפני צר ואויב, ובה מסרו נפשם עליה חברים רבים שבכך השלימו את תפקיד האדם באופן היותר נעלה עד שאין בריה יכולה לעמוד במחיצתם, כשבמותם קדשו את שם יוצר האדם. יהי זכרם ברוך.

שלום וסרטייל הוא יו"ר ומייסד חברת הנדל"ן ציפחה אינטרנשיונל

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו