הרב פרופ' יהודה ברנדס, ראש המכללה האקדמית הרצוג
הרב פרופ' יהודה ברנדס, ראש המכללה האקדמית הרצוגצילום: מירי שמעונוביץ

r – מילולית בעברית: "תלוי מצוק", הוא מונח המתייחס לסיום מותח ובלתי פתור של פרק ביצירה אמנותית המורכבת מפרקים היוצאים לאור בזה אחר זה, כגון סדרת ספרים, סדרת סרטי קולנוע או סדרת טלויזיה.

מקור הביטוי בספר מן המאה התשע-עשרה שבו משאיר הסופר תומס הארדי את הגיבור תלוי על צוק ומביט כלפי מטה. (על פי ויקיפדיה, ערך קליף האנגר). השימוש בקליף האנגר מצוי כיום מאד בסדרות טלויזיה, גם במעבר מפרק לפרק שבועי, וגם בסוף עונה, כהכנה להמשך הסדרה בעונה הבאה.

הרעיון של סדרה בהמשכים שמדי שבוע קוראים פרק אחד שלה, קיים במסורת ישראל מקדמת דנא, בקריאת פרשת השבוע. מעניין לציין שבלשון חכמים באירופה, (ומשם עבר גם ליידיש), מקובל לקרוא לפרשיות השבוע "סדרות" ולפרשה אחת – סדרה. כמו ביטויים רבים בלשון הקודש, אף זה יצא לשימוש של חולין, במשמעות הקרובה למשמעות המקורית שלו.

במהלך השבוע, במנחה של שבת, ובשני וחמישי, אף קוראים "קדימון" (Trailer או (Promo: הוא קטע ההתחלה של הפרשה שתקרא בשבוע הבא.

בדרך כלל, יש דרשות רבות לפסוקים הראשונים של פרשת השבוע והן הולכות ומתמעטות בהמשכה של הפרשה. את הפסוקים הראשונים של הפרשה יודעים רבים בעל-פה, מכיון שקוראים אותם מספר פעמים במהלך השבוע. הפסוק הראשון עצמו זכור גם מפני ששם הפרשה לקוח מן המילים הראשונות שבו.

לא כך הדבר בפסוקים האחרונים של הפרשה. אף על פי שהם נקראים פעמיים – השניה ל"מפטיר" - אין הם ידועים ומוכרים. להערכתי, רוב האנשים שיישאלו כיצד מסתיימת פרשת שבוע פלונית לא יזכרו זאת במדויק.

יש מי שהחשיבו את העיסוק בתחומים תורניים שאינם מטופלים די הצורך כטיפול ב"מת מצוה", שאין מי שיתעסק בו, ולכן בחרו להתמקד בלימודם ובכתיבתם בנושאים שכאלה. על כן ראיתי לנכון להקדיש השנה את לימודנו בדפים אלה דווקא לחלקן האחרון של הפרשות, בלי נדר ובלי להתחייב לעמוד בכך בכל השבתות.

כפי שנאמר בפיסקת הפתיחה, כשמדובר בסדרה בהמשכים, יש לצפות שלקראת סופה של היחידה השבועית יופיע משהו בלתי פתור, שיעורר ענין לקראת היחידה שתקרא בשבוע הבא.

שמא תאמרו, הרי כאן מדובר על ספר שלם שחולק לפרשות, ולא בסדרה העשויה פרקים פרקים? אגלה סוד ידוע, שגם סדרות טלויזיה אינן נוצרות משבוע לשבוע, אלא הן מתוכננות וערוכות בדרך כלל מראש, כסיפור שלם, המתוכנן כך שסופו של פרק אחד יכין לקראת הפרק הבא. לא מופרך לשער, שגם ספר בראשית חולק כך שהגרעין או הרמז לקראת מה שיקרה בפרשה הבאה מצוי בסופה של הפרשה הקודמת. הצפיה והלימוד למקוטעין אינם הכרחיים: בימינו, סדרות שלמות מועלות בבת אחת לשירותי הצפיה וניתן לצפות בהן ברצף((binge. אין צריך לומר שגם את החומש אפשר ללמוד כך, ורק קריאת התורה בציבור נעשית בדרך של סדרה בהמשכים.

דוגמה נאה לכך מצויה כבר בפרשת בראשית.

פרשת בראשית מסתיימת בשלשלת הדורות שמאדם עד נח. בפסוקים האחרונים של הפרשה, ב"מפטיר", מופיעה הקדמה המזמנת את פרשת נח: "וַיַּרְא ה' כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל הַיּוֹם, וַיִּנָּחֶם ה' כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ. וַיֹּאמֶר ה' אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמָיִם כִּי נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם. וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ה'"(בראשית ו, ה – ח). ממש קליף האנגר. אולם עוד קודם לכן טמון רמז לעתיד בשמו של נח: "וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ נֹחַ לֵאמֹר זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אֵרְרָהּ ה'" (בראשית ה, כט).

בעוד שהפסוקים האחרונים מהווים הקדמה ברורה לפרשת המבול, הרי שהפסוק המבאר את שמו של נח "זה ינחמנו" סתום יותר. אין מדובר בו על חטאי האדם שיגרמו למבול, אלא על האדמה אשר אררה ה'. דהיינו, על תוצאת חטא אדם הראשון שתואר קודם לכן בסיפור הגירוש מגן עדן: "אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ. וְקוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ וְאָכַלְתָּ אֶת עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה. בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם עַד שׁוּבְךָ אֶל הָאֲדָמָה... (בראשית ג, יז – יט).

המפרשים הציגו כמה תמיהות על הפסוק המפרש את שמו של נח:

א. מה היתה הנחמה שהביא נח?

ב. מדוע נשמטה המ' משמו, ואינו נקרא מנחם או נחום. שהרי נח אינו נגזר מנחמה אלא ממנוחה.

ג. כיצד ידע למך אביו לקרוא לו מראש כך?

ד. מה הקשר בין נח המנחם מקללת האדמה לבין נח הניצל ומציל את העולם מן המבול?

מבין שלל הפרשנויות והתירוצים לשאלות אלה, נבחר במסלול אחד:

השם נח אינו נבואה אלא ביטוי של תקווה (מושב זקנים - מפירושי בעלי התוספות על התורה).

נח היה הראשון בשלשלת שנולד אחרי מות אדם הראשון, שכן למך אביו נולד עוד בחיי אדם. לפיכך, נתלתה בו התקווה, שהקללה שבה נתקלל אדם הראשון תתבטל בימיו (רשב"ם)..

התקווה נבעה מן ההנחה שהקללה רובצת רק על החוטא בימי חייו, ואינה אמורה לחול על זרעו לעולמים, ככתוב: "ארורה האדמה בעבורך - כל ימי חייך" (חזקוני).

היות וקללת אדם הראשון היתה "בזעת אפיך תאכל לחם" הרי שהנחמה ממנה תבוא על ידי המנוחה ועל שמה של המנוחה נקרא הילד נח (רד"ק).

בימי נח, אחרי המבול, אמר ה': "לֹא אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו וְלֹא אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת כָּל חַי כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי". (בראשית ח, כא), רגילים לפרש את הדברים האלה כחלק מן ההבטחה שלא לחולל עוד מבול, אולם כלולה כאן גם הבטחה שלא "לקלל את האדמה" – במובן של פרשת בראשית ואדם הראשון, ולא רק במובן של המבול (ראב"ע).

נמצא, שגם בקריאת שמו של נח יש רמז לעתיד להתרחש בפרשת נח, ולמדנו מכאן נקודת מבט נוספת על פרשת נח: אין היא רק פרשת המבול, ההצלה ממנו ותיקון העולם בעקבותיו, אלא היא מכילה גם תיקון לקללת אדם הראשון.

חז"ל הציעו פן מעשי לאופן שבו פעל נח לתיקון קללת האדמה. לדבריהם, נח המציא את המחרשה ושאר כלי עבודת האדמה (רש"י על פי מדרשים). חלק מן הפתרון לקללת "בזעת אפיך תאכל לחם" הוא בפיתוח הטכנולוגי של מכשור ומכונות המחליפות את יגיעת האדם. תהליך שנמשך מימי נח ועד עצם היום הזה, מתעצם ומתרחב ומשחרר את האדם עוד ועוד מקללת שעבודו ליגיע כפים וזעת אפיים לצורך פרנסתו.

חתימת פרשת בראשית בסיפור נח כוללת שני הבטים. במבט לאחור אל ראשית ימי האדם, יש בה מענה לקללת האדם והאדמה על ידי נחמתו של נח ובכך היא חותמת את סיפור הבריאה וחטא אדם הראשון. במבט לפנים אל הפרשה של השבת הבאה, היא מהווה הקדמה לפירוט הרחב של תולדות נח ובניו ומפעלם בעולם.

הרב פרופ' יהודה ברנדס הוא נשיא מכללת הרצוג